דברי שאול עה"ת ומגילות רכא

במדרש פ' י"ט כתיב חכמת אדם תאיר פניו א"ר יודן גדול כחן של נביאים שמדמין גבורה שלמעל' לצורת האדם שנאמר ואשמע קול אדם וגו' ור"י ב"ר סימן אמר מהכא ועל דמות כמרא' אדם עליו מלמעל' והנה בבראשית רבה פ' בראשית אמרו להיפך גדול כחן של נביאים שמדמין הצור' ליוצר' ור"י בר"ס הביאו אותן מקראות שהביאו כאן והבעל עקיד' פרש' בהעלותך שער ששה ושבעים האריך בביאור המאמרים כדרכו בקדש

ולפענ"ד ע"פ פשיטו דהנה שלמה המלך ע"ה אמר בחכמתו מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו ופירשו בו כשם שהמצרף הוא מבחן לכסף וכור לזהב כן יבחן האיש איזה דבר מהלל שהטוב מהלל הטוב והרע רע ואני אומר עוד דבר נוסף בו שבחינת חכמת האיש ניכר ביתר שאת באם מדמה דברים וכפי שיעור דמוים ורחוקם והתקרבותם והאיש המבחין לשאר במה ידמו ובמה יבדלו זה עיקר המבחן שההמוני יטעו לרוב שידמו ע"פ הרוב דברים אשר רב המרחק בינותם ואך תחת סוג אחד הם והאיש הנלבב לא ידמה כי אם כשיש להם שווי גמור בסוג ומין ואיש וכדומה וז"ש ואיש לפי מהללו שלא יהללו אותו ביותר מערך מהללו ואף שנרא' בו פרט אחד העול' מעלה בכל זאת צריך הבחנ' רבה והאיש ההמוני אם ירא' איש אשר יבדל מעט משאר בני אדם בפרט אחד או אז קדוש יאמר לו ולא יבחין בפעולתו בשאר ענינים וימצאה כי דמות חמור לו והנה בזה נתעלו הנביאים ע"ה שקוה המדה בידם בבואם לדמות כח וגבור' של מעל' והיו צריכין להשתמש בלשון בני אדם ולדמות לבני אדם ולתארהו באחד האדם הגבו' במינו והנה זה הי' כח וגבור' נפלא שידעו שמעלת הקב"ה אין ערוך ואין דמות לו ובכ"ז כשהיו צריכים לדמות היו מדמין אותו בזה לכח אדם אשר ידעו ויבינו כי אין דמות ואין ערוך אף לא בסוג ובכ"ז מאשר רצו לסבר אוזן האנושי במה שיכול להבין אז הותר הרצוע' ביניהם לדמותו ובזה ניכר עוצם חכמתם כי לדמות דברים אשר דמות להם ושוה להם זה א"צ כח המשער כ"כ ויוכל כל איש לדמות אבל לדמות דברים שהם רחוקים ובכ"ז בפרט אחד נמצא אחד זהו צריך כח ותבונ' לשער ולדמות והנה האדם היא חלק אלקי ממעל ע"כ יפה אמרו גדול כחן של נביאים שמדמין גבור' של מעל' לצורת האדם וכן אמרו להיפך שמדמין הצור' ליוצרה שבפרט הלז כדמות אחת למו אף שהם רחוקים כמרחק מזרח למערב ויותר ויותר והפירוש הלז מורכב מפירוש המור' והעקיד' במקצת ע"ש

וזה לדעתי מה שתקנו בפיוט אנעים זמירות דימו אותך ולא כפי ישך וישווך לפ' מעשיך דהיינו שלדמות כפי מעשיך אין כח ואין לפרש אבל ישווך לפי מעשיך כדמות האדם שאתה בראת שוו אותך לו והבן: וזהו ומבשרי אחזה אלוה ובפשיטות יש לומר שבאמת הקב"ה נרא' לפעמים כשהוא זקן ולפעמים כשהוא בחור והיינו כפי הענין אשר צריך לפעול על הים נרא' כבחור שצריך לעשות גבור' ועל ההר נרא' כזקן יושב ודורש ובאמת אין דמית לו והוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא משתנה כפי הענין שהוא בו וז"ש דימו אותך ולא כפי ישך וישווך לפי מעשיך והיינו כי הענין שרצונך לעשות וז"ש המשילוך ברוב חזיונות אבל אתה הנך אחד בכל דמיונות וז"ש ויחזו בך זקנ' ובחרות אבל לא מצד עצמך כי אם לפי מעשיך שאתה צריך לעשות. חסלת פרשת חקת פרשת בלק

ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מפני בני ישראל הכוונ' לדעתי כי במה שהיו רואים כי הם רבים מהם לא היו קצים עוד בחייהם רק שנתייראו מפניהם כי רב הוא אבל בכ"ז יוכל להיות שינצחו אותם וכזה וכזה תאכל חרב המלחמ' אף שמעטים הם יוכלו לעמוד נגד רבים אבל מה שקצו מפניהם הוא בשביל שהם בני ישראל וידעו היטב כי אין מקום לעמוד מפניהם כי ד' יריב ריבם וע"כ אמרו שילחכו את כל סביבותינו כלחוך השור וזה ענין בזיון וכדי בזיון וקצף שלא יהי' מגודר כלל בשם מלחמ' וא"כ לכך קצו מפני בני ישראל

עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה ביאור הענין מה שדימ' הלחיכ' ללחיכת השור נרא' עפע"ש הרמב"ן בפ' בחקותי והשבתי חי' רעה מן הארץ דהנה בבריאתו של עולם נאמר לכל חית הארץ וגו' כל ירק עשב לאכל' ויהי כן והיינו שהושם כן בטבע החיה והבהמ' שיאכלו עשב השדה וז' יהי' מאכלם ואח"כ למדו הטרף מפני החטא יען כי נגזר על האדם שיהי' טרף לפניהם וע"כ למדו לטרוף זא"ז ג"כ וכן נאמר ולמדו לטרוף טרף אדם אכל ואח"כ בהיות ישראל על מכונם וגבולם חזרו החיות על מעמדם הראשון ע"ש והנ' האומות בערך ישראל הם כעשב השדה בערך הבהמ' וכמ"ש הרב אברבנאל ע"פ כי לחמינו הם וז"ש עתה ילחכו הקהל את כל כו' כלחוך השור את ירק השד' והיינו כמו שבטבעו של החי' הושם שתאכל העשב כמו כן הושם בטבע היהודים לאכול את כל אשר סביבותינו כן חשב בלק ע"פ דרכו ועל כן חשב להביא עליהם בלעם שהושם כן בטבעו שיוכל לקלל ודו"ק והבן הדברים

עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו בבעה"ט ילחכו ב' במסור' כאן ילחכו עפר כנחש דהנ'