דברי שאול עה"ת ומגילות רכז

שעשו לעקרים ובא חבקוק והעמידם על אחת שצדיק באמונתו יחיה ודו"ק

שום אל בלק וכה תדבר. בסנהדרין ובמדרש אמרו שנתן הקב"ה חכה לתוך פיו. הענין לפענ"ד דלא כמדת בו"ד מדת הקב"ה דהאדם כשבא לעשות רעה לחבירו אינו עוש' מה שרוצ' חבירו לעשות והוא מבטל מעשיו בכל עוז ועוקר כל מה שחושב לעשות חבל הקב"ה אדרבא הוא מניח האדם שיעש' הכל מה שחושב לעשות ואך בזה יכשל ויאבד הדמיון בזה שהמצרים חשבו שישראל יטבעו בים ואך בזה היה הצלתם של ישראל ואבידתם של מצרים וכבר האריך בזה הדורש המפואר בעל קול יעקב בסיף מגלת אסתר. והנ' בלק חשב שכאשר יפתח בלעם את פיהו ויקלל יתקיים ח"ו בישראל והקב"ה היה יכול למנוע מבלעם אם שיאלם ולא יפתח פיו או שלא יניחו ללכת וכדומ' אבל לא חפץ בזה רק שאדרבא יעש' כל טצדקי ויכין מזבחות למען יוכל לקלל ומחשבתו הית' באמת לקלל ונתן חכה לתוך פיו שלא יהי' כפי מחשבתו ואדרב' כל מה שאמר היה ברכ' לשבח וז"ש מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו וכו' והיינו שהקב"ה הניח שיהיה כל מחשבתו קיימת והפכו לברכ' וא"כ זה נס יותר גדול מאלו לא היה מניחו לקלל. וזה לדעתי מה שאמרו בירושלמי תעניות פ"ב הלכ' וא"ו כתיב בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה היית מרחיב' לפני נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בהמ"ק ועיין בעין יעקב שהביא גם המדרש תהלים על הפסוק הלז שמרחיב הדיבור בזה והוא משולל ביאור ולפמ"ש אתי שפיר דהנ' גם ההצל' מצר' יש ג"כ על שתי פנים אחת שנפדו מהצר' ואחת שהצרה עצמ' נהפכ' לישוע' ולפ"ז בדוד שצרת בת שבע היא הית לו לפליט' שהוליד ממנ' שלמ' וכן צרתן של ישראל בעת הדבר הית' יכול' להתקיים כשימנע הדבר מעצמו או ע"י שקנה גורן ארונה והית' בהמ"ק וא"כ זה הי' נס יותר גדול שמהצר' גופא נצמח הישוע' וא"כ כמעט היה מוכרח במעשיו שיהי' כן ודו"ק

נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. לדעתי יש לומר דבאלה התנצל על שאמר לו לקוב אויבי לקחתיך והנ' ברכת ברך דהנ' בלק שלח לו כי ידעת את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר דהנ' היה מקום לומר דקללת בלעם לא הית' רק באיש אשר נחש וקסם בקסמיו ורא' שמצד המזל הוא בשפל המדריג' לזה הגיד שהוא ארור וכן להיפך מי שמזלו ברום המעל' לזה הגיד שהוא מבורך אבל א"כ לא היה רק כמגיד עתידות בקסמיו ובלק היה מחשיבו שהוא יוכל לפעול ע"י קסמיו ומכוין השע' שיוכל לברך ולקלל אף מי שאינו מוכן מצד מזלו וטבעו לזה אמר כי ידעתי את אשר תברך מבורך והיינו שיתברך בשביל ברכתך וכן אשר תאור יואר לעתיד על ידך ובאמת היה לו הכח הזה אבל הקב"ה לקח כחו מידו ונתן חכה בפיו ובירך לזה אמר בהתנצלותו נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה וא"כ אין בידי לשנות כי אם מצד מה שהם מוכנים בטבעם ומזלם וגם כי איני ברשותי שאני שומע אמרי אל ויודע דעת עליון ואי אפשר לי לשנות אך מה שאמר נופל וגלוי עינים לפענ"ד כוון בזה דהנ' מי שרוא' דבר מבהיל אם אמנם שאינו יכול לעמוד על רגליו ונופל על פניו אבל אם הוא ראות דבר קדוש מלאך וכדומ' אף כי ראות פני אלקים חיים הנה אף שנופל מכל מקום בעין רוא' שהרי רוצ' לראות אבל אם הוא רוא' דבר מבהיל מצד טומא' הוא מסתיר עיניו מפני שמתיירא להסתכל בו ודבר זה נרא' לעין כל שאם ירא' דבר מבהיל מה שאינו קדוש נחשכו עיניו מלהסתכל ומסתיר עיניו וז"ש בלעם אשר מחזה שדי יחזה הוא נופל מרוב פחד ומכל מקום גלוי עינים ובזה המופת שמחזה שדי יחזה וכבר נחלקו בברכות ובמדרש רבה פרש' שמות במה שהסתיר משה פניו כי ירא מהביט אל אלקים אם הוא יפה עשה וכבר אמרו במדרש דטירון היה לו בנבוא' ונתיירא מתחל' כי אחר שנתגדל לא הסתיר פניו עוד ודו"ק ואם שגיתי ד' יכפר בעד

עוד נרא' לי בפירוש הפסוק אשר מחזה שדי יחזה וגו' כי מצינו כמה פעמים שהשמיע' אינ' גדול כ"כ בראיה וכבר אמרו כמה פעמים ולא תהא שמיע' גדול' מראיה והראיה מחריד יותר האדם מאשר שמע כי לא יתפעל האדם כל כך מהשמיע' כמו מהראיה וכבר מצינו כביכול בהשי"ת שאמר ארד' נא וארא' שלמד לדיינים שלא יפסקו בלי ראיה וכמ"ש ברש"י ועיין בבינ' לעתים מ"ש בזה ולכך אמר נאום שומע אמרי אל וע"ז הפליג להתפאר אשר מחזה שדי יחזה שזה יותר מהשמיע' ע"כ לזה יחרד ויתפעל והוא נופל וגלוי עינים ואח"כ אמר שומע אמרי אל ויודע דעת עליון מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים והיינו שהשמיע' וכ"ש הידיע' לא יתפעלו בקרבו כי אם החזיון אשר אזה ודו"ק: חסלת פרשת בלק פרשת פנחס

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. כבר כתבתי כמה טעמים בזה כי כולו מוקש' מלבד שהלשון את בריתי שלום אין