דברי שאול עה"ת ומגילות רמג

פנים אם שהאש' תמות מקודם וירש הבעל או שתוליד ויהיו הם היורשים והם נקראים ע"ש אביו כמ"ש רש"י ולפ"ז זה בשאר בנות יורשות אבל בבנות צלפחד שהיו יותר מארבעים שנה וע"פ נס הולידו שמצד הטבע לא היו יכולין ללדת כדאמרו בב"ב דף קי"ט ע"ב וא"כ עכ"פ לא היה ספק השקול דמצד הבנים מי יודע אם ילדו כלל ומצדה לחוש שמא תמות קודם אף דאמרו ריש הכותב דמית' שכיחא בנשים יותר מבאנשים היינו מצד שהם מסוכנות בליד' וכאן שע"פ טבע לא היו מולידות א"כ עכ"פ הוה ספק השקול ולשיטת הרמב"ם ספק מן התור' שרי ולכך הותר להם להנשא לכל מי שירצו משא"כ שאר בנות יורשות שרוב נשים מתעברות ויולדות ויהיה הסבת נחל' בבירור ע"פ רוב וע"ז חשש' התור' וגם היה מקום להם להתנות ע"מ שלא ירשנ' הבעל ול"מ מתנ' על מה שכתוב בתור' לעקור ירושת הבעל דהרי ידע דקמחיל וא"ל דעכ"פ הבנים לא ידעו ולא מחלו דהא מצד הטבע לא הי' ראוי להוליד משא"כ בשאר בנות יורשת דהוה מתנה על מ"ש בתור' דהבנים אשר יולדו לא ידעו ולא קא מחלו ועיין בכתובות דף פ"ב ולכך הותרו בנות צלפחד ולא שאר בנות יורשת וע"ז ספרה התור' שבחן של בנות צלפחד שבכ"ז נשאו לבני משפחתן ומזה לדעתי יצא לחז"ל שהיו מותרות להנשא לכל והיה רק עצה טוב' דאל"כ מה שבחן של בנות צלפחד שקיימו מאמר השם ומשה עבדו ודו"ק

עוד נרא' בזה דבר נחמד דהנ' בילדותי אמרתי בזה ליישב קושית הרמב"ם בענין ההכרח יצדק הידיע' עם הבחיר' וכוונתי בזה למ"ש הריב"ש בתשובתיו שהש"י ידע כפי מה שרא' שהאדם יתנהג שבבורא יתברך לא שייך הבדל שבין הכח אל הפועל ואין ידיעתו מכרחת את בחירת האדם כי מה שרא' שהאדם יבחר לנפשו זהו ידיעתו ולפ"ז כיון שפרשת בנות צלפחד כתובה לפניו במרום כמ"ש רש"י בפרשת פנחס על פסוק כן בנות צלפחד דוברות א"כ השי"ת ידע שמטה יוסף ישאלו כן והקב"ה ידע שינשאו לבני משפחתן ולא יסבו נחל' אבל אלו היה אומר שכן הדין שאי אפשר להם בשום פנים להנשא לאחר ודאי היו מוכרחים לעשות כן והקב"ה לא רצה לבטל בחירתם ולכך נתן להם הברירה וגם לפמ"ש הרמב"ם שידיעתו הוא בכולל והאיש הפרטי יוכל לשנות כמ"ש על מה שנענשו מצרים בעבדם עם ישראל ולפ"ז בשלמא הדין בכללות בכל בת יורשת נחלה היה מקום לומר שלא פרט בשם והיה מקום לקיים הבחיר' אבל על פרטות בנות צלפחד אי אפשר לומר בדרך החלט' רק דרך עצה טוב' והם בחרו בטוב ודו"ק היטב כי נכון הוא מאד ועיין סנהדרין דף קי"א ע"ב דנפלה ליה בירוש' ופירש"י ע"י בת יורשת נחל' הרי דהוסב משבט לשבט ועיין רד"ק בשופטים על פסוק כי בן אשה אחרת אתה מ"ש בשם התרגום וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א חלק תולדת אדם סי' שס"ג דהוה נימוסא דלא מסתחרא אחסנת' משבטא לשבטא

ותהיינה אחל' תרצ' וגו' ובפרשת פנחס כתיב תרצה לבסוף וערש"י ששקולות היו ולפענד"נ דהנ' כתיב יפה את רעיתי כתרצה וערש"י ובאלשיך מפרש דתרצה תיא מבנות צלפחד דשקולות היו רק בשביל שנולד' באחרונ' הוא גרוע יותר וגם מקדש שני היה גרוע מראשון ע"ש ולפענ"ד שמרמז דמקדש שני הי' חסר מראשון בה' דברים ולכך כתיב תרצ' כאן אחר מחל' לרמז על בית שני ודו"ק והבן: חסלת פרשת מסעי פרשת דברים

יוסיף ד' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם ברש"י א"ל משה רבינו אתה נותן קצב' לברכותינו א"ל זו משלי וד' יברך אתכם כאשר דיבר לכם. לבאר הדברים נרחיב הדיבור ואחשוב שלא יקוץ הקורא בו דהנ' כבר אמרו בזהר ע"פ מה יש ליכי בבית דהברכ' אינ' שור' על דבר שאינו במציאות וצריך להיות דבר מה במציאות. וביאור הדבר כתב הרב בעל אפיקי יהוד' בדרוש מי מריב' דכבר נודע מ"ש העקיד' דהטבע משועבד לאיש השלם לכל אשר יפקוד עליה ולפ"ז זה שייך בדבר ישות תוכל להתפשט ולהתרחב יותר מעל לגבול אבל לא יוכל לפקוד על דבר שאינו יכול לעשות מאין יש שזה אינו רק לד' לבדו כי הנה ד' בורא חדשות בארץ וא"כ לכך אמר אלישע מה יש ליכי בבית שאז יוכל לצוות ע"ז שתתרחב ותתפשט מאד ע"ש שהאריך בזה לדחות דברי הט"ז בהלכות חנוכה שישב בזה קושית הב"י וע"ז כתב שזה אינו שברכת ד' תוכל להיות אף בדבר שאינו בעולם ואין בו ישות ע"ש והנ' במקום אחר כתבתי כי כדברי הזהר כתב הרמב"ן פ' תרומ' אבל מצד הסברא נרא' כן. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש ותצחק שרה בקרב' לאמר אחרי בלותי הית' לי עדנה ואדוני זקן ויאמר ד' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי היפלא מד' דבר וכבר כתבתי במקומו כמה דברים. וכעת נרא' לי דהנ' היא חשב' בלבה שמצד הטבע אף שאינו מסכים כל כך להטבע שזקן יוליד מכל מקום הצדיק יוכל לצוות על הטבע שתתרחב ותתפשט מעל לגבול אך זה כשיש איזה ישות וע"כ אמרה אחרי בלותי הית' לי עדנ' ואדוני זקן והיינו אחרי כי מצד טבעו כבר אין בטבע האפשריות כי יהי' מקום הולדה וא"כ אפס מקום שיוכל להיות דבר שאין בכח הטבע להיות וע"ז אמר הקב"ה אמת שמצד