דברי שאול עה"ת ומגילות רמ

ולא נפקד ממנו איש ונקרב את קרבן ד' וגו' לכפר על נפשותינו דרשו חז"ל שאמרו אם מידי עביר' יצאנו מידי הרהור לא יצאנו. ולפענ"ד הכוונה ע"פ מה שכתבו המפרשים דלכך מחשבה רעה אינו מצטרף ומחשב' טוב' מצטרף משום דבמחשבה טובה אף אם לא עשהו והיצר פתהו שלא לעשות עכ"פ המחשב' היה טוב' אבל מחשב' רעה אם לא עשהו והיה לו כח להתגבר על היצר זה דבר נפלא ע"ש וז"ש כאן שהקריבו קרבן תודה שאף שהיו להם יצר רע בכ"ז לא נפקד ממנו איש ודו"ק: חסלת פרשת מטות פרשת מסעי

אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מסעיהם למוצאיהם עפ"י ד' עיין רש"י מ"ש בטעם שכתב המסעות ועיין רמב"ן מ"ש בשם המור' ולפענ"ד היה נרא' דבר חדש דלפמ"ש היריאים והסמ"ג והגמי"י הטעם דדרין עכשיו במצרים דהכתוב לא אסר רק שמא"י למצרים אסור ובדרך הזה לא תוסיפו לראות' וא"כ כיון שלא אסר רק אותו הדרך שמא"י למצרים א"כ מסתבר שלא אסר רק באותו הדרך שנסעו ממצרים לארץ לכך נכתב בספר לדעת כל המסעות והמוצאות שהיו עפ"י ד' ואסור להם לשוב בדרך הזה למען דעת שהיה ענין נפלא וגדול עד שאסר לשוב בדרך הזה לעולם ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש

ובגוף המקרא נרא' לפענ"ד עפמ"ש רש"י שהעשר' מסעות שהי' עפ"י דיבור וגם העשר' מסעות שגרמו בחטאם שהוצרכו להתעכב והנ' ז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ד' ואל' מסעיהם למוצאיהם היינו מה שהם גרמו בעצמם המוצא למסע ודו"ק. או להורות בא שהיה המסע למוצא והמוצא למסע הכל עפ"י ד' ולכך נכתב עפ"י ד' באמצע הפסוק להורות ע"ז ודו"ק

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ד' ואלה מסעיהם למוצאיהם הכוונ' לפענ"ד כי כבר אמרו סוף מעשה במחשב' תחלה שהמעשה שנגמר' בסוף זו היה תחלת מחשב' כמו האומן שרוצה לעשות שלחן הוא כורת עצים ומשפען ומחליקו ומזה עוש' שלחן שנמצא שתחל' עלה בלבו לעשות שלחן ואח"כ נגמר מלאכת השלחן שע"י שצריך לשלחן כורת עצים ומחליקן ומשפען שיהי' שלחן והנ' הש"י עלה במחשבתו שיסעו לאיזה מקום וע"כ היו צריכין לצאת מאותו מקום שהיו בו וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ד' היינו שם ד' היה עיקר המוצא למסעיהם ומהיכן ניכר המוצא ממה שאל' מסעיהם למוצאיהם שמסוף המעש' ניכר תחלת המחשב' שהי' כן ודו"ק

ומחה על כתף ים כנרת כאשר אמרו קדמונינו תבירתא מגזרת ימחאו כף עכ"ל האבן עזרא וכתב במרגליות טובה אשר נדפס עם החומש כי מחה לשון מחאה כמו ואינש לא ימחה ומלת תבירתא שכתב כאן הוא ט"ס כי בקשתי בספר הארוך לפענ"ד צ"ל הערוך בעיי"ן ובפירושים ולא מצאתי בזה הפירוש בדברי רבותינו ואני חושב כי זה הפירוש היה קשה בעיניו ומי שהעתיק מספר ההיא כתב תבירתא בפנים שחשב שזה מן הספר ע"ש ובמ"כ לא ידע כוונת הראב"ע שכן דרכו לכתוב ע"ד מליצ' והכוונ' שהוא מפרש מחה לשון שביר' כמו ימחאו כף והנ' על ומחה כתב בניקוד תביר וז"ש כאשר אמרו קדמונינו תבירתא שהוא לשון שביר'. ומזה ראיה שהנקוד' טעמים היו מהקדמונים לא כאשר יחשוב ר"א בחור והבן

אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושיע בן נון ונשיא אחד ונשיא אחד ממט' תקחו לנחול את הארץ עיין רש"י שכתב שכל נשיא ונשיא היה אפטרופס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות וגם לגברים ובורר לכל אחד חלקו ומה שהם עושים יהיו כאלו הם עושים שנעשים שלוחים ע"ש והיא מהש"ס קידושין דף מ"ב שלמד מכאן שליחות ואפטרופסות לזכות ע"מ לחוב ולחוב ע"מ לזכות. אמנם לפענ"ד נרא' בשינוי הכתובים שכאן כתיב ינחלו לכם ובנשיא כתיב תקחו לנחול ע"פ דברי הש"ס בנדרים דף מ"ח ששותפים שנדרו הנא' שכותבין חלקם לנשיא וע"ש ברש"י ובר"ן שהנשיא הוא זוכה בשביל כולם ויהיו כולם שותפים בדבר ולזה אמר כאן שאלעזר ויהושיע ינחלו לכם והיינו שאלעזר ואהרן הם היו המחלקים הארץ ונחלו בשביל כל השבטים אבל כל שבט ושבט בחרו בנשיא שלהם שהוא ינחול כל החלק של שבטו והשבט כלו היו שותפים בדבר עד שבחר להם כל חלק וחלק בפני עצמו ולכך כתיב באלעזר ויהושיע אשר ינחלו לכם ובנשיא כתיב תקחו לנחול והיינו שהוא בעצמו היה הנוחל שהיו כותבים כל חלקם לנשיא. ובזה הבינותי דקדוק עצום שבמט' יהוד' ושמעון ובנימין לא כתיב שהי' נשיא רק סתם למט' יהוד' כלב וכן בשמעון ובנימין אבל אח"כ כתיב נשיא בכל אחד והוא תימה רבה מפני מה שינתה התורה ולפמ"ש הנה המעיין במקרא ימצא כי שמעון הי' עם יהוד' חלק אחד כמ"ש ביהושיע ושופטים ששמעון אמר ליהוד' שיעל' עמו ועיין רש"י שם וגם בנימין היה חלקו סמוך ליהוד' כמו שדרשו שהי' בנימין מצטער על רצועה אחת שהיה עולה מחלקו של יהוד' וזה היה נקרא יהוד' ושאר השבטים היו נקרא גליל והנ' אמרו בנדרים שם שאנשי גליל היו קנטרנים וכבר כתבו חלקם לנשיא