דברי שאול עה"ת ומגילות כב

ביארתי בפרשה וילך על פסוק בן מאה ועשרים שנים אנכי היום שם הבאתי בשם מהר"ש סבע הביאו היפ' מראה ששכל האנושי חק וגבול כמה ישיג וגם הבאתי דברי רב סעדיא גאון ז"ל דכל תכלית הוא הקץ אף שאין קץ תכלית ובזה יבואו הדברים אל הפה מובנים ומתוקנים

וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ד' כי עשה האדם בארץ ויתעצב אל לבו עיין רש"י שם שדברה התור' כלשון ב"א ונלפענ"ד ע"פ מ"ש במדרש ריש משלי דר"א סבר דהחכמ' נתונ' בראש ור"י ס"ל בלב וביאר זקני הח"ץ ז"ל סי' ע"ז משום שמקור כל החיות תלוי בלב ולפ"ז זהו מפני צד חומריות שמקור החיות הוא הדם שבלב שרב הוא והנ' זה מביאו לכל רע וז"ש וירא ד' וגו' וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום והיינו משום שדם הלב כי רבה והוא לו למכשול וע"כ נתעצב אל לבו שבארץ עיקר הוא דם הלב וקאי אל לבו על לבו של אדם ודוק היטב: סליק פרשת בראשית פרשת נח

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו פירש"י דאילו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום והקש' המהרש"ל דמנ"ל לדרוש לגנאי כיון דהתור' אמר' לשבח ובוראו משבחו ומי מגנהו ולפענ"ד נרא' דהכ' בעניני צדיקים יש שתי סיגים יש אשר לא הלך לבו לחקור ולהתפלסף לדעת את ד' ע"פ חקיר' רק האמין בד' ובתורתו ודבק במצותיו. ויש כי לבו ראה הרב' חכמ' והתפלסף בחקירות והוציא מתוכו כי ד' הוא האלקים וכאשר האריך בחובת הלבבות כי זה עיקר המצוה והשלימות וכמ"ש דוד המלך ע"ה דע את אלקי אביך ועבדהו והיינו שידע ע"פ חקיר' ועבדהו והנ' הנ"מ אף ששניהם צדיקים לפני ד' אבל לפני ההמון כאשר הצדיק אינו חוקר רק מאמין לבד מזה לא ילקח ראי' להכלל כי יאמרו הוא עובד את ד' והוג' בתורתו ומי יוכל עשות כמוהו אבל מי שהוא בחקירתו אל האמונ' הייקר' אך בזה יבטחו האנשים וימהרו לעשות כמוהו וגם אם יהי' האיש הלז עם דור אשר אנשיה מתפקרים הראשון אינו בטוח אם הי' נשאר בצדקתו לא כן השני כי הרא' אותותיו אותות כי יוכל להתווכח וכל לשון תקום אתו למשפט ומי ירשיע. והנ' נח הי' צדיק תמים והיינו שלבו הי' תמים בד' ולא לבו הלך להתפלסף ולהתווכח ורק דבק באלקים חיים כי ראה האנשים כי גוזלים וחומסים וברע הם הוא פירש מהם ועבד אלקים וזה נקרא כמ"ש תמים תהי' עם ד' אלקיך ועיין רמב"ן שם וגם כאן. ולכך אמרו שאילו הי' בדורו של אברהם שהיו מתפלספים באמונ' ונמרוד התווכח עם אברהם ולא יכול לו אבל נח לא הי' יכול לעמוד נגדו וז"ש רש"י באברהם כתיב אשר התהלכתי לפניו שלא הי' צריך סעד לתמכו משא כ נח והיינו דאברהם הי' יכול לעמוד על נפשו ולהראותו אמונתו הייקר' לעין כל משא"כ נח וזה שכתוב כי אותך ראיתי צדיק לפני ועיין רש"י שכתב מה שלא כתיב תמים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא הי' תמים רק לפני ד' הי' צדיק וזהו תמימתו אבל בני דורו לא יכלו ללמוד ממנו ודו"ק. ולפענ"ד הי' נרא' במה שנחלקו שזה דרש לגנאי וזה לשבח אלו ואלו דברי אלקים חיים שבאמת כפי שהי' נח באמת לא הגיע למעלת אברהם ואלו הי' בדורו לא הי' נחשב לכלום אבל האדם יש לו בכחו להוציא לאור מעשהו ויוכל להיות כמש' רבינו ובלבד שלא ישיגהו המניעות ולפ"ז אם הי' בדורו של אברהם והיו לו עוזרים אברהם וסייעתו הי' יכול להיות מוציא מכח אל הפועל מעשיו והי' מגיע למעלתו של אברהם וא"כ לא נחלקו רק דהם מיירי כפי מה שהוא באמת בפועל והם מיירי כפי שהי' בתכונתו והי' יכול להוציא מה שבכחו אל הפועל ודו"ק היטב

אלה תולדות נח: במדרש תנחומא כך פתח ר' תנחומא פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם בשעה שאדם מת בלא בנים ח"ו הוא בוכה א"ל הקב"ה מה אתה בוכ' מפני שלא העמדת פרי בעולם הזה יש לך פרי אחר יפה מן הבנים א"ל איזה פרי שהעמדת א"ל הקב"ה התור' שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים וכו'. הכוונ' נרא' לפענ"ד דהנ' מובחר הפעול' שמהפעול' יוכר פועלו והנ' מהבנים שהעמיד האדם אינו ניכר כי יש צדיק שיש לו בנים רשעים ואין הפעול' מתייחס לפועלו משא"כ בתור' ומעשים טובים שמעיד על פועלו שהוא צדיק וכבר אמרו זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות וא"כ על ידי תורתו ניכר:. וזה שכתוב אלה תולדות נח היינו דהתולדותיו של נח והיינו שניכר שנח איש צדיק תמים הי' בדורותיו. או יאמר שהנה שהבנים אשר האדם מעמיד בא מצד פעולות הגוף אבל המעשים טובים ותולדותיו באים מצד פעולת הנפש וז"ש פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם היינו שזה בא מצד הנפש וז"ש מצינו שהקב"ה עוש' לאחרונים בזכות הראשונים ומנין שאף לראשונים בזכות האחרונים שנאמר אלה תולדות נח והמדרש אינו מובן גם מי שמסיים אח"כ ולוקח נפשות חכם זה הזן ומפרנס העני אינו מובן כלל והענין הוא דהנ' באמת מה שמסייע זכות הראשונים להאחרונים הוא מצד הגוף שמצד הנפש אפשר שאינם מתייחסות ורחוקות כתאב מהבן וא"כ בשלמא הראשונים לאחרונים