דברי שאול עה"ת ומגילות רמה

יוכלו לעמוד בכ"ז תחלת למודו צריך שיהי' ע"פ הגשמ' לשבר את האזן וכמו שמלמדין לנער תחל' צורת האותיות ואח"כ להרכיב אותם עד אשר יגדל: ולפ"ז זה שאמרו דבר' תור' בלשון בני אדם שכופלין דבריהם כי התור' הקדוש' עיקר למודה הי' כפי דרכי בו"ד וא"כ הוכרחה לדבר כלשונם ותהלוכתיהם והנ' אם ירצ' איש להגדיל מעש' אשר נעש' הוא מגדילה ואומר שזה קשה כאבן וזה גדול כמגדל גבוה וכמו כן התור' הקדוש' ברצותה להגדיל מעש' דבליעת קרח ספרה בלשון שיהיה גדול לבני אדם ויבינו גודל הבליע' ואמר ותבקע הארץ לקולם וז"ש דברה תורה לשון הבאי כמו האיש שמגדיל הדברים והנ' זהו במה שהתור' מדברת ללמד אותנו איזה דבר מצוה וחכמ' אבל מה שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו לנביא אלקים שיודע ומבין מעלת השם זה בלי ספק אין בו שום הגדל' והגזמ' רק בצמצום במשקל מכוון אין בו שפת יתר וז"ש ערים גדולות ובצורות בשמים דברה תור' בלשון הבאי אבל מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו והרביתי את זרעך אינו דבר הבאי שהוא כל דיבור ודיבור ש צא מפי הקב"ה הכל על צד הדקדוק ודו"ק ואם שגיתי ד' הטוב יכפר בעד כי אך למען האמת אני דורש וחוקר

הנה ערשו ערש ברזל תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש. עיין רש"י שפירש באמת עוג וכ"כ הרמב"ן דמ"ש התרגום באמת מלך היינו באמת עוג שהי' מלך ומצאתי בשו"ת רמ"ע מפאנו סימן ג' שנתעורר בזה דא"כ עשיתו בעל מום שהיו זרועותיו פחות מחצי ארכו וע"כ פירש הוא בענין אחר ע"ש וכבר קדמו האבן עזרא שכתב בזה"ל באמת איש באמת כל אדם והנ' הוא כפל ולא יתכן להיות באמתו כי מה בא הכתוב ללמד ועוד שלא יהי' בצלם אדם כלל ועיין במרגליות טוב' שביאר כן ובאמת לא ידעתי אם האבן עזרא כן דרכו לפרש ע"פ פשוטו של מקרא אבל באמת בש"ס דילן נראה, כי עוג מלך הבשן היה גדול ועיין בעירובין דף מ"ט ובכמ' מקומות והוא מכת המקובלים ומה לו לזה וצ"ע. אחר זמן רב מצאתי ברמב"ן בחידושיו לב"ב דף ק"א שהביא בשם המדרש דברים רבה שאמר ר"ל שעוג היה ברית מנוולת שהיו זרועותיו פחות מחצי ארכו ע"ש וברור שאילו ראה זאת הרמ"ע לא היה כותב כן ואף שלא זכיתי לראות במדרש לפנינו בכ"ז נאמן עלינו הרמב"ן בעדותו ח"ש כל הלשון ודו"ק ועיין שו"ת ריב"ש סי' רצ"ה ועיין מור' נבוכים ח"ב שגם הוא לא הזכיר דברי המדרש הלז ע"ש

ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים ופירש"י מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים. לכאור' לא נודע למה הגיד להם כזאת לתוכח'. אך לפענ"ד נרא' דכוון בזה כוונ' עמוק' דהם חשבו שהאמורי חזקים מהם ואין בידם לכבשם כמו שהעלילו המרגלים ואח"כ רצו ללכת והזהירם משה ולא שמעו לקולו והלכו והנ' לפ"ז לבל יחשבו כי מה שלא הצליחו הוא בשביל שהאמוריים חזקים הם לזה אמר שרק עוונות בני ישראל גרמו וכמו שאמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינינו בקרבכם ולזה אמר ויצא האמורי וגו' ויררפו אתכם כאשר תעשינ' הדבורים והיינו שהרודף אחר חברו להורגו יש מפני כי יחשוב שהוא גבור ממנו וינצחו ויש שאינו רודף רק בטבעו הוא מוכן ועומד להרג ולא יחוש אף שגם הוא יהרג וכמו הדבורה שכן הושם בטבעה להכות האדם אף שהיא מתה עי"ז כמו כן האמוריים אף שנהרגו תיכף מכל מקום רדפו אחרי בני ישראל אבל לא מצד חזקתם וגבורתם רק עוונתכם תטו אלה ולזה אמר ותשובו ותבכו לפני ד' והיינו אחרי שראיתם כי הם מתו בכיתם לפני ד' אחרי כי הם אינם ראויים למה ירדפו אותם ולא שמע ד' בקולכם והיינו שעיקר הוא מה שאתם אינם ראויים לנס. ובזה מבואר הכתוב ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם והוא כולו מוקשה ועיין רש"י וראב"ע שנדחקו. ולפמ"ש א"ש דהנ' קודם החטא מה שנתעכבו בקדש או במקום אחר לא היה מפני כי נתייראו ללכת מפני האמוריים רק כי כן היה רצון הבורא שישבו פה ונמצא הישיב' לא בא מפאת דבר אחר רק מצדם שהקב"ה רצה שישבו פה וכמו כן מה שנתאחרו אחרי החטא לא היה מפאת דבר אחר רק שכן היה מצדם שהם לא היו ראויים וז"ש ותשבו בקדש ימים רבים ולא משום סיבה מצד מורא האמוריים וכדומ' רק מצדכם כימים אשר ישבתם והיינו מקודם החטא שלא היה משום פנים רק מצד עצמיכם והבן בדברים כי נעמו. ובזה יש לפרש מ"ש להם לא תעלו ולא תלחמו וגו' ולא תנגפו לפני אויביכם והיינו שלאחר שגם האויבים מתו תיכף כשנגעו בכם א"כ נגיפת ישראל לא היה רק מוקדם לנגיפת האמוריים ונודע שלפני הוא קדימה זמניות ועיין ט"ז או"ח סימן תקפ"ה על פסוק לפני המלך ד' ע"ש ולפ"ז גם כאן ולא תנגפו לפני אויביכם היינו שהם ינגפו ג"כ רק שאתם תנגפו מקודם ודו"ק היטב

אנחנו נעל' ונלחמ' כאשר צוונו ד' אלקינו ותחגרו כלי מלחמ' ותהינו לעלות ההר' וגו' לא תעלו ולא תלחמו כי אין ד' בקרבכם נגפתם לפני אויביכם וגו' ותשיבו ותבכו לפני ד' ולא שמע בקולכם וגו'. הענין הוא כי בתחל' רצו ללחום ע"י כלי מלחמה א"כ רצו ללחום ע"פ טבע וחשבו כי כן רצונו של הקב"ה שהרי באמת צוום לעלות למלחמ' עם כלי קרב אבל באמת זה טעות כי העיקר הוא תשועת ד' ולא בחרב ולא בחנית כי אם ברוח ד' וכמ"ש האלשיך על פסוק ואשר חרב