דברי שאול עה"ת ומגילות רכט

שום עונש היה החטא עצור בתוכו היה לו לומר אלא שכינ' בתוכם כמו שמצינו בכמ' מקומות ותלה בהם כאילו היה עצור בתוכם ולכך כשפנחס עשה נקמ' נשכך החמ' ודו"ק

פנחם בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. הכוונה לדעתי דהכ' יש בחליים הגופיים שמי שנעש' לו מחיה בגשר החי אז אם הרופא רך הלבב ולא ירצ' לחתכו אז יתפשט בכל הגוף והרופא המשכיל מחתך תיכף למען לא יתפשט בכל הגוף. והנ' גם בתחלואי הנפש הוא כן והנ' כבר נודע מ"ש המור' דכללות ישראל הם כגוף אחד הנעש' מאיברים רבים ולכך פנחס שקנא והרג לזמרי לאשר היה מתיירא שלא יתפשט בכללות ישראל הרב' זכות לו שהרי היה מתפשט בכל ישראל והי' מוכרח לכלות כללות ישראל בזה וז"ש השיב את חמתי וגו' ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמור לו וגו' והנ' חז"ל אמרו הראיתם בן פוטי זה וכו' לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרן הענין דיש הרכב' שכונית ויש הרכב' מזגית כמ"ש התשב"ץ ח"ב סי' ד' ולפ"ז כבר נודע כי אהרן הכהן היה מסטרא דחסד ולא היה ראוי להיות הורג נפש וכיון שפנחס בא מבן פוטי ומאהרן ונעש' הרכב' אתגית לכך יכול לעשות חיל ולהרוג את זמרי וא"כ זה שמיחסו אחר אהרן שאדרבא בשביל זה לא היו יכול להרוג ואדרבא מה שבא מבן פיטי זה הועיל לו שהיה לו כח להרוג נשיא מישראל וא"כ זה שא חסו אחר אהרן זה לו לשבח מה שבא מבן פוטי זה וז"ש לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי כי לא היה ראוי מצד כהונתו לעשות זאת ודו"ק

פנחם בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וגו' כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דבר חדש דהנ' מה שנבחרו הכהנים לעבוד' נרא' לי דבר חדש לפמ"ש בעל עקיד, בהא דאמרו האי מאן דאושיד דמא או טבחא או אומנא או מוהלא וכתב העקיד' דהענין הוא דהמזל מכריח בכללות שיהי' שופך דמים אבל הוא הבחיר' חפשית למלא את ידו לד' בדברים המותרים מוהלא או אומנא ע"ש שהאריך. והנ' הכהנם מצד טבעם עזים הם ועמך כמריבי כהן כתיב וכהנים קפדנים הם ויש להם בטבעם כח לשפוך דם וע"כ ניתן להם העבוד' שימלאו ידם לד' והנ' פנחס בקנאתו לד' במעש' זמרי שמצד טבעו היה קנאי בן קנאי ושפך דם רשעים ע"כ ניתן לו עבוד' וז"ש לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי ולכאור' קשה דהא ה"ה כהן מבטן אמו וע"כ דקאי על עבוד' וקשה למה לא נתכהן קודם ולפמ"ש אתי שפיר כיון דראו בו תכונה עזה לשפוך דם ע"כ מלא ידיו עבוד' לשפוך דם רשעים וזא אמרו הנני נותן לו את בריתי שלום תחת אשר קנא לאלקיו ודו"ק כי היא הער' חדש'

ובזה יש ליישב קושית התוספות ביבמות דף ז' דשם מבואר דכהן שהרג את הנפש כשר לעבודה והרי אמרו כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו והרי עבוד' חמור מנשיאת כפים ע"ש מ"ש בתירוצם ועדיין קשה דלמה יכשר לעבוד'. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לנשיאת כפים שפיר פסול דהרי הרג את הנפש ובחמימות הטבעית שלו הרג את הנפש וז"ש דכתיב ידיכם דמים מלאו והיינו שמלא ידיו בדמים אבל לעבודה שפיר כשר דהרי זה תיקונו שימלא ידיו לד' בש"ד המצוה לשחוט ולזרוק דם קדשים ואף דשחיט' כשיר' בזר אבל מכל מקום עיקר מצותו היה בכהנים ובזהר כתב דדוקא בזר כשרה ולא בכהן דהוא מסטרא דחסד ובאמת בכמה מקומות בש"ס מבואר דלא כוותיה והכהנים שחטו בעצמם שכן מצותן ולפמ"ש נכון הדבר בטעמו במולד דמא ע"כ ניתן להם שימלאו ידם לד' ודו"ק ועיין בזהר פרשת פנחס דכתב דפנחס היה פסול לעבוד' משום שהרג את הנפש רק בשביל שקנא להקב"ה לכך ניתן לו הכהונ' והוא תימה רבה דבאמת כשר לעבוד'

עוד נרא' לי הכוונ' במ"ש בקנאו את קנאתי בתוכם דהנ' הא דאמרו כל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ופירש"י דהיריאים והחרידים לדבר ד' ונרא' לפענ"ד ביאור הענין עם מה שאמר' התור' קדושים תהיו כי קדוש אני ד' ופירש הרמב"ן דבאמת יכול להיות האדם נבל ברשות התור' עד"מ כיון שלא ביארה התור' רק מה שהיא עביר' בהחלט אבל יש דברים שאינם עביר' רק שבכ"ז אם יתגאל במותרי מאכלים יבא לידי איסור וזה לא נכתב בפירוש ונמצא יכול להיות האדם נבל ברשות התור' וע"כ הזהיר שקדושים תהיו כי קדוש אני ד' וצריכים אתם לדעת שבני אל חי אתם ומה יוודע איפוא כי נפלו מכל לאומים והנ' הבועל ארמית אין לו איסור מפורש בתור' ואסמכיה אדברי קבל' ונמצא האדם יכול להיות נבל ברשות התור' על זה בכו בלב כי לא היה בידם למחות שמצד הדין אי אפשר להגיד איסור אבל בכ"ז ידעו כי עשו נבלה ופנחס בקנאתו לד' ורצה שתקיים הכתוב קדושים תהיו ע"כ עשה כל אשר עשה וז"ש כל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו דהיינו היריאים והחרידים לדבר ד' וז"ש בקנאו את קנאתי ודו"ק

עוד נרא' לי דבר חדש דהנ' כל הדברים נדונים על שם התכלית וכמו שהאריך העקיד' שער מ"ב דאם האדם רוצ' ללחום למען אשר ישלימו אתו זה לא נקרא מלחמ' כ"א מלחמ' בשלום והנ' הרופא אשר חותך בשר החי אשר נמצא באבר אחד למען לא יצטרך אח"כ לחתוך כל האבר זה לא נקרא חובל כ"א רופא אומן