דברי שאול עה"ת ומגילות רטו

אחד מטהו. אח"כ מצאתי בספורנו שהעיר בזה ושמחתי וצ"ל דאף שהי' נכתב השם של השבט על המטה אולי היה איזה רמאות ולכך כתיב ויראו ויקחו איש מטהו ודו"ק

את המחתות זרה הלא כי קדשו. הכוונ' לפענ"ד כי כבר אמרו מבני בניו של סנחרב למדו תורה ברבים וכתבו המפרשים לאשר על יד סנחרב נתפרסם האלקית וניסי השי"ת וא"כ נתגלגל על ידו ענין. אמוניי אף שהוא הרשיע בכ"ז זכה שבניו ילמדו תור' ברבים ולפ"ז כיון שמזה נצמח שלא יהי' איש כקרח וכעדתו כמ"ש הכתוב אשר אין נעש' פתגם הרע' מהר' ע"כ מלא לב בני אדם לעשות רע ועיין רש"י שם ולפ"ז כאן שנעש' תיכף עונש בם ע"כ העיד הכתוב שלא יהי' עוד כקרח וכעדתו וא"כ נצמח ענין אמוניי ופינת עקרי הדת הוטבע ע"ז ע"כ המחתות קדושים וצוה לעשות רקועי פחים ציפוי למזבח ודו"ק

ושימו עליהן קטרת. עיין רמב"ן שהעתיק בשם האונקלוס שתרגם בכל הפרש' קטרת בלשונו לא קטורת בוסמין ע"ש ולפנינו הנוסחא קטרת בוסמין כמנהגו בכל המקרא והנ' יש כאן שינויים רבים דגבי אש אמר תנו ובקטרת אמר שימו ואח"כ אמר גבי קטרת ג"כ תנו וכשהקטירו כתיב ושימו וביארתי ע"פ מה דאמרו במנחות דף כ"ט שימ' כל דהו והנ' בתחל' לא רצה משה במיתתם וע"כ אמר לשון שימ' דהיינו כל דהו כדי שלא יתחייבו מית' דקטרת זרה היא בכזית אבל אח"כ חפץ במיתתם וא"ל לשון תנו אבל הם יראו ולא נתנו כזית רק שמו כל דהו למען לא יתחייבו וכמדומ' שבבנין אריאל הרגיש בזה

ולבני לוי הנה נתתי. עיין ספרי שאמר אף זו בשמח' נאמר' שנאמר וכו' כל מצות כהונ' קנאו לשם ונתנו לכהונ' חלף עבודתם דברי ר' יאשי' ר"י אומר אף זו קנאו השם ונתנ' ללוים וכו' מלשון זה משמע שהם לכהן חלף עבודתו לכל צרכיו כמו בלוי וצ"ע ובב"ק דף ק"ט ע"ב משמע כן אבל בתוס' זבחים דף מ"ד ע"ב ד"ה ואפי' ובמנחות דף מ"ה ע"ב ד"ה דאמר ביארו דמשלחן גבוה קזכו ואינו יכול לקדש בו את האש' ולא הזכירו כלל הספרי הלז וצ"ע גדול

ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. הענין נרא' לי כי באמת אך בזה יבדל המין האומות מהישראלים כי הם לא נחשבו כ"א בכללות וכל אשר ירבו ויגדילו יהי' להם לתפארת ובני ישראל בערך האומות הם מעט והנ' כבר נודע מ"ש הכוזרי כי הענין דומ' לקליפ' שקדמ' לפרי והעיקר היא הפרי ובני ישראל בערך האומות הם הפרי נגד הקליפ' והנ' גם בבני ישראל עצמו ימצאו מדרגות חלוקות חלוקות וגבוה מעל גבית עד שהכה"ג הוא העול' על כולנ' ומשה רבינו היה גדול מכל בני דורו ובכל דור נמצא יחידי סגול' אשר הם הפרי וכל הנפשות המה בערכם דומים לקליפות והנ' גם בהפרי אשר קדמו לו קליפות רבות יוכל הסכל לומר שהקליפות הם יותר מהפרי שהפרי אינו רק אחת והקליפות רבות שומר בתוך שומר והמשכיל יבין כי התכלית מכלם הוא רק הפרי אשר למענו נבראו כולם וז"ש בן עזאי כל העולם כולו נברא לשמשני שהבין שמעלתו גדל' מאוד על כל בני דורו והוא הפרי והם הקליפות. ובזה יתבאר כל ענין קרח וכל עדתו כי הם חשבו שבני ישראל הנה הנם ככל המין גוים שכל השבח וההתפארות היא בריבויים ולכך אמרו כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' היינו למה תחשבו עצמכם כהפרי וכלכם כקליפות לפני. וזה לדעתי מה שאמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומים לפני כקליפת השום ועיין בשו"ת מהרלב"ח בקונטרס הסמיכ' שהאריך לבאר זאת. ולפמ"ש יתבאר הדברים שאחרי שבן עזאי דימה עצמו כהפרי וכל המין הם הקליפות וגם בערך החכמים חשב עצמו כי הוא החריף הגדול שבהם והם כקליפות השום אשר הקב"ה ברא קליפות רבות להשום למען לא יפיג השום טעמו וריחו לא נמר ומעת' קרח ועדתו השבו שזה אי אפשר שהקב"ה יברא בריאות רבות וכולם יהיו כקליפות בערך האיש הגדול והקדוש ולכך השיב משה רבינו בקר ויודע ד' את הקדוש והקריב אליו והיינו שבאמת כל תכלית הבריא' היה אך בשביל האיש הקדוש וכמו שהאריך הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לזרעים על המאמר דאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' ע"ש דבריו כי נעמו. ולזה אמר להם שהמעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם להקריב אליו היינו שגם אתם בערך כל ישראל אתם הפרי והם הקליפות ולכך בזאת תבחנו כי אתם הקליפות בערך אהרן בחיר ד' שנבחר לכהונ' ומה נכבד הדרוש שהביא רש"י שאמר להם בדרכי העכו"ם יש נימוסים רבים וכו' אנו אין לנו אלא ד' אחד ארון אחד משכן אחד מזבח אחד וכו' והיינו שביאר להם ששלימות ישראל אינו בערך האומנות ששלימותם תלוי כפי רבויים ולישראל אדרבא המעל' היותר גדול' הוא רק אחד והמעיין במדרשות ימצא כי בזה יתישבו הרב' דברים. ומעת' זה שאמר להם שיתנו המטות והרא' להם דבר נפלא שהוציא המט' אהרן פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים והיינו שהשקדים המה העיקר ומקודם שנגמלו השקדים הוציא ציץ ופרח ואחר כך נגמלו השקדים ובזה הרא' להם שהשקדים הם הם הפרי והציץ והפרח הם כקליפות ובזה רמז שאהרן הוא העיקר והוא הלב והם הם הפרי וכל ישראל הם הקליפות וז"ש למשמרת לאות לבני מרי ופירש"י שזה הסימן על אהרן ותמה הרמב"ן כי מה זו ראי' על אהרן ולפמ"ש הכוונ' מפולשת וזה