דברי שאול עה"ת ומגילות ריח

ובזה נכון ג"כ מה שהקשו דמה הי' חטאו של אהרן ולפמ"ש אתי שפיר דחטא במה שלא אמר הנס השני כמו שצוה השם שידברו שניהם אל הסלע ובזה שהכה משה לא הי' מקום לאהרן דבדיבור ישנו במציאות לשניהם משא"כ בהכא' ודו"ק

ודברתם אל הסלע ונתן מימיו וגו'. בענין חטא מי מריב' כבר רבו המפרשים וגם אני אמרתי דברים רבים. וכעת נרא' לי עפמ"ש הט"ז סי' תר"ע ליישב קושית הב"י על מה שעשו שמונת ימים חנוכה והרי הי' על יום אחד וכתב דאין הברכ' שורה על דבר ריק וזה גופא הי' הנס שנמצא ביום ראשון והי' מקום לחול בו הנס ע"ש ובאמת שהחוקר בעל אפיקי יהודה כתב מליו דזה ליתא דדוקא בנביא שאין לו כח לחדש יש מאין הוא צריך לאיזה ישות ולכך שאל אלישע היש לך מה בבית אבל השי"ת אין מעצור לו להושיע אף יש מאין וע"כ כתב דיש טבע וטבע חדש' שהנביאים עושים ונס שהקב"ה עושה וכבר כתבתי בזה בכמה מקומות והנה לפ"ז הקב"ה אמר שידברו אל הסלע שהי' בו קצת מים ורצה לכבד אותם שגם המה יוכלו לעשות טבע חדש' ולכך אמר ונתן מימיו מה שיש בו והנה מבואר במדרש שבני ישראל אמרו שמשה בחר לו סלע שידע שיש בו מים ולמה לא יתן מים משאר סלעים ובאלשיך פירש בזה שמעו נא המורים היינו מה שהורו באצבע על שאר סלעים ואמרו משה ואהרן המן הסלע הזה נוציא לכם מים ולדברי יתפרש יפה שבשאר סלעים שלא הי' בהם מים כלל אי אפשר להנביאים לעשות יש מאין ולכך אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים היינו שהם אין ביכלתם להוציא רק מסלע שיש בו קצת רטיבות ולכך חרה אף ד' בם ואמר יען לא האמנתם בי היינו אמת שאתם אין ביכלתכם אבל אני יכול לברוא יש מאין ולא האמנתם בי להקדישני ודו"ק: שוב ראיתי באפיקי יהודה בדרוש מי מריבה שדבר זה חידש על ענין חטא מי מריבה רק שהוא פירש להיפך מדרכי ע"ש והרואה יבחר

המן הסלע הזה נוציא לכם מים פרש"י שהלך הסלע ונטמן בין הסלעים ולא הכירו אותו והיו ישראל אומרים מה נ"מ בין זה לזה לכך אמר להם שמעו נא המורים. לפענ"ד הכוונ' דבשלמא אם הי' דרך טבע שהסלע יתן מים א"כ שפיר אמרו ישראל מה נ"מ בין זה לזה כמו אילנות המוציאות פירות אין נ"מ בין אילן זה לאילן זה אבל עד"מ באילני סרק אם נמצא אחד שנושא פירות הוא יוצא מגדר הטבעי ולא שייך לומר מה נ"מ בין אילן זה לזה שהרי עפ"י טבע אילן סרק הוא בלי פירות וזה יצא מגדרו וא"כ זהו הוא ולא אחר וא"כ כאן שבאמת זה הי' נס גדול שסלע יתן מים א"כ לא שייך לומר מה נ"מ בין זה לזה הא איכא קפידא גדול' שבזה צוה ד' את הברכ' שיתן מים משא"כ באחר שנשאר על טבעו ולכך כשישראל אמרו שאין נ"מ הבין משה רבינו ע"ה שמקטינים הנס א"כ הי' קשה לו מאד וחרה אפו ואמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים היינו אם באמת בהסלע הזה נוכל להוציא מים רק שהקב"ה נתן בו מים וא"כ דוקא סלע זה ולא אחר אבל אם כי היטיב להשכיל בזה ומכל מקום חטא שישראל חשבו שדוקא אותו סלע יוכל ליתן מים שיש בו כמ"ש ונתן מימיו משא"כ סלע אחר והיו לו להקדיש השי"ת בעיני ישראל שמכל סלע שהיו רוצים יתן מים עד"מ לרב גדול הבא לעיר ודורש שבני העיר אינם יודעין עדיין אם אולי שמע זאת או ראה או ידע וע"כ מנסים אותן והם יבחרו סוגיא אחת ואם ידרוש להם בזה אז ידעו כי הוא נבון וחכם והנה כי כן הי' למשה רבינו לומר באיז' סלע שתרצו אני אומר ונותן לכם מים שהרי באמת מה נ"מ בין סלע זה לשאר סלעים הא בכלן לא הי' מים מצד טבע ומה נ"מ בין שיהי' נס בזה או בזה וא"כ זה שאמר יען כי לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל שבזה הי' קידוש השם גדול שלפי שלא האמינו שהוא נס הי' לו להראות אותם שזה נס וז"ש המה מי מריב' אשר רבו בני ישראל על ד' ויקדש בם וכבר כתבתי בזה דלכאור' טובי' חטא וזיגוד מנגיד ולפמ"ש אתי שפיר שלפי שרבו ולא האמינו דד' הי' לו להקדיש לעיני בני ישראל וזה נכון ונתבאר ענין מי מריב'

ובזה נראה לפענ"ד מה שהביא האלשיך מסורה שלש' המן. המן הסלע הזה נוציא לכם מים. המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת. המן הגורן או מן היקב. ולפמ"ש יתבארו הדברים דהנה שאלת משה רבינו הי' שכל שאינו בטבע א"כ צריך להיות דוקא אותו סלע והנה גם בפירות שאמר ד' שיאכלו כבר כתב הרמב"ן במ"ש בפ' בראשית הנה נתתי לכם את כל עשב השדה לאכל' וגו' ויהי כן והיינו שהבין הקב"ה בטבע שיהי' זה למאכל אדם וזה למאכל בהמה ואל"כ לא הי' מוכשר לאכיל' ולפ"ז כל שצוה שלא יאכלו מפרי עץ אשר בתוך הגן וא"כ שוב לא הי' עפ"י טבע מוכן לאכיל' וא"כ שאלו היאך עלה בלבבו לעשות מעשה רשע כ"כ לאכול מן העץ אשר צוה לבלתי אכול ממנו וא"כ לא נתן בו טבע שיהי' מוכשר לאכילה וניהו שבאמת הי' טעמו נפלא אבל הוא מהיכן ידע זאת והי' לו לחשוב כי הוא כמו עפר שאינו ראוי לאכיל' ואף שאילן הוא כל שאין בו טבע המכשרת לאכיל' הוא כמו עפר למה הדבר דומ' לגורן ויקב שכל שממלאין בו תבוא' ויין אז מה נכבד הגורן ויקב אבל אם הוא ריק מה מועיל הגורן והיקב וזה שאמר אחאב מאין אושיעך המן הגורן או מן היקב היינו שהגורן והיקב בעצמותו הוא ללא