דברי שאול עה"ת ומגילות כא

זרע בירך ד' וא"כ זה שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך. וזה לדעתי המליצ' מה שאמרו במגיל' זה תפילין שבראש והיינו שהתפילין של ראש מור' כי הראש משועבד תחת עול יראת ד' ויהי' ניכר במחשבתו שבמוח הראש שנקרא שם ד' עליו, וכבר כתבתי במקום אחר לפרש במה ששמעתי במה שאמרו הזהרו בבעלי ראתן ופירש"י שיש לו שרץ במוח והיינו אותן המתפקרים שיש להם שרץ במוח וא"כ מי שמחשבתו נקי' נקרא שם ד' עליו. וזהה לדעתי ענין הצלם האלקים שכל מי שרוא' האדם הגדול והעובד לד' יכירו כי הוא בן אלקים ועבדו וע"כ נקרא צלם אלקים והנ' באדם שהוליד שת כתיב ג"כ ויולד בצלמו כדמותו אבל אח"כ כששת הוליד אנוש אז לא הי' ניכר צלם אלקים ע"כ אז הוחל [מלשון חולין] לקרוא בשם ד' היינו שלא נקראו על שם. ד' והבן בדברים ודו"ק

לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה לפענ"ד הער' חדש' בזה דהכ' עינינו הרואות כי יותר האדם נכנע וישוב לעבודת ד' בימי זקנתו מכאשר הוא בימי בחרותו כי בימי בחרותו מקוה האדם שעוד חיה יחי' שנים רבות וחושב שבאחרית הימים ישוב ועוד יש לו זמן רב להתענג על האדמ' ואח"כ ישוב אל ד' וירחמהו ולפי זה כשם שבדורותינו האדם נקרא בא בשנים משנת חמשים וששים כי ימי שנותינו שבעים שנה כמו כן בדורות הראשונים שהיו חיים שנים רבות לערך אלף שנים או עכ"פ חמש מאות שנה א"כ היו נקראים הימי בחרות עד שני מאות או שלש' מאות וא"כ הי' לו זמן רב אשר נפל ברשת היצה"ר ונשחת כ"כ עד שכמעט נשתרש בחטא וכעבות העגל' חטא' וע"כ עמד הקב"ה והתקין שלא יהיו שנותיו של אדם רק מאה ועשרים וא"כ לא יוכל להשתרש כ"כ בחטא וזה שאמר לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. ולדעתי לכך שלח מבול מפני שבנין הגוף של האדם הי' כל כך חזק עד שמצד הטבע אי אפשר להתפרק במעט השנים והוצרך לחיות מצד טבעו שנים רבות ולכך אמר שיחדש עולמו בטבע חדש וקצר ימי האדם. וזה לדעתי מ"ש לא אוסיף לקלל את האדמ' בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו והיינו שבתחל' קלל האדמ' שלא תוציא כח הגידול והבריאות כ"כ שלהיות כי אדם יסודו מעפר והי' העפר קשה וחזק מאד ע"כ עשהו חלש שלא יהי' בנין גופו כל כך בחזק'. ומעת' ז"ש אחרי שיצר לב אדם רע מנעוריו היינו יותר מנעוריו וכל מה שיזקין הוא יותר רע א"כ מה מועיל בקלל אדמ' שהרי כל שיזקין יותר יותר יתקלקל יותר ודו"ק היטב

לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. לפענ"ד הכוונ' דהנ' כבר כתבו הקדמונים דמשום הכי האריכו האנשים הקדמונים ימים כל כך לפי שהוצרכו לחדש ענינים וחכמות זה הי' אבי כל תופש כנור ועוגב וזה מצא את הימים במדבר וכדומ' וע"כ האריכו שנים לחדש ההקדמות שהזמן מספיק להוצאת חדשות ואח"כ די במעט שנים לבנות על ידי ההקדמות האלו והנ' אני אומר זה בעניני העולם אבל גם בעניני התור' והחכמ' אף שלוה אין קץ וערך ואילו חיה אלף שנים לא ישיג אך כיון שחק שם הקב"ה לשכל האנושי מה שיוכל להשיג שער החכמת התור' כי בשנים הקצובות האלו יוכל שכל האנושי להשיג כל מה שביכולת השכל האנושי להשיג.. וזה לדעתי מה שאמר פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך והשיב יעקב מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בארץ מגוריהם והרמב"ן נדחק בביאורו ולדעתי שאמר שלכך האריך ימים כ"כ לפי שלא נח ולא שקט וא"כ לא יכול להשיג מה שהשיגו אבותיו הקדושים וע"כ לא השיגו ימי שני חיי אבותיו בארץ מגוריהם וזה נכון לדעתי. ויתכן עוד יותר לפמ"ש הרמב"ם על הא דאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה לפי שהעמיק הרב' ע"כ קפץ עליו זקנ' ע"ש וזה שאמר שלכך נרא' כזקן שלפי שמעט ורעים היו ימי שני חייו וע"כ הוצרך להעמיק ולדחוק עצמו כדי שיוכל להשיג ומפני כך נעש' זקן. וראיתי בכתבי הקדש של הרמב"ם שכתב לבנו ר"א החסיד נוח בעדן שאשרי מי שחתמו ימיו במהר' והיינו שאחר שהשיג כל מה שביכולתו להשיג מה חפצו בבית מלונו עוד והנ' זה לדעתי מ"ש ביבמות בימי דוד אמעיטו שני דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה והיינו ששכל האנושי רופף ולואה מעט מעט וא"כ בימי דוד התחיל להמעיט כי הקב"ה ראה שלפי ערך השג' שיוכלו להשיג די בשבעים שנה. וזה לדעתי מה שבקש למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה היינו שנזכה להבין ולהשכיל ואז יוסיפו על הימים וז"ש הקב"ה לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והי' ימיו מאה ועשרים שנה והיינו שהקב"ה שיער ששכל האנושי אף שיהי' גדול שבגדולים בכ"ז די לו לפי ערך השג' מה שיוכל שכל האנושי להשיג במאה ועשרים שנה. ומה יקרו בזה דברי חז"ל בחולין דף קל"ט משה מן התור' מנין שנאמר בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה והוא תמוה מאד וכבר כתבתי בזה. בחידושי אגדות שם. ולפמ"ש אתי שפיר דזה דקאמר שהקב"ה שיער שאף הגדול שבגדולים כמש' רבינו מובחר יציר האנושי בכ"ז לא יוכל להשיג יותר ממה שהשיג במאה ועשרים שנים וזה שאמרו משה מן התור' מנין היינו שהקב"ה שיער חיי האדם מה שצריך לתורתו ולחכמתו ושיער' במש' רבינו דלפי שהוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה והבן בדברים כי הם דקים ועמוקים והשלמת הדברים