דברי שאול עה"ת ומגילות רכה

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. הכוונ' לפמ"ש הרמב"ם באגרת תימן על פסוק והיה זרעך כעפר הארץ שהעפר הכל דורסים עליו והיא השליט על הכל שהעפר מכס' הכל והנ' ישראל נמשלו לעפר וז"ש מי מנה עפר יעקב שיעקב הוא ג"כ כעפר ומספר את רובע ישראל היינו מה שישראל רובע ורבץ על הכל ודו"ק

ויחר אף אלקים כי הולך הוא. לכאור' תמוה דהרי הרשהו ללכת שא"ל קום לך אתם אך לפענ"ד הענין דבאמת היה בבלעם שני כחות כח הקסמיי לקסם ולכסף וגם כח כוון השעות שהקב"ה זועם והנ' באמת היה יכול בלעם לקלל בביתו רק הכח הכוון השעות זה היה צריך שיהי' שם וברוע העין שלו היה יכול להביט אליהם ולכוין השעות שהם ברוע המעמד אז יוכל להזיק להם בשימת עינו לרע' עליהם והנ' הקב"ה אמר לו בתחל' שלא ילך עמהם וגם לא תאור את העם כי ברוך הוא הנה מנע אותו משני הדברים שלא ילך אתם וגם לא יאיר בביתו והנ' בלעם לא גלה להם רק שמאן ד' לתת להלוך עמהם אבל מכל מקום יוכל לקלל בביתו ובלק רצה שישית עליהם רוע עינו ויוכל לחול עליהם הקלל' חליל' וע"ז שלח לו אל נא תמנע מהלוך אלי ע"כ הוכרח לגלות להם שלא יוכל לעבור את פי ד' והנ' בא אליו דבר ד' שילך אתם אך את הדבר אשר ידבר אותו תעש' א"כ לא לקח מאתו רק כח הכוון השעות בלבד ולכך חשב שעש' הקסמים שלו ולכך אמר שחרה אף אלקים כי הולך הוא שחשב שמצד הקסמים שלו יוכל לעשות להם רעה והנ' בגוף הענין שהקב"ה שם בפיו שיברכם והלא היה יכול לעשות יותר שבלעם יקלל והקב"ה יהפוך לטוב'. אך נרא' לי דהנ' באמת כעת נצטוו שישראל לא יצורו את מואב ולא יתגרו בהם מלחמ' וא"כ כשתי' מקללם היו חושבים שבשביל פעולתו של בלעם לא היו יכולים לנצח ע"כ הפך הקב"ה את קללתו לברכ' ובכ"ז לא יכלו ישראל לנצח וידעו כי מד' הוא והנ' בלק היה יותר מכשף מבלעם וראה שישראל ינצחו את מואב אבל לפי שנבואתם סתומ' אשר ע"כ לא ידע אם עתה ינצחו או אחר זמן וז"ש לו בלעם אשורנו ולא עתה דרך ככב מיעקב ומחץ פאתי מואב וגו' והיינו שזה יהי' אחר זמן רב ולא עתה ולכך הוכרחתי לברך כעת ודו"ק היטב

הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף. עיין ראב"ע דע"ד הדרש לא ישכב משה עד יאכל טרף. ולפענ"ד נרא' הכוונ' שהנ' כעת לא עשה משה רבינו דבר רק שהקב"ה שם חכה בפי בלעם שלא יקלל אבל אח"כ נקם משה רבינו מאויביו כמ"ש נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים וא"כ ז"ש אל מוציאו ממצרים וגו' כי לא' נחש ביעקב ח"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל והיינו שכעת יגידו מה פעל אל שגם ד' אתם אבל אח"כ הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב משה עד יאכל טרף ודו"ק

עוד נרא' לי עפמ"ש הר"ן במ"ש בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל דהיינו ע"י כח הכנ' שנתן הקב"ה בניסן אז ע"כ בניסן עתידין לגאל וה"ה כאן אמר שאל הוציאו ממצרים כתועפות ראם לו וע"כ לא נחש ביעקב ולזה אמר שכעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שאף אח"כ הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא בכ"ז לא ישכב עד יאכל טרף דהיינו אף שיקום עליהם עם להרוג אותם לא יוכל לעשות להם רעה ולא ישכב ישראל עד יאכל טרף ודו"ק היטב

ויזבח בקר וצאן בתרגום אונקלוס וכס תורין ועאן. והוא תמוה דמשמע תורין הרב' ובאמת לא היה רק בקר אחד ובמדרש מבואר שחרה לו ע"ז שלא הכין לו רק בקר אחד וצע"ג

וישת אל המדבר פניו בתרגום ושוי לקביל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפיהי ולכאור' במה נתפייס במה שרא' ישראל שוכן לשבטיו ופתח ואמר מה טובו אהליך יעקב. והנרא' בזה לפמ"ש הכוזרי בטעם העגל שלא היה חטא כ"כ גדול כפי מה שנרא' מפשטי הכתובים שהם היו מורגלים בצורות מוחשות והיו רוצים שיהי' כבוד חונ' בתוך גויה ולכך בקשו את העגל ע"ש שנתן מסוה ע"פ העם. והנ' המופת לזה שאח"כ נתן להם המקדש כדי שיהי' להם צור' מוחשת ששם נגל' כבוד ד' כי לא רצה להעתיקם מתכונת טבעם כמ"ש הכוזרי שם. ובזה פירשתי מ"ש עדות היא לישראל שנמחל להם עון העגל והיינו שהעדות הוא שישראל לא טעו ח"ו בעגל כפי מה שנרא' בפשט הכתובים וזה לך שהקב"ה צוה לבנות המשכן ומעת' כיון שבלעם נשא פניו בשביל חטא עגל להזכיר להם עון העגל להתפש וע"כ שם ד' בפיו שיברכם מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל וכהמדרש שקאי על שילה ובית עולמים כמ"ש רש"י בפירושו וגם אם סובב על בה"כ ובה"מ עכ"פ זה עדות שלא היה החטא גדול כל כך שהרי צום לבנות מקדש ומשכן וגם בה"כ ובה"מ נקראו מקדש מעט ודו"ק ובזה נרא' הטעם מה שחזרו כלם לקלל' חוץ מבה"כ ובה"מ כדאמרו בסנהדרין משום דבזה הור' השי"ת שלא חטאו בעגל ולא לחנם נשא לתם פנים כי לא היה החטא גדול כל כך כפי מה שחשב בלעם ודו"ק וז"ש ויהפוך ד' אלקיך לך את הקלל' לברכ' היינו שהקב"ה שידע היטב כוונתם בחטא העגל לכך הפך קללתו לברכ' ודי למבין

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל תמות נפשי מות ישרים. הכוונ' למ"ש בעקיד' פרשת ברכ' כי עיקר ההפרד' שלימ' וזה מית' נבחרת ע"ש וז"ש