דברי שאול עה"ת ומגילות רל

שכל כוונתו אך למען החיות כל הגוף והאיברים ולפ"ז הנה ענין רציח' אסר' התור' מאוד עד שאמרו לדוד דמים לרוב שפכת וכבר כתב הזהר שפנחס היה נפסל לכהונ' בשביל ששפך דם נפש אף שדבריו תמוהים דכהן שהרג אינו נפסל לעבוד' כי אם לנשיאת כפים עכ"פ פגום הוא מאוד רק דבאמת פנחס לא נתכוין לרצוח כי אם שלא יפשה המספחת בישראל חליל' ע"כ חתך הבשר החי והרג לזמרי כדי שכל ישראל יתכפרו וא"כ אדרבא ההריג' הלז הית' תכלית השלום וז"ש פנחס וגו' השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי ולכך הנני נותן לו את בריתי שלום ואדרבא עי"ז והית' לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם שאדרב' זו ההריג' פעל לו הכהונ' אף שכהן הוא מסטרא דחסד מכל מקום זהו חסד שעש' פנחס ודו"ק היטב. ויש להמתיק מה שאמר בקנאו את קנאתי גם מה שהזכיר אח"כ ושם האיש המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני שהוא מיותר ולפענ"ד נרא' דהנ' לא כמדת בו"ד מדת הקב"ה דמדת בו"ד כשרוא' דבר מגונ' בחבירו אז נקל' הוא בעיניו אף שנמצאו בו מעלות טובות מכל מקום האדם לא יוכל לשער המעלות בפני עצמן והרעות בפני עצמן כי האנוש בעין אנושתו לא יוכל למוד כ"כ הטובות והרעות ויחלשו בעיניו הטובות והרעות אבל הקב"ה כשרוא' באדם אחד טובות ורעות לא נגרעו מעלות והטובות בשביל הרעות וכל אחד רוא' בפני עצמן והנ' פנחס בקנאתו לד' לא נגרע מעלת המוכה בעיניו והיה זמרי בן סלוא נחשב בעיניו כאשר היה ובכ"ז הרג אותו בשביל החטא אשר עשה ולזה העיד' עליו התור' בקנאו את קנאתי בתוכם היינו כמו שאני מקנא שאין נגרע מהמעלות הטובות דבר ולזה אמר ושם האיש המוכה זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני והיינו שהיה עוד בעיניו נשיא בית אב לשמעוני כמו שהיה ודו"ק ויש להמתיק עוד מ"ש ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי דהנ' בו"ד בעת שכועס מל חברו אז הוא מבוזה בעיניו אף שיש לו מעלות טובות מ"מ מחמת כעסו הכל כלא בעיניו אבל כביכול הקב"ה אף אם כועס על ישראל מכל מקום יודע היטב מעלתם גם כן ולכך אינו מכל' את בני ישראל כמו כן פנחס לא נכב' מעלת הנשיא בעיניו אף שכעת עבר עבירה וז"ש ולא כליתי את בנ"י בקנאתי כמו כן עשה פנחס ודו"ק והבן

פנחס בן אלעזר וגו' השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו': הכוונ' לדעתי דהנ' אחי זקני הגאון מוהר"ל מפראג בספרו כתב בטעם דלכך שאול באחת ועלת' לו כי חטא בדבר שאין לו קיום רק באחד והמצוה נתבטל מכל וכל משא"כ דוד שחטא באשת איש רבים מקיימים המצוה ואין עוברים ע"ז א"כ לא נתבטל המצוה מכל וכל ע"ש ולפ"ז אני אומר להיפך דאם אדם מקיים מצוה שרבים מקיימים אות' אין כאן מקום לקבל כ"כ שכר דהא רבים מקיימים אותה ג"כ אבל מי שמקיים מצוה שאין רבים מקיימים זהו מצוה וגוף גדול שיש לו שכר בעוה"ז ג"כ והנ' הבא על הארמית קנאין פוגעין בו והיינו דבאמת כשבא למלוך אין מורין לו רק אם מתעורר בעצמו לעשות כזאת אז מצוה עוש' והנ' כאן כשהקריב זו המדינית לעין כל אז לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם והמה בוכים פתח אהל מועד ואין מקום לצוות שיעש' כן דהבא למלוך אין מורין לו ורק שפנחס התעורר מעצמו ורוח ד' לבש' אותו לעשות חיל וא"כ זה שאמר פנחס בן אלעזר השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיינו דגוף המצוה דקנאין פוגעין בו היה מתבטל לגמרי והוא מקיימ' וזהו שאמרו במדרש בדין הוא שיטול שכרו משלם

עוד נרא' לי דהנ' כבר אמרו שבכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשע' אחת וביארתי דהנה עינינו הרואות שכל דבר שהפועל עוש' במעט זמן ובבת אחת אז היא מלאכ' מפואר' לפי ששם כל מעיניו בו ולא עצרוהו הטרדות וענינים אחרים אבל אם כבר עבר' עליו זמן מעט מי יודע אם לבו נכון עמו כאשר היה ומי יודע אם לא הדריכוהו אותו ענינים שונים המטרידים ולכך מי שעובד ד' בהדרג' לא יוכל להשלים כ"כ המצות אבל מי שבשע' אחת קונה עול מי זה עשה המצוה בשלימות. והנה פנחס מלא את ידו לד' בפעם אחת וקנה עולמו בעת הזאת עד שהשלים כל עבודתו ונתקדש ונתעל' כל כך וז"ש לו הקב"ה הנני נותן לו את בריתי שלום היינו שאני כורת עמו ברית שיה' שכבר השלים כל עבודתו בבת אחת. ומה נכבד מאמרם ז"ל לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי דלשון נתכהן הוא במי שבא למלאות ידו לעבודת עבודת הקודש וזהו אמרם שלא נתכהן עד שהרג לזמרי דאז קנה עולמו בשעה אחת. וזה לדעתי מה שאמרו פנחס זה אליהו שחי וקיים לעולם וכן הוא אומר בריתי היתה אתו החיים והשלום והיינו שבאמת כל עיקר החיות של האדם הוא אך למען השלם נפשו וכבר אמרו החכם אם אין כל קץ תכלית אבל תכלית הוא הקץ ולפי"ז אחר שהשלים כל עבודתו וגמר התכלית א"כ לא היה צריך לחיות עוד וע"כ שהחיים היה בעבור השכר המצוה שעש' וא"כ שוב ל"ש חיים שהוא כבר השלים התכלית וחיותו אינו רק בעבור השכר וגם אחר שהשלים גופו ונפשו נזדכך ונעש' רוחני א"כ גם חיותו הוא רוחני ולא שייך גבול וקץ וז"ש והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כתונת עולם מקיש אותו לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ודו"ק תיטב: