דברי שאול עה"ת ומגילות ריג

נתונים לד' ודרש בספרי לשם הם מסורים ואין מסורים לכהנים ע"ש והכוונ' למ"ש שזה היה לאחר מעש' של קרח הודיעם כי אינם משועבדים לכהנים רק לד' ודו"ק

וישמע משה ויפול על פניו. לפענ"ד הכוונ' דהנ' מי שחולק על חבירו באיזה דבר אם כשזה יוכל לברר לו ראיות והוכחות שהוא כן אז לא יחר' אפו כל כך אחרי כי יודע כי במעט קט יהי' מוכרח השני להודות לו וא"כ אם היה קרח חולק על משה ואהרן באיזה דבר שהעוו חליל' מדרכי התור' שזו היה משה רבינו מברר להם מתורת אלקים שלא כן בדם ואין הפירוש כן אבל קרח ועדתו שכפרו בנבואת משה ובכל התור' הנתונ' ע"י משה א"כ מאין לו לנצח אותם ולזה נפל על פניו מרוב הצער ולזה אמר בקר ויודע ד' היינו שאני אין בכחי לברר זאת כי הדין עמי וד' הוא יברר שכנים דברי

או יאמר שבאמת כבר אמרו בסנהדרין דף ל"ו על ודע מה שתשיב לאפיקורס ל"ש אלא אפיקורס גוי אבל אפיקורס ישראל כ"ש דפקר טפי ולפ"ז משה רבינו ידע שבלבם הפך כל מה שאמרו בפה כי כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' ולא אמרו רק לליצנות כמ"ש העקיד' רק שחשב שאם ירצ' לברר מה שבלבם אז יתפקרו טפי וע"כ כתיב וישמע משה היינו שהוא מלשון הבנ' שהבין מה בלבם ויפול על פניו מגודל הצער שהיה לו על שנתפקרו בלב ומכל מקום בשפתיו לא רצה לומר שמבין כוונתם ורק הוכיחם ע"פ דעתם שד' יבחר בבקר ויודיע את אשר לו ודו"ק

זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ד' ולא יהי' כקרח וכעדתו כאשר דיבר ד' ביד משה לו. ודרשו בספרי פסקא קי"ז זכרון לבני ישראל הא למדנו שהי' קרח מן הבלועים ומן השרופים. והוא תמוה דמנ"ל זאת מהאי קרא ולפענ"ד נרא' דהנ' באמת מה שהיו בלועים ושרופים הוא דבאמת היה בעדת קרח רבים שחלקו רק על אהרן ובקשו כהונ' וזה היה מי שהי' משבט לוי אבל דתן ואבירם עיקר מחלוקתם על משה רבינו כמו שאמרו בפירוש המעט מכם כי העליתנו וגו' והנ' השריפ' היה על שהקטירו קטרת זרה ומשפטו בשריפ' כמו שנענשו נדב ואביהוא ודתן ואבירם חלקו על משה ולכך נענשו בבליעת הארץ כמו שאמר משה רבינו בזאת תדעון כי ד' שלחני וגו' ומעת' קרח שחלק על משה ואהרן לכך היה מן הבלועים ומן השרופים והנ' היה קשה לו להספרי שהזכרון לבני ישראל היה רק על אהרן ולמה לא עשה זכרון זו על מחלוקת משה לזה אמר שכיון שהי' קרח מן הבלועים ומן השרופים א"כ זה שאמר שלא יהי' כקרח וכעדתו כאשר דיבר ד' ביד משה לו היינו שהבליע' היה גם עליו וא"כ זה זכרון גם על טענתם על משה ובזה מיושב מה שהקש' הז"ר במה שהביא הספרי הדבר שם שלא במקומו ודו"ק היטב

בזאת תדעין כי ד' שלחני לעשות את כל המעשים האל' וגו' אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם וגו' לא ד' שלחני ואם בריא' יברא ד' ופצת' האדמ' וגו' וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ד' מה שלא סיים וידעתם כי ד' שלחני דקדקו המפורשים. ולדעתי נרא' דתנ' כבר נודע מ"ש הכוזרי כי יש ד' מיני מיתות טבעיות מקריות בחיריות אלקיות ואסמכוה אקרא או יומו יבא או במלחמ' ירד ונספה או ד' יגפנו והנ' משה רבינו רצה לשלול שלא נחשוב אולי מית' טבעיות היה ולזה אמר אם כמות כל האדם וגו' לא ד' שלחני ואם בריא' יברא ד' ופצת' האדמ' שזה מור' שאינו לא טבעיות ולא מקריות וכ"ש בחיריות וידעתם כי ניאצו האנשים את ד' והוא מית' אלקיות שהענישם וז"ש אח"כ אתם המיתם את עם ד' וקש' הא כבר נתן להם מופת שמד' יצא הדבר אבל לפמ"ש ניהו שהיו מית' אלקיות אבל אמרו שהם גרמו זאת שעל ידם נענשו

אם בריח' יברא ד' וגו': מה שבחר משה שיהי' בריא' חדש' במית' הוא עפמ"ש לפרש פ' שלח על פסוק עונה בה ופירשתי מעש' דאחר עפמ"ש הר"ן דעיקר העונש אינו כמתנגד חליל' לד' מעשות כזאת רק היישר' לבני אדם שלא יעשו כזה וכזה ועונשי עוה"ב שאין רוא' ע"כ שהי' טבעי שהנפש נפסד אם משחת בה ונתחייב' כרת יעו"ש ולפ"ז אמרתי שם בת"ח דמצד טבעו אין אור של גיהנם שולטת בו ולכך אמרו לדון אותו והנ' קרח ועדתו שהיו מופלגי תור' אנשי שם קרואי מועד א"כ המית' א"א שיהי' כי אם בריא' חדש' למען יוסרו האנשים וז"ש סורו נא מעל אהלי האנשים האל' למען יוסרו ויהי' היישר' לבני אדם ולכך ירדו חיים שאולה כי אי אפשר שתשלוט בהם אש של גיהנם ולא נדונו אח"כ

ואם בריא' יברא ד' ופצת' האדמ' את פיה וגו' וירדו חיים שאול' וגו'. הענין נרא' לי דהנ' ראינו כמה עיירות שנבלעו בהבקע ארץ אך באמת כאשר פור התפורר' הארץ אז האנשים נשברו ונלכדו ונפוצו כאבני גיר מנופצות אבל כאן ירדו חיים שאול' ובזה ניכר כי יד ד' עשת' זאת ועיין אבן עזרא ורמב"ן מ"ש בזה ולפענ"ד מ"ש נכון

הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות האם תמנו לגוע. לפענ"ד הכווכ'