דברי שאול עה"ת ומגילות רלו

ומכאן הימה על המבי"ט שדעתו דכל אדם א"צ התרת חכם כל שמתחרט מנדר ובחידוש הארכתי בזה גם מ"ש רש"י בנדרים דף ס"ה שחכם יכול להתיר לעצמו הוא תמוה מהך דספרי

בספרי מה הפרש בין נדרים לשבוע' נדרים כנודר בחיי המלך שבוע' נשבע במלך עצמו אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר חי ד' וחי נפשך אם אעזבך והיא תמוה והנרא' לי בזה דהנ' כבר נודע מ"ש הרמב"ם פ"ב מה' מדע כי הקב"ה הוא וחייו ודעתו אחד ולפיכך נאמר חי פרע' בציר"י וחי נפשך בציר"י ואינו כן בד' כי שם כתוב בפת"ח והיינו לפי שהוא וחייו אחת והנה כבר נודע דשבוע' היא איסור גברא ונדר הוא איסור חפצא ולפ"ז הנדר הוה כנודר בחיי המלך היינו שכבר למדנו שהחיות של בו"ד הוא נפרד מעצמיים וא"כ כשזה אוסר עצמו בנדר והוא נודר לד' אבל הדבר האוסר הוא נפרד והוה כנודר בחיי המלך שהוא נפרד ממנו ועצמותו אבל שבוע' אינו איסור חפצא רק איסור גברא והיינו שהוא נשבע בשם ד' שלא יעש' כזאת וכדומ' ונמצא הוה כנשבע במלך שאין לו עסק בגוף הדבר רק שנשבע במלכו שיעש' או לא יעש' כן ולזה נתן רמז בחי ד' וחי נפשך והיינו שחי בפתח אינו נפרד מעצמותו ולכך כתיב חי ד' וחי נפשך בצייר"י שהוא נפרד כתוב אצל הנפש שזה נפרד והוא מורה שיש א זה הבדל ונשבע בחיי הנפש וא"כ חי ד' הוה כנשבע בהקב"ה עצמו וחי נפשך הוה כנשבע בחיי המלך וזה רמז על ההבדל הלז והבן כי נפלא הוא ת"ל ועיין בעקיד' פרש' מקץ ע"פ חי פרע' יעו"ש ודו"ק היטב כי גם ע"פ דרכו יש לפרש הספרי הלז ואכ"מ להאריך וגם לפי מה שמבואר בספרי שם דבנדר בעי שיתפיס בדבר הנדור משא"כ בשבוע' א"כ יתפרש ג"כ עד"ז הספרי וכנ"ל ודו"ק

בספרי וד' יסלח לה הרי שנדר' ובטל' בלבה והלכ' ועשת' מזידה מנין שצריכ' סליח' ת"ל וד' יסלח לה ק"ו מה אם נדרים מופרים צריכים סליח' ק"ו לנדרים שאינם מופרים כך היא הגירס' בספרי הישן. וראיתי בספרי עם פירוש זרע אברהם שמקשה דמה מועיל מה שבטל' בלבה אטו היא יכול' להפר לעצמ' מכ"ש בפה וגם היאך קרי לי' נדרים המופרים ע"ש שגרס ובטל בלבו שהאב בטל בלבו ועדיין קש' דהיאך מועיל הפרה בלב וכתב דיש מזה ראיה להרמב"ם דביטול מועיל אף בלב. ובמחכת ה דבריו תמוהים דהכוונ' כפשוט' דמיירי בנדר' לאנס דמבואר בנדרים וכן קי"ל ביו"ד סי' רל"ב דנודרין להרגין ולחרמין ובלבד שיבטל בלב וא"כ בכה"ג אמר שאעפ"כ צריכ' סליח' שהאחר אינו יודע אם ביטל' בלב ועיין ברש"י על פסוק וד' יסלח לה במה הכתוב מדבר שנקט לענין בעל ותמה המזרחי והמהרש"א בסוף קידושין דהכתוב קאי על האב וגם על הש"ס קש' דלמה נקט הכתוב בבעל ולא נקט הדרש על מ"ש וד' יסלח לה באב וארוס וכבר כתבתי בזה כמה פעמים וכעת מצאתי בחידושי שיטה מקובצת בנזיר דף כ"ד שעמד בזה ע"ש

החייתם כל נקבה. בספרי אמר שאמר פנחס משה רבינו עשינו כאשר צוויתנו. ותמה הרמב"ן דמה פקד משה שאמרו שעשו כאשר צוה וגם אם עשו כן מה כעס משה עליהם ע"ש. והנרא' בזה דהנה השי"ת אמר נקום נקמת בני ישראל ומשה אמר נקמת ד' והנ' במה שהרגו הזכרים והחיו הנקיבות אם מפני נקמת ד' הי' די בזכרים לבד כי נקיבות לאו בני מלחמ' וכיבוש הם כמ"ש בסנהדרין דף נ"ז וא"כ משום נקמת ד' הי' די בהריגת הזכרים וז"ש משה רבינו עשינו כאשר צויתנו והיינו נקמת ד' וע"ז השיב משה רבינו הן הנה היו לבני ישראל למסר מעל בד' על דבר פעור וא"כ גם משום נקמת ד' כיון שגרמו להם מכשול שהחטיאו אותם בדבר פעור היו להם להרוג אותם ודו"ק כי קצרתי

האחיכם יבאו למלחמ' ואתם תשבו פה דקדק התוצאות חיים דעיקר התמיה הי' על מה שהם ישבו פה וא"כ הי' לו לומר להיפך אתם תשבו פה והאחיכם יבאו למלחמ'. ולפענ"ד הכוונ' שהוא אמר שאחיהם לא יאבו ללכת למלחמ' כלל אם הם ישבו פה וזה אומרו האחיכם יבאו למלחמ' ואתם תשבו פה ירצו כשאתם תשבו פה לא אחיכם יבואו למלחמ' כלל וא"כ למה תניאון את לב בנ"י ודו"ק

האחיכם יבאו למלחמ' ואתם תשבו פה ולמה תניאון את לב בני ישראל. כבר כתבתי בזה בשם התוצאות חיים שדקדק דהא התמיה הי' על מה שהם ישבו פה וא"כ הי' לו להקדים האתם תשבו פה. ולפענ"ד נרא' דבאמת נצחונם של ישראל אינם בזרוע בשר כי אם בזרוע של הקב"ה כביכול הוא הנלחם להם וכמ"ש משה רבינו ד' ילחם לכם ואתם תחרישון וכבר הארכתי בזה בשם האלשיך לפרש ואשר חרב גאוותך דהיינו כיון דישראל נושע בד' אשר הם הולכים בקרב בתכסיסי מלחמ' הוא רק בשביל שיוכלו להתפאר כי להם כח ועוז וז"ש ואשר חרב גאוותיך ודפח"ח: ואני הארכתי בזה כי עיקר מה שהולכים במלחמ' הוא רק לקיבוץ ישראל א"כ נתקבץ כל הזכיות של ישראל שיש להם ביחד ובזה הזכות יעשו חיל לנצח ותהי להיפך אם חליל' חטאו ולפ"ז ז"ש להם משה רבינו שאם הם לא יאבו ללכת בקרב וע"כ שמתייראים ללכת בשביל שיחשבו שהם באים בזרוע בשר א"כ מסירים השגחת הבורא וא"כ ישחיתו לכל בני ישראל שאם הם ג"כ יחשבו כן שוב לא יושע ד' להם שעיקר הזכות שלהם שבוטחים בד' וז"ש האחיכם יבאו למלחמ' ואתם תשבו פה היינו שבשלמא