דברי שאול עה"ת ומגילות רמא

והנ' לזה מרמז הכתוב בכלם שם נשיא משא"כ באותן השלש' כנלפענ"ד ואם שגיתי ד' הטוב יכפר כי לדעתי כוונתי ענין יפה. שוב מצאתי בטור על התור' שהרגיש בקושיתי כפי הנרא' ממרוצת דבריו: ומה שהקש' שם דלמה רק ביהוד' ובנימין כתיב למט' יהוד' למט' בנימין ובשאר השבטים כתיב למט' בני לפענ"ד נרא' דהנ' כבר נודע כי הדורות הראשונים היו טובים מאלה וכל דור ודור מתמעט והולך ולפ"ז כיון שפרנס לפי הדור מסתמא אותן הנשיאים שהיו להם בעת צאתם ממצרים עד בואם לארץ היו גדולים יותר מאשר כתמנ' להם בעת בואם אל הארץ וכבר אמרו בזהר כי לא יהיה כדור המדבר עד דייתי משיחא שהיה דור דיע' וא"כ בלי ספק הנשיאים שלהם היו גדולים יותר ולכך הנשיאים שנבחרו כאן היו לבני השבט שהשבטים עצמם היה להם נשיא יותר גדול אבל יהוד' שהיה להם הנשיא הזקן כלב שהי' בעת מרגלים הנשיא וכן בנימין אלידד שהוא אלדד הנביא שנבחר מהשבעים זקנים שהם אצילי בני ישראל כמ"ש הטור על התור' ושפיר כתיב למט' יהוד' למטה בנימין אבל שאר השבטים היו להם נשיאים חדשים והם היו לבני השבטים וזה קרוב לאמת לפענ"ד ודו"ק ועיין בביאורי מהרא"י שדקדק ג"כ מה שהקשיתי למה לא כתיב נשיא ביהוד' שמעון בנימין

ואת הארץ אשר תפול לכם בנחל'. עיין רש"י מה שכתב למה נכתב כאן הגבולים ע"ש ועדיין קשה למה כתיב אח"כ ויצו משה וגו' לתת לתשעת המטות וחצי המט' כי לקחו מטה בני הראובני וגו' וזה אך למותר אחר שהודיע גבולי א"י למה חזר ואמר שזה לתשעה מטות. והנרא' בזה עפמ"ש אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהי' וכתב רש"י שחסר המקום ע"ש. ושמעתי בשם הרב החסיד מוהר"ץ מלך מ"ק דינוב ז"ל שאמר שא"י הי' ארץ צבי שנקמט וא"כ קודם שעל' הגורל לא היה מקום כלל ואח"כ נתפשט המקום ונעש' עי"ז מקום ודו"ק ודפח"ח ולפ"ז אם לא הי' לוקחים בני גד ובני ראובן חלקם בעבר הירדן היה א"י מתפשט יותר אבל אחר שלקחו חלקם שוב לא היה צריך א"י להתפשט רק כפי שיעור תשע מטות וז"ש זאת הארץ אשר תנחלו והיינו כפי שיעור הצריכים לתשע המטות ולכך אמר כי לקחו מטה בני ראובן וגו' והיינו שלכך לא נתפשט כל כך וזה מ"ש לעתיד עתיד' א"י שתתפשט עד דמשק שנאמר הרחיבי מקום אהלך וגו' והיינו כמו שדרך בני אדם לעשות לקטן בגד וקומטין אותו שאם יגדל יפתח הקמטים וכמו כן באה"ק. וזה לדעתי מה שהיו בני גד ובני ראובן רצו לקחת חלקם בעבר הירדן לפי שראו אה"ק וחשבו שלא יהיה להם מקום להכיל והם לא ידעו שאם יצטרכו יתפשטו הקמטים ודו"ק

במדרש רבה פכ"ג והקריתם לכם ערים וגו' א"ל תכין לך הדרך וגו' לכך אמר דוד טוב וישר ד' ע"כ יורה חטאים בדרך אם לרצחנין עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו ק"ו לצדיקים עיין תוצאות חיים שדקדק מה ק"ל בפסוק טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך ולא כתיב חוטאים וכבר אמר' ברוריא מי כתיב חוטאים חטאים כתיב וכבר פירשתי באמרות טהורות ההבדל שבין חוטאים לחטאים שחוטאים היינו שחוטא במקר' וחטאים היינו מי שמתעצמים בחטא עד שמגודרים בשם החטא עצמו לא חוטאים והנ' מי שהרג נפש בשגג' כבר פירשתי שהוא בלי ספק נולד במזל מאדים שהוא מוכן לרציח' רק שהיה יכול למלאות ידו במוהלא וטבחא כמ"ש העקיד' אבל בשוגג הוא מצד עצמו מוכן והארכתי בזה וזה נקרא חטאים לא חוטאים וז"ש ע"כ יורה חטאים בדרך אם לרצחנים עשה דרך ושביל דהיינו מי שמגודר בשם רצחן לא רוצח ע"ד שאמרו רובץ ולא רבצן ק"ו לצדיקים היינו מי שבא לו הרציחה במקר' שאירע לו אבל לא נתעצם כ"כ בחטאים שיהיה מגודר בשם רצחן שזה נקרא צדיק לגבי מי שמתעצם ברציח'. והנ' לפענ"ד מה שאמרו תכין לך הדרך מזה יוצא מוסר השכל שהנ' מי שחוטא בשגג' האמיתית לזה מועיל ערי מקלט אבל מי שחטא במזיד ואמר שוגג אני לזה לא יועיל עת מקלט והקב"ה מוציאו ביד גואל הדם ולא יניחו לברוח לערי מקלט ואף אם יברח יזמין לו השי"ת שירצ' לברוח מערי מקלט וימצאהו גואל הדם והנ' בלי ספק הרוצח שנס לערי מקלט ומתיירא מפני גואל הדם זה מהרהר בתשוב' שלימ' כי כפשע בינו לבין המות וזה הוא נמשל למי שהי' קרוב למית' ומתווד' ומבקש מהקב"ה שיניחהו לחיות וכמו כן הרוצח הלז וזה שכתוב תכין לך הדרך שתרא' שיהי' לך מנוס ומפלט מהמות ודו"ק תיטב

ועד אחד לא יענ' בנפש למות. הנה מריש הוה קשיא לי דפשוטו דקרא כתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת ונזכרתי דדרשו בסנהדרין דף ל"ז מקרא זה דעד אחד אינו עונה בנפש בין לזכות בין לחוב ע"ש. אבל אכתי צריך טעם דא"כ כיון שהטעם משום דמחזי כנוגע מה נ"מ בין ע"א או עדים שנים דבכלהו שייך הטעם וגם למה לחוב אינו עונה ולפמ"ש בתוספתא פרק ו' דסנהדרין דיכול לחזור עד גמר דין חיישינן דע"י שירצ' לזכות להבע"ד ישנ' קצת בעדות אבל באמת דברי התוספתא תמוהין וסיהרין עצמם בתכ"ד ועיין במג"א שם וגם קשה מה לשון למות דכתיב דמשמע דוקא לחוב וברמב"ם פ"ה מהלכות עדות הרגיש בזה וכתב ומה זה שנאמר למות כלומר עד שהעיד בנפש למות לא יענה דבר אלא יענ' וישתוק ועיין כ"מ שכתב שלדעת הרמב"ם שיעור הכתוב כך הוא עד המעיד למות לא יענ' בנפש ע"ש: ובאמת אם קבל'