דברי שאול עה"ת ומגילות ריט

תועלת וזה האסור' הנ"ל שהסלע והאילן והגורן והיקב לא נמצאו בעצמותם טעם רק אם יש בו הדבר שמוכן ועומד בו ודו"ק

וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים וגו' ענין חטא מי מריבה כבר כתבתי בזה ענינים רבים וכעת אני מדקדק למה נכתב שמשה הרים ידו ויך את הסלע בלי ספק דלאיזה כוונ' כוון ולפענ"ד נרא' ע"פ מה ששמעתי בשם הרב החסיד קדוש וטהור מוהמ"מ פריסטקער זלה"ה שאמר בביאור הכתוב וישלח את ידו ויקח את המאכלת שלכאור' לא נודע פשיטא דשלח את ידו ואמר הוא ז"ל דהנה כבר נודע שרמ"ח איברים שבאדם נגד רמ"ח מ"ע וכל אבר מיוחד למצוה אחת והאדם הקדוש והצדיק יזכך איבריו ויקדש שכל אבר יתוקן בעצמו לעשות המצו' בלי מניע' והנה אברהם קידש עצמו כל כך עד שכל אבר קיים כפי המצוה אשר הוכן בו והנה העקיד' אם הי' באמת כן שהי' צריך לעקוד את בנו אז לא הי' לא שום כבידות לעשות כן אבל באמת הי' לנסיון ולכך כשרא' אברהם שמצד היד בעצמו אינו מוכן לשחוט לכך שלח את ידו והכריח' בע"כ שתעש' מצות ד' וע"כ אמר לו הקב"ה שבאמת לא ישלח ידו שאינו רוצ' בזה ודפח"ח. ולפ"ז גם המטה של משה בעת הראשון שאמר לו והכית בצור אז הי' משה רבינו עשה כן מפאת היד בעצמה כי הית' מוכנת לזה אבל אחרי כי כעת לא נצטוו' רק שידבר אל הסלע הוצרך להרים את ידו וכל הרמה היא בכח משום שהי' נגד רצון הקב"ה וזה בא לו מצד הטעות שלא הי' ברצון הבורא ודו"ק

ויש לומר שלפי שבא משה לכלל כעס ע"כ חשב בלבו כי הדבר קשה שיארע להם נס כזה בהיותם ממרים עם ד' וכשרא' שלא מצא את ידו נאמן שיהי' מוכן לזה חשב כי לא יהי' הנס שאל"כ הי' מוצא את ידו נכון וע"כ אמר שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים ובאמת לא הי' צריך כלל להכא' וע"כ לא מצא את ידו נאמן וז"ש יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל ודו"ק

המן הסלע הזה נוציא לכם מים כבר כתבתי בזה דברים רבים ולפענ"ד נרא' כעת דבר חדש דהנה משה רבינו לא רצה לברר להם שלא במקרה הוא רק כי הוא מעשי ידי יוצר הקב"ה שנתן כח השפע' בסלע שיתן מים והנה זה הי' התחלת הדברים המן הסלע הזה נוציא לכם מים ורצה לומר להם אח"כ שהענין הוא עפ"י ד' שהוא נותן להם מים אבל בבואו לכלל כעס שכח לסיים ובתוך כך הכה להסלע ונתן מים וא"כ הי' מורה חליל' שאדרבא גם הוא לא האמין שהסלע יתן להם מים וא"כ אף שיצא מים לא ניכר שמד' היא וז"ש יען כי לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל

או יאמר דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם על עשרה דברים נבראו בה"ש שהקב"ה התנה עם מעשה בראשית שבעת הצורך יהי' כך כדי שלא יהי' כביכול שינוי רצון והמאירי הובא בתוס' יו"ט שם לא כן דעתו רק שנתחדש אח"כ רק שלא הי' בהעלם עין כביכול והקב"ה ידע שיחדש אח"כ הנס ע"ש שהביא התוי"ט דלהרמב"ם אין ניכר מעלת הנביא רק בזה שמקדים תחל' ויאמר להם שכן יהי' ולפ"ז זהו שאמר הקב"ה ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והיינו שיתן המים שבטבעו שנתת בו בעת הבריא' ולכך צריכים אתם לדבר שבזה ניכר מעלת הנביא שהוא שליח מד' אבל הם לא דברו ולא ניכר מעלת הנביא והמשלח וז"ש יען כי לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל ודו"ק

והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם הענין לפענ"ד כמו שהדגים כל חיותם הם במים וכשעולים ליבשה הם מתים כמו כן כל חיות הצדיק אך המעשים טובים והתור' והמצות אשר מסגל

אמנם אני מוסיף עוד כי האדם באשר הוא אדם יש לו מצות המיוחסות אליו עד"מ מצות מלך וכה"ג וכדומ' כל איש אשר בחר לו מצוה אחת ועוסק בה בתמידיות אז אם יקרה שלא יוכל לעשות זאת זה מיתתו וגמר חיותו והנ' אהרן הכה"ג הנבחר לעבודה וכל קדושתו הי' בלבשו בגדי כהונ' לעבוד ולשרת אז בעת פשטו את בגדיו והלבישם לאלעזר בנו אז נתערטל ממצות עבודתו אשר הי' עליו ומזה ממילא בא לו המית' וז"ש והפשט את אהרן את בגדיו והיינו שבזה נפשט אהרן בעצמו ממצות עבודתו ע"י שפשט את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם וז"ש ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם את אלעזר בנו וימת אהרן שם והיינו שכיון שפשט בגדיו ונתערטל מן המצוה אז מת

או יאמר דהנ' כבר נודע דקש' על הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים כמ"ש יקר בעיני ד' המותה לחסידיו אמנם כשהגיע מלכות של חבירו או בנו אז גוזר מית' ובאמת שגם זה קשה על הקב"ה אך כשזה מת בחטאו אז נסתלק ממדרגתו א"כ האחר יכול למלאות אחריו ועיין במ"ק שאמרו דשאל למה"מ מה כולי האי אמר דקא מטי שעתא דחברי' ואין מלכות נוגעת בחברתה והענין הוא דבאמת הראשונים הם ראשונים במעלה ואין מקום לאחרונים שידחו מעלת הראשונים רק כשחטאו הראשונים וירדו ממדרגתם אז ראוי השני למלאות ידו וזהו מה שאמרו בע"ז אלמלא לא חטאו לא היינו באין לעולם ולפ"ז כאן אהרן קדוש ד' אלמלא לא חטא לא הי' ראוי לאלעזר שימלא אחריו אבל כיון שחטא שוב