דברי שאול עה"ת ומגילות רלט

בציבור. והנ' שאל אותי הרב מו"ה אברהם קאמפף מראווא נ"י דאיך שייך טומא' הותר' בציבור דזה שייך לענין שיהי' מותר להקריב קרבנות ציבור בטומא' אבל לא שגוף הטומא' הותר. ואמר שהדבר תימה רבה ואני אומר כי גם כאן קאי לענין מקדש וקדשיו דל"מ למה דאמר ר' ישמעאל בחולין דף ט"ז דבמדבר לא הותר בשר תאוה כי אם קדשים א"כ שייך טומא' הותר' בציבור אף לר"ע שם מ"מ כל ענין ואתם חנו מחוץ למחנה הוא ע"כ שלא יבואו למקדש דאל"כ מה בכך שיטמאו ולחולין מותר לאכול בטומא' ודוחק לומר דנ"מ לענין רגל שחייב לטהר דאינו דבר ברור אי הי' מ"ע של תור' ועיין סוף טומאת אוכלין ובמלמ"ל שם וע"כ דמיירי לענין מקדש וקדשיו ושייך טומא' הותר' בציבור ושוב מצאתי במלמ"ל פ"ג מאבל שכתב בהדיא דלשיטת היריאים דעכו"ם אינם מטמאים אף במגע ומשא הא דאמרה תור' ואתם חנו מחוץ למחנ' היינו בשביל מקדש וקדשיו וא"כ ממילא לא קשה על הרמב"ן. אך עדן צ"ע דלפי מאי דס"ל דטומא' אינו רק דחויה קשה קושית הרמב"ן ואולי דזה אינו רק מדרבנן ומדאורייתא לכ"ע הותר' בציבור ודו"ק. אחר זמן רב מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ה סי' שני אלפים שהעיר בזה על הרמב"ן והנלפענ"ד כתבתי

אתם ושביכם. עיין רש"י לא שהגוים מקבלים טומא' וצריכין הזאה אלא מה אתם בני ברית אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו צריכין הזאה והוא מהספרי מה אתם בני ברית אף שביכם בני ברית ובילקוט מוסיף כשיבואו לברית ויטמאו מקבלין הזייה ע"ש והוא מספרי זוטא ע"ש וצ"ע דבנזיר דף ס"א פלפל הש"ס מנלן דעכו"ם לאו בר טמויי הוא ומביא מקרא דוהזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהר' יש לו טומא' ופריך ודלמא טהר' אין להם טומא' יש להם והרי בספרי זוטא אמרו שביכם לכשיבואו לברית ומטמא מקבלת הזייה ע"ש ועיין רש"י בשבת דף ס"ג ע"ב ד"ה אלו שלמד דאצעדה מטמא משום דכתיב אצעד' וצמיד ואחריו כתיב אתם ושביכם והתוספות השיגו שם דע"כ לא קאי על כל השבי דהא בהמ' לא בני קבולי טומא' היא ומריש הוה קשיא לי דהיו להם לומר דגם העכו"ם השבויים אינם מקבלים טומא'. אמנם יש לומר דס"ל דשביכם היינו כשיבאו לברית אבל עכ"פ ע"כ דלא קאי על כל מה ששבו דהא בהמ' בודאי לאו בר קבולי טומא' היא וע"כ דלא קאי ע"ז וא"כ ה"ה על אצעד' וצמיד לא קאי ואני תמה על רש"י דאחרי שהביא דברי הספרי דשביכם קאי על העכו"ם לכשיבאו לברית א"כ כיון דקאי על העכו"ם שיבאו לכלל ברית א"כ ממילא לא קאי על שביכם ששבו וצ"ע. אך מה שאני תמה דהרי כתיב איש אשר מצא כלי זהב אצעד' וצמיד והרי הזהב והכסף צוה להעביר באש וגם במי נדה יתחטאו ודרשו חז"ל שצריכין חיטוי והזייה א"כ מבואר דצריך טביל' והזייה א"כ דברי רש"י מבוארים רק מה שכתב תתחטאו אתם זה אינו מדוקדק דזה לא קאי על מה ששבו. שוב ראיתי בחידושי רשב"א בשבת דף ס"ג בהא דאמרו ההוא במדין כתיב דכתב דאין לילף מהך דכתיב ונקרב קרבן איש אשר מצא דההוא הוה לכפרה ואינו בכלל מ"ש תתחטאו אתם ושביכם דהא לאו בכלהו שבויים משתעי דהא בבהמ' ונפש אדם לאו בני טמויי נינהו והנ' מ"ש נפש אדם שהביאו מן השבי במחכ"ת לא זכר מ"ש הספרי דקאי לכשיהיו בני ברית ועכ"פ מבואר שם דעבדים לאו בני טמויי נינהו וצ"ע דבנזיר שם מפלפל הש"ס בזה דעבדים לאו בני טמויי נינהו והרי הוא ספרי מפורש ואולי י"ל דדוקא לאחר שחדש' התור' דנכרי לא מטמא ואינו בר טהר' דרשינן אתם ושביכם כשיבואו לכלל ברית אבל בלי קרא היינו אומרים דבאמת הקרא מצריך טביל' להשבויים גם כן אף שלא באו לכלל ברית

וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. עיין רש"י מ"ש ודוקא כלי מתכות ולפענ"ד נראה דאף כלי חרס שנשתמש בו יין בצונן דמועיל מילוי ועירוי אף בכלי חרס כמבואר ביו"ד סי' קל"ה ועיין תוס' פסחים דף מ"ד דגם ביין הצריכו הגעל' ובזה סגי במילוי ועירוי ואדרבא עירוי בצונן יותר מועיל מהגעלה דכלי חרס אינו יוצא מידי דפיו ועיין ט"ז סי' קל"ח ובאו"ח סימן תנ"א ולכך כתיב תעבירו במים דבצונן שלא שהה מעת לעת סגי בהדח' ובאשתהי צריך מילוי ועירוי ובזה יתיישב מ"ש בפנים יפות להקשות למה לא כתיב בתורה דין כבוש כמבושל ולפמ"ש באמת בכבוש בצונן מועיל עירוי אף בשאר איסורים ואף שבש"ך סימן קל"ה ס"ק ל"ג נסתפק בזה מכל מקום באינו בן יומו מוד' וכאן הגעילו אב"י כמ"ש רש"י בפסוק אך את הזהב שהיה לאחר הזאת שלישי ושביעי ואף דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא כבר כתותי בתשובה ליישב זאת ואכ"מ ודו"ק

זה הדבר אשר צוה ד' עיין רש"י משה נתנבא בכה ונביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. המפרשים פירשו דלשון כה נאמר על ענין שאחד שולח שליח לדבר לחברו דברים שצריך לו אבל אינו מסדר הדברים בפרטות כי אם בכללות ענין מבוקשו אבל זה הדבר הוא בפרטות שלא יוסיף ולא יגרע ולא ישנה הלשון יעו"ש אמנם מה שנכתב דוקא בפרש' נדרים נרא' לפענ"ד דהנ' רש"י כתב שזה הדבר מיעוט שהחכם בלשון התר' דוקא ובעל ואב בלשון הפר' ואם שינו לא מועיל ולכך נכתב זה הדבר דהיינו שלא ישתנ' הלשון ודו"ק: