דברי שאול עה"ת ומגילות רמב

היא נקבל אבל פשטת הכתוב תמוה ולפענ"ד נרא' לקיים דברי חכמים ע"ד שאמרו בכתובות דף כ"א דלא יעיד העד על חתימת העד השני דא"כ נפיק כל ממונא אפומא דחד סהדא נכי רבעא ולפ"ז נרא' לי דזה שחדשה התור' דאם זה המעיד למות יחזור ויענה לזכות וא"כ חיישינן שהוא נוגע בעדות ורוצ' שלא יהרג הנידון אף שבאמת אינו יכול לחזור בו מכל מקום עכ"פ יותר נהרג האיש ע"י עדות השני שאינו מלמד זכות מזה שלמד זכות והוה כאילו נפיק נפשא עכ"פ תלתא חלקי נפשו ע"י זה וע"י עד השני שזה באמת רוצ' לזכותו וז"ש ועד אחד לא יענ' בנפש למות היינו כיון שע"א אינו מועיל לענין מית' א"כ למה יועיל העד השני למות. ובזה מיושב דלכך אינו יכול לענות לחוב ובתשוב' הארכתי בזה בטעמו וכעת נרא' דא"כ העד המעיד ונותן טעם לחוב יותר הועיל בעדותו מהשני וזה לא מועיל דאנן בעינן עפ"י שנים עדים יקום דבר שיהיו שניהם שווים בעדותם וז"ב וא"ל דא"כ כששניהם אומרים לזכות ולחוב יהיה מועיל דזה אינו דבאמת גם בזה שייך מחזי כנוגע בעדות וכן לחוב כיון דראו שקטל נפשא לא יראו לו זכות כדאמרו בר"ה דף כ"ו רק שהתור' לא רצת' לחדש רק דגם בעד אחד ואין כאן רק שני עדים יש איסור ג"כ דאז הוה כעד אחד עונה בנפש ודו"ק היטב

גואל הדם הוא ימית את הרוצח בפגעו בו הוא ימיתנו עיין תרגום אונקלוס שכתב גאל דמא הוא יקטול ית קטולא כד אתחייב ליה מן דינא הוא יקטיליניה. ולא נודע פירושו דאם נתחייב בדין א"כ הב"ד ממיתין אותו ולמה הוצרך הגואל הדם להמית אותו ואולי כוונת התרגום שאם היה באופן שאם היה בעדים והתרא' היה נהרג בב"ד ממילא בשוגג רשות ביד גואל הדם או מצוה אבל אם הרג בעד אחד אינו הורגו הגואל הדם ועיין ברמב"ם פ"ו מהלכות רוצח ה"ה ובראב"ד וכ"מ ועיין ברש"י שפירש בפגעו בו אפי' בתוך ערי מקלט והוא תימה דהמקלט קולטו וצריך לומר דמיירי שהרג במזיד ואז אין המקלט קולטו ובזה עמדתי על כוונת התרגום שהרי הרב אומר כן בפ"א מהלכות רוצח ה"א כל הורג נפש מישראל וכו' ואם רצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף וכו' מצוה ביד גואל הדם להרוג את הרוצח שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח וכו' לא רצה וכו' ב"ד ממיתין את הרוצח בסייף הרי דאף במזיד המצוה על גואל הדם וא"כ שפיר פירש האונקלוס שאם נתחייב מב"ד כגון במזיד שמצוה ביד גואל הדם בפגעו בו והיינו אף בתוך ערי מקלט ובאמת שהכתובים מורים כן דבמזיד מיירי שהרי קראו רוצח ואח"כ אמר בפירוש ואם בשנא' יהדפנו וגו' או באיב' הכהו וגו' גואל הדם ימית את הרוצח בפגעו בו ע"ש הרי דמיירי במזיד ועיין ברמב"ן במנין מ"ע שלו סי' י"ג ובמגלת אסתר ובדרך מצותיך ובמלמ"ל פ"א מהלכות רוצח ועיין חידושי הר"ן בסנהדרין דף מ"ה ע"ב ובחמרא וחיי להכנה"ג ובחמר חורין עתיק שכלם השיגו על רש"י מסנהדרין הנ"ל וכתבו דאף בשוגג הדין כן אבל עיקר הוא במזיד וא"כ דברי התרגום נכונים

ולא תסוב נחל' ממט' למט' אחר עיין רמב"ן שהאריך בזה והקש' דנעקר הנחל' משבט לשבט והאריך בזה ליישב. והנ' כתב כי על דעת רבותינו שדרשו דבר זה לא יהיה נוהג אלא בדור הזה יתכן שלא היה בכל הדור הבא בארץ יורשת נחל' בלתי בנות צלפחד ע"ש. ומאוד תמהני דא"כ דעיקר הקפידא לא היה רק לאותו הדור בעת החילוק והרי בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים כדאמרו בב"ב דף ק"כ ושם מוזכר המאמר שלא היה רק לאותו דור ועיין שו"ת תשב"ץ חלק ג' סי' שכ"ב מ"ש בזה והוא הביא דברי הש"ס בב"ב דף קט"ז והוא תמוה שיותר היה לו להביא אותו מאמר דדף ק"כ שרמז הרמב"ן שמשם מבואר שבאותו הדיר היה ביטול ירושת הבעל ולכך לא נהגו לדורות וצ"ע בזה. ולפענ"ד נרא' ליישב מה שלא הקפיד' תור' בבנות צלפחד והתיר' להם להנשא לכל מי שירצו ובשאר בת יורשת הקפיד' התור' הוא דהנ' באמת כבר כתב הרמב"ן דעיקר הקפידא היה על שעת החילוק שיהי' נודע נחלת כל אחת ואח"כ אין קפידא והדבר סתום. אך נרא' דהנ' כפי הנרא' בכתוב עיקר הקפידא היה שמגורל נחלתם יגרע וכן דייקי בלשונם את אדוני צוה ד' לתת את הארץ בנחל' בגורל לבני ישראל וגו' ולכאור' לא נודע מה בזה שהי' בגורל או לא. אך נרא' דבאמת הגורל היה בכללות עד"מ כל שבט עלה לו בגורל כך וכך בהר וכך וכך במישור וכדומ' ואח"כ חלקו לבתי אבות לפי הטף וכדומ' או לעולי מצרים או לבאי ארץ ולפ"ז שפיר טענו שאם יקחו ממנו' אחר ויהי' נחשב הנחל' למטה אחר אז לא יעל' הגורל לפ"ע מה שהיה ראוי לעלות כשהיו נושאין אנשים ממשפח' או מהמט' שלנו ונמצא יחסר לנו הגורל ערך החלוק' שהיה מגיע לבנות צלפחד ונצטרך לתת ז"ת משלנו ונמצא נחלתינו נגרע מאשר היה ראוי ולכך לא הקפידו רק למה שהיה בעת החלוק' כי אח"כ מה בכך שיגרע מה שיתנו לב עליהן כמו כן להיפך כשאש' ממט' אחר תקח ממטה אפרים יהיה להיפך אבל כאן בעת החילוק יגרע וזה התיקון אי אפשר לתקן זה היה טענת שבט יוסף. אבל באמת זה היה טעות דזה דוקא שאר בת יורשת נחל' היה מקום לומר דכל שתנשא לאחר שוב לא יעל' הגורל ע"ז אבל בבנות צלפחד שהקב"ה הבטיחם לתת להם אחוזת נחל' א"כ מה בכך שינשאו לשאר שבטים נחלתן לא יגרע וא"כ נא היה רק עצה טובה ולכך נשתנו בנות צלפחד מכל הבנות ובלא"ה נרא' דבאמת הסבת נחל' יש מקום לבא משתי