דברי שאול עה"ת ומגילות רכד

לא היה מוליד ולכך כשהקב"ה יודע כי הם לוחמים נגד ישראל ע"כ הגביהם מעל שמי שמים ויושיבם תחת כנפי חסדו וז"ש אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו והיינו כתוקף הרום וגובה שלו כמ"ש רש"י וז"ש כי לא נחש ביעקב וכמ"ש בתרגום ארי לא נחשיא צבן דייטיב לדבית יעקב ואף לא קסמיא רען ברבות בית ישראל והיינו שכל עניני הכישוף בהכחות העליונים הם לוחמים מול בית ישראל ולכך הוצרך הקב"ה להגביהם מעל כל הכחות וז"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל והיינו שהקב"ה יפעול עמו

עוד נרא' לי בביאור כעת יאמר ליעקב מה פעל אל דהנ' הרמב"ם כתב בפרקי אבות על חיב' יתיר' נודעת להם שהאדם לפעמים עוש' טוב' עם חבירו ולא ירצ' להודיעהו כלל וזה אינו חיב' אבל כשמודיעו אז היא טוב' שלימ' וז"ש חיב' יתיר' נודעת להם ע"ש וא"כ ז"ש בא ואראך חיבתן של ישראל לפני המקום שאל הוציאו ממצרים כתועפות ראם לו והיינו שהקב"ה עשה הטוב' שהרי לא נחש ביעקב ולא היה ע"פ כשפים וז"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וא"כ זה חיב' יתיר'

עוד נרא' לי כוונ' עמוק' דהנ' לפעמים ישנו באדם כחות ולא ירגישם כלל להוציאם מכח אל הפועל והמשכיל אשר ירגיש בחבירו כמה כחות נפלאות אם הוא אוהב לו מודיעו שיש בו אלו הכחות כדי שישתמש בהם ויוציא לאור כל מה שבכחו ולזה אמר שישראל שיצאו ממצרים וד' נהגם בעמוד ענן לא הבינו בכחות נפשם אם מסוגלים הם ללחום מלחמ' עם הגרים כי היה בהם מורך לב ופני עבדותם למצרים מה עשה הקב"ה העמיד עליהם בלק שישכור בלעם ויגל' כל הכחות הנפלאות שיש לישראל כדי שיתעוררו לעשות חיל וז"ש אל מוציאו ממצרים ולא הרגישו בעצמם שום כח וז"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל למען שיתעוררו לעשות חיל וז"ש הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף כי ירגישו במה שיטע הקב"ה בקרב לבותם . כי ילחמו מלחמת מצוה

במדרש מתוך ברכותיו אתה יודע מחשבתו הכוונ' שבאמת הוא בברכותיו הזכיר להם עונותם שאף שחוטאים הקב"ה מטיב עמהם ונתכוין להכניס קטרוג עליהם שחטאו ולהזכיר עונותם

במדרש כתועפות ראם חטאו קמעא הורידן כעוף עיין ידי משה מ"ש בזה. ולפענ"ד הכוונ' שישראל הגדלתם והשפלתם מדמ' לעוף שיוכל לעוף למעל' למעל' וגם יכול לירד מטה מטה ברגע אחת כך ישראל כשחוטאין קמעא יורדין כעוף

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו. הכוונ' לדעתי דהנ' כבר אמרו חבור עצבים אפרים הנח לו שאף בשע' שעובדים ע"ז ח"ו כ"ז שיש להם חבירות ודיעות הנח להם ולפ"ז מכ"ש כשד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו דהיינו התחברות השלום יש לו פשיטא שלא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל שמוותר להם על כל עונותיהם

לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם וגו' הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנ' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ד' אלקיו עמו. הכוונ' כי כבר כתבו כולם כי היעוד לטוב' יתקיים ולא תשוב ריקם ולפמ"ש הרדב"ז ח"ג סי' תרל"ח דיעוד הרבים לטוב' אפי' על תנאי אינו חוזר וא"כ זה שאמר לא איש אל ויכזב וגו' הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנ' ואמר הטעם כי לא הביט און ביעקב והיינו ביעוד הרבים לא ישוב ויחזור מברכתו ולפענ"ד הטעם שיעוד הטוב אינו חוזר שהרי הטוב יצא מפי הקב"ה בעצמו ואינו חוזר אבל הרעות לא תצא מפי הקב"ה כמ"ש מפי העליון לא תצא הרעות והטוב והיינו שהרע' באה מאיליו שכן הוא בטבע שגם הכרת היא בטבע וכמ"ש הרמב"ן פרש' בחקותי ולכך יוכל לחזור בו

חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועת' אם רע בעיניך אשוב'. לפענ"ד כי גם בזה הרשיע שהוא לא הרגיש כלל החטא הגדול שהקב"ה אמר לו שלא יקלל העם כי ברוך הוא והוא הלך לקלל רק שאמר שחטא במה שלא ידע שהמלאך נצב לקראתו בדרך ועת' אם רע בעיניך אשובה וז"ש רש"י בשם המדרש שאמר שלמוד הוא שיאמר דבר והמלאך מחזירו וכביכול שחשב כי באמת הקב"ה הרשהו ורק שהמלאך אינו רוצ' ולא הרגיש כלל שזה נגד רצון הבורא יתברך ולזה אמר לו המלאך לך עם האנשים ואפס וגו' והיינו שגם הקב"ה שהרשהו הוא רק על הליכ' לא על הקלל' וא"כ הוא ממרה פי ד' ודו"ק

במדרש אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל שלא נמצא פסולת בבניו. הכוונ' לפענ"ד שלא נטו לאחד מהקצוות הנקרא ימין ושמאל וז"ש ויעמוד במקום צר שלא זזו ממקומם

לקוב אויבי לקחתיך והנ' ברכת ברך הנה כבר נודע מ"ש הרמ"ע מפאנו בספר עשר' מאמרות שהמקור הקודם לפעול' יורה על ריבוי הענין במשך הזמן או ריבוי בעצם וחוזק הפעול' ואם הפעול' קודם למקור יור' על רפיון הפעול' והנ' כאן שלא היה מברך רק פעם אחת וגם גוף ברכותיו היה הארס של הקלל' צפין בתוכו ולכך נהפך לקללות ולכך אמר שכיון שלקוב אויבי לקחתיך והנ' ברכת ברך שעכ"פ גם רפיון הפעול' לא רצית שתברך כלל והמעיין בכל הסדרא ימצא בזה הכלל כמה דברים: