דברי שאול עה"ת ומגילות רמד

מצות הצדיק אין בכח אבל היפלא מד' דבר שמצד ד' יוכל להיות כזאת ומזה כי הנני בורא חדשות. ובזה אני מפרש מה דאמרו בסנדרין דף ק"כ כי אתא ר"ז אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו א"ל וכו' וכי אפשר לומר כן והכתיב שמים בזרת תיכן וכו' א"ל וכו' אמאי לא שכיחת וכו' עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא והוא תמוה דאכתי היאך מתורץ דהיאך אפשר שיקבלו הצדיקים מלא עומסו של הקב"ה ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבנו דהטבע תוכל להתרחב ולהתפשט אך בדבר שיש בו ישות אף אפס קצה בטבע אבל דבר שאינו במציאות זה אינו דכח הצדיק ולפ"ז שפיר שאל' היאך אפשר שיקבל מלא עומסו של הקב"ה הא הוא גדול מהשמים ומלואה ואיך יוכל לקבל הצדיק בארץ אשר כל הארץ ומלוא' קטן מהכיל זאת וע"ז השיב שעתיד הקב"ה לתת לכל צדיק ש"י עולמות וכבר פירש הרמב"ם בפירוש המשניות סוף עוקצין שהכוונה שיתן הקב"ה ישות שישבעו ויתענגו ולפ"ז כיון שיהיה ישות שוב יוכל להתפשט מעל לגבול וז"ש להנחיל אוהבי יש ואח"כ ואיצרותיהם אמלא שכל שיהי' איזה מציאות וישות שוב יוכל למלאות ודו"ק ולפ"ז נתנ' ראש ונשוב' דא"ל משה רבינו אתה נותן קצב' לברכותינו שכיון שמשה רבינו מברכם א"א בברכות בלתי בעל תכלית שזה אינו בכח הצדיק לתת מה שהוא למעל' מהטבע שהטבע מוגבל וא"כ הברכ' גם כן מוגבלת וע"ז אמר זו משלי וד' יברך אתכם כאשר דיבר לכם ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הוא ענין נחמד ונעים

לא אוכל לבדי שאת אתכם ד' אלקיכם הרב' אתכם: במדרש הרב' אתכם על דיינכם. הכוונ' לפענ"ד דהנ' משה רבינו כבר ביקש שקשה עליו לשאת המשא כולו ונתן לו הקב"ה שבעים זקנים וא"כ אח"כ כשהרב' אותם על דיינים ולא נשאר רק משה לבדו אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם וגם נרא' דשאת הוא מלשון אם תיטב שאת ודו"ק

לא אוכל לבדי שאת אתכם ד' אלקיכם הרב' אתכם בספרי דרש הרב' אתכם על גבי דיינכם וכן הוא אומר בשלמה כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד וכו' איני כשאר דיינים מלך ב"ו יושב מל כסא שלו ודן להריג' ולחניק' וכו' ואם חייב ליטול סלע נוטל שתים וכו' אתה אינו כן אלא חייבת ממון נפשות אתה תובע וכן הוא אומר אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ד' יריב ריבם וקבע את קובעיהן נפש הענין לפענ"ד דהנ' באמת האמנם לענין משפט הגזל אין חילוק בין גזל לעשיר גדול או לעני היינו לפי שהתור' נתנ' כפי שכל האנושי והוא אין לו לב לדעת ולהבחין מי שהוא עשיר באמת או עני ויש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב לכך גדר גדול גדר' התור' מבלי להביט ולדון באומדות הלב רק הנרא' לעין ואמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל באמת זה לא נמחל ג"כ עד"מ אם גזל לעני דינר ועי"ז נחל' ומה שלא היה לו מה לאכול ד' דן את משפטו אבל לא ניתן לבני אדם וז"ש אל תגזול דל כי דל הוא דעני באשר עני גם הממון הוא לו נפש והרי אתה כאלו נטלת נפשו וז"ש כי ד' יריב את ריבם וקבע את קובעיהם נפש שהוא כאלו נטלת נפשו כדדרשו סוף פ"ק אבל זה לא ניתן לבני אדם כי אם כפי שכל אלקי וז"ש כי מי יוכל לשפוט עמך הכבד הזה והיינו שלא הבין לשפוט רק למראית עין זה יוכל כל איש ובמה יוודע איפוא כח משפטי ישראל שלא יגרום עי"ז שיקלקל הדיין נטילת נפש וזה שאל מאת השי"ת כי לשפוט כפי מראית העין ידע שלמה המלך בחכמתו לשפוט אבל מה שצריך שכל אלקי והער' אלקית ע"ז שאל מאת השי"ת שיחננהו וז"ש משה רבינו ד' אלקיכם הרב' אתכם ע"ג דייניכם שנפש ישראלי חביב מאד לפני הקב"ה ואסור לגרום אף גרמי דגרמי שיט' משפט שיהי' כעין נטילת נפש

או יאמר מה שאמר שתרב' אותם ע"ג דיינכם ע"פ מה שאמר בספרי ואשימם בראשיכם שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם ונמצא שהרב' אותם ע"ג דייניהם

הבו לכם אנשים חכמים ונבונים ופירש"י חכמים פלספים. לא נודע פירושו ובאמת שכן הוא בספרי ולדעתי זה רבות בשנים אשר אני מהרהר שצ"ל פלוספים דק"ל לרש"י מה נ"מ בין חכמים ובין נבונים ועכ"פ נבונים גדול מחכמים וכמ"ש רש"י וא"כ למה כתיב חכמים ונבונים וע"ז כתב רש"י דחכמים היינו פלוספים והוא מלשון אוהב החכמ' ועיין תוס' שבת דף קט"ז ד"ה פלוספא והיינו שחכמים הוא שם לאוהב החכמ' ונבונים הוא שמבינים דבר מתוך דבר

ערים גדולות ובצורות בשמים. בספרי רשב"ג אומר דבר' תור' בלשון הבאי שנאמר שמע ישראל אתם עוברים היום את הירדן אבל מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו והרביתי את זרעך ככוכבי השמים וגו' אינו דבר הבאי והוא משולל ביאור. ולפענ"ד הכוונה דהנ' במה דאמרו בחולין דף צ"א בשלש' מקומות דבר' תור' דברי הבאי והוא תמוה דהיאך התירו חז"ל לדבר כן אבל ביאור הענין דכבר אמרו דבר' תור' כלשון בני אדם וכן אמרו שכל מה שכתוב בתור' יד ד' וכדומה הוא הכל לשבר את האזן וביאור הענין שבאמת אם היה התור' נתנ' לשרפי מעל' אז הית' נכתבת כפי רוחניתה ודקות' משא"כ אם נתנ' לבשר ודם שאין להם לב להבין ועיר פרא אדם יולד אף אם אמנם לאחר שיגדלו ולמדו יוכל האיש לעלות ההרה במקום אשר שרפי מעל' לא