דברי שאול עה"ת ומגילות רכ

נתמלא אלעזר והגיע זמן של אלעזר א"כ הי' מוכרח אהרן למות שם ודו"ק

והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם. להבין הכוונ' בזה נבאר מה שהכהנים היו לובשים כלאים בעת עבודה גם הכה"ג הי' לובש כלאים אבל ביוה"כ לא הי' של כלאים כמבואר ברמב"ם פ"ח מכהמ"ק ולהבין הענין נרא' ע"פ מ"ש העקיד' פ' ברכה שער ק"ה דמה שמת משה רבינו לא הי' חסרון שהי' הפריד' שלימ' שהחומרי שב למקומו וכחות הנפש כולם שבים אל אלקים שלא נטה בחייו אל החומר ע"ש שהאריך ומה נעמו דבריו ולפענ"ד זה הי' הענין של בגדי כהונ' שכל השנה אף הכה"ג היותר שלם במעלה אי אפשר שלא יתערב קצת כחות הנפש שיטו אל החומר ויתבלבל בם

וזה הענין כלאים שהי' בבגדי כהונ' ולכך האבנט הי' של כלאים שהרי אבנט מכפר על הרהור הלב היכא דאיתא ומזה לא ימלט האדם אף היותר שלם שלא יהרהר בלב ויטה אל החומר אבל יוה"כ שלא הי' השטן שולט כדאמרו ביומא דף כ' ולכך הי' בגדי לבן שלא הי' כלאים כלל וז"ב ונכון וע"ז הזהיר שלמה בכל עת יהיו בגדיך לבינים והיינו שלא יתערבו הכחות ולא יטה לרע ופחיתות שיתעצם בהחומר. וזה נרא' לפענ"ד דהי' הענין באהרן דהנה עיקר התפרד' היו שיהי' כח החומר לבדו וכח הנפש לבדו ולא יתבלבל חלקיו זה בזה מה שא"כ ברשעים והענין דומה לאדם שלובש בגדים שהבגד העליון לובש ופושט בטוב שאינו מחובר להגוף רק היא בפני עצמו אבל להפשיט הבגדים הפנימיים בהיות החיצוני' עליו זה קש' מאוד

וזה לדעתי ההבדל שבין מיתת נערים למיתת זקנים שמיתת זקנים דומה לנר שכבה מאליו והיינו לאחר שנחו שקטו כחות החומר אזי יתפרדו הנפש לבדו והגוף לבדו משא"כ במיתת נערים שקש' להפשיט כחות הנפש מהגוף בעודו בכחו הגדול והוא דומה למי שרוצ' להפשיט בגדים הפנימיים בעוד החיצונים עליו. וזה ג"כ מ"ש ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקותינו והיינו שהבגד אשר נופל עליו כתם זה ניקל להסיר אבל אם הבגד בעצמותו משחת זה אי אפשר להסיר וז"ש וכבגד עדים כל צדקותינו שמעורב ומתעצם בחומר ואי אפשר להסיר וזה מה שאמר והפשט את אהרן את בגדיו והיינו שבגדים רומז לכחות הגוף שלא הי' מדובק הנפש בהגוף ולא נתעצם ולא הי' רק כבגד שלובש ולכך הי' נוח לפושטו ולהלבישו לאלעזר ודו"ק היטב ועיין במדרש רבה כאן שכתב שכה"ג שהי' יוצא חוץ להר הבית בכלאים הי' סופג את הארבעים. והנ' מזה מבואר כדעת הראב"ד דשלא בשעת עבוד' ג"כ שרי רק באם יצא להר הבית היא דחייב וכבר הרגיש בזה בשו"ת שאגת אריה סי' למ"ד בסופו ממש שרמז להמדרש הלז ובשנת תרט"ז א' ראה הגיעני מכתב מנד"ז הרב החריף מו"ה אברהם ני' רויטענבערג שהרגיש ג"כ בזה שמזה ראיה לשיטת הראב"ד ודו"ק ועיין באור החיים שדקדק למה כתיב והפשט את אהרן את בגדיו והי' צריך לכתוב והפשט את בגדי אהרן ולפמ"ש אתי שפיר דלא קאי על בגדים שלבוש על הגוף רק שיפשט אהרן עצמו וגם הבגדים שעליו

והנה יש לי להוסיף שהבגדים היו של כלאים ואבנט שהי' על הרהור הלב דהנה כתיב בכל לבבך בשני יצריך טוב ורע והיינו שיהי' ממוזג הכחות וזהו על לבבך דהיינו שני לבבות

ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבישם כו'. איתא במדרש רבה והלא אם יצא כה"ג בבגדי כהונ' חוץ מהר הבית הי' סופג את הארבעים אלא שבו בלשון שקרב את אהרן ואמר לו קח את אהרן בו בלשון אמר לו לעלות ההר והוא משולל ביאור חדא למה נקט אם יצא כה"ג ומה רבותיה דכה"ג מכהן הדיוט דהא בגדי כהונ' היו של כלאים בהדיוט דאבנט הי' רקום צמר ומיהו יש לומר דהמדרש אזיל אליבא דמ"ד דאבנטו של כה"ג ביוה"כ זהו אבנטו של הדיוט ולא הי' כלאים רק בבגדי כה"ג ועיין ביומא דף ס"ט וברמב"ם פ"ח מהלכות כלי המקדש ובהלכות כלאים פ"ו הלכ' ל"ג ובראב"ד וכ"מ שם: אך מה שהקש' המדרש על העשיי' ולא הקש' על הצווי והפשט את אהרן צ"ע וגם אינו מובן התירוץ ע"ז וכבר כתבתי בזה במה"ק בענין זה. והנה מצאתי בספורני שכתב שהפשיט לאהרן רק בגדי כה"ג אבל בבגדי כה"ד הי' נשאר ע"ש וא"כ יתפרש בזה היטב דברי המדרש שלכך הי' לבוש בגדי כה"ג כדי להראות לו שבלשון שקרבו בו בלשון רחקו ונשאר בבגדי כה"ד ודו"ק

אל תירא אותו הענין נרא' לי דהנ' סיחון בטח בארצו שחשבון הית' עיר גדול' כאמרם מדינה קש' ומלך קשה לא כן עוג שבטח על גבורתו וז"ש אל תירא אותו ודו"ק

במדרש מה חטא אהרן משל וכו' לפיכך מקלסו הכתוב תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר ניסיתו במסה. נשאלתי בזה מה כוונת המדרש ולדעתי נראה לי עפמ"ש בביאור הכתוב הלז דהנה במדרש אמרו ד' צדיק יבחן היוצר הזה אינו מנסה רק בקנקנים טובים וגם הקב"ה אינו מנסה את הרשעים רק הצדיקים שיכולים לעמוד בנסיון ולזה אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך ולזה אמר שע"כ ניכר שאיש חסידיך הוא שהרי נסיתו במסה ומעתה יאירו דברי המדרש שזה שאמר משה שלא חטא אהרן ולפיכך מקלסו הכתוב תומיך ואוריך וגו' וכמ"ש והמעיין במדרש ימצא שכוונתי לאמתו.