דברי שאול עה"ת ומגילות ריד

ע"ד מ"ש ביהושע כ"ב במה שאמרו והי' אתם תמרדו בד' ועל כל עדת ישראל יהי' קצף והקשיתי דהא מקרא מפורש באמרו האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף וכתבתי ענין נכון שמה שכל ישראל ערבים הוא חסד אלקים שאל"כ היה החוטא נגווע בעוונו חליל' ואם כל ישראל ערבין אין הקצף גדול כ"כ ע"ש ולפ"ז טענו שאחרי שאמר שיכל' כל העד' ע"ז אמרו א"כ האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף וזה אינו ממדת טובך ולפ"ז זהו שאמרו הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו אף שכל הקרב הקרב ימות בעונו ובכ"ז ימותו כולם א"כ האם תמנו לגוע וע"ז השיב שאת' ובית אביך תשאו את עון כהונתכם והיינו שהכהנים ערבים בעד זה לא ישראלים כמ"ש רש"י

עוד נרא' לי ע"ד ע"ש השל"ה לפרש מה שאמרו הן היום הזה הראנו אלקים כי ידבר אלקים את האדם וחי ועת' למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע עוד ומתנו שהענין היו שבהתקרבם אל ד' הי' להם כלות הנפש ונשאר הנפש בלי גוף וא"כ זה שאמרו אם יוספים אנחנו לשמוע אז ומתנו רצונו באמת למות אבל בלא זה למה נמות ע"ש שהאריכו וזה לדעתי מה שאמרו שראו כי ההתקרבות אל ד' יפרץ בם אז ע"כ אמרו כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות וא"כ האם תמנו לגוע היינו שימותו ע"י התקרבותם ויהי להם כלות הנפש

הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות האם תמנו לגיע והענין כפל לשון ומכופל ומשולל ביאור וגם מה ענינו דאת' ובניך תשאו את עון המקדש לזה ולפענ"ד הכוונ' דהנ' ראו שמתו במגפ' עם רב והבינו דזה מטעם שהם ערבים זה בזה ולזה טענו א"כ חליל' כולנו אבדנו דאמת כל הקרב אל משכן ד' ימות היינו זה מהראוי שימות אבל האם תמנו לגוע והיינו שאנחנו נהי' ערבים בשבילו וא"כ תמנו לגוע לזה אמר הקב"ה שאת' ובניך תשאו את עון המקדש וכפירש"י שעליהם העונש ולא על ישראל

הבדלו מתוך העד' הזאת ואכל' אותם כרגע ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף וידבר ד' אל משה לאמר דבר אל העד' לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם. כבר תמהו כולם שנרא' שחליל' שהם לא הבינו דברי ד' שכוון על עדת קרח ועיין רמב"ן וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנ' כבר כתבו כולם דהידיע' והבחיר' מתנגדים שאם ידע אלקים שזה יחטא א"כ מוכרחים לחטוא וכבר כתב הרמב"ם בספרו היד הלכות תשוב' שלכך אמר הקב"ה וקם העם הזה וזנה שאשר אמר בכללות יוכל כל אחד לומר לא אחטא ולא עלי כוון. וזה לדעתי שאשר הקב"ה רוצ' בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן אם היה פורט בשם שיכל' לקרח ודתן ואבירם אז בשום אופן אי אפשר לשוב עוד ונמצא כביכול הם כמוכרחים לחטוא ע"כ אמר בלשון סתום הבדלו מתוך העד' הזאת ואכל' אותם כרגע א"כ היה כל אחד יכול למלט נפשו מיד שחת שהעיקר תלוי באמירת ד' ולא אשר הוא במחשב' בלבד כמ"ש האלשיך על פסוק מי זה אמר ותהי ד' לא צוה יעו"ש וע"ז צווחו משה ואהרן שהכי בשביל שהאיש אחד יחטא והיינו שיחטא בהכרח לכך על כל העד' תקצוף וכביכול עוש' חרון אפו רושם על כללות העד' וע"ז אמר ד' העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם אבל לא פירש שיכלם וא"כ יש בידם לשוב כ"ז שלא ביאר בפועל ודו"ק כי בזה מדוקדק מה שכתוב יחטא בלשון להבא והיה לו לכתוב האיש אחד חטא וגם מה שלא סיים אח"כ ואכל' אותם כי בכוונ' גדול' היה ודו"ק

עוד נרא' לי ע"פ מ"ש המפרשים במה דכל הנבואות סתומות ובחידות ומשלים נאמרו עד שבני ישראל אמרו הלא ממשל משלים הוא דהנ' הקב"ה כי חפץ חסד הוא לא רצה להגיד בביאור הרע' העתיד' לבא והעטיפ' במעטף המשלים והחידות כי פן ישיבו אל ד' ולא יהי' הנבוא' חלה ותתהפך לכוונ' אחרת ע"ש ולפ"ז כאן שאמר' תור' סתם הבדלו מתוך העד' הוא ג"כ לכוונ' זו שלא רצה לפרש מי ומי העד' הרע' הזאת וע"ז טענו שזה להיפך דבשלמא כל שאינו מפרש הרע' העתיד' לבא עליהם היא נכון כדי שלא יחול הרע' אם יתהפך לבבם לטוב אבל כאן הרע' ביאר השם ואכל' אותם כרגע ורק לא ביאר העד' מי ומי הם וא"כ אדרבא ע"י הסתום חליל' על כל העד' יהי' הקצף וזה אומרו האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף וזה שאמר הקב"ה העלו מסביב למשכן קרח ודתן ואבירם

ואת האש זרה הלא' כי קדשו את מחתות החטאים האל' בנפשותם. הכוונ' לדעתי ע"ד מה שנאמר בשמואל ב' כ"ג ויסך אותם לד' ויאמר חליל' לי מעשות זאת הדם האנשים ההולכים בנפשותם ולא אבה לשתותם וכו' והכוונ' ע"פ פשוטו לפי שמסרו נפשם על זה אף שעשו שלא כהלכ' עכ"פ להיות כי יקר בעיני ד' נפש האדם ואסור לאדם להנות מדבר שאדם מסר נפשו עליו דהנ' כאילו נהנ' מדם הנפש וז"ש כאן כי קדשו המחתות החטאים האל' בנפשותם היינו לפי שעכ"פ נתנו נפשם על זאת ואבדו חייתם עי"ז נתקדש ואסור להנות מזה וז"ש ויהיו לאות לבני ישראל שעי"ז נקדש הדבר לפי שנתחייבו בנפשם ודו"ק

ויראו ויקחו איש מטהו. הכוונ' לדעתי שבאמת אחרי שמשה הוציא המטות מאהל מועד א"כ היה ניקל להם לישראל לומר מי יודע אם המקל הלז שפרח אולי אינו משבט לוי רק מאיזה שבט אחר לזה העיד הכתוב שראו ויקחו איש מטהו והכיר כל