דברי שאול עה"ת ומגילות ריא

והיינו שלאחר שרא' שהרע לעם הזה וע"כ שרעים הם וחטאים וא"כ קובל אני על אשר שלחתני אם מפאת המשלח ומפאת השליח כי אחר שלא היה עמו להציל שוב אינו ראוי להיות שליח וגם הם אינם כדאים לשליח כזה ודו"ק. ומעת' זה שאמרו כאן שלח לך כי אחרי שכאן ד' לא צוה לשלח א"כ היה עיקר השליחות רק מצד בני ישראל ששלחו וז"ש בעוה"ז ע"י שהי' שלוחי בו"ד לכך נגזר עליהם שלא לכנס לארץ אבל לעתיד אני משלחו ויהי' מיוחד השליח למי שמשלחו וז"ש הנני שולח מלאכי ופנ' דרך לפני והשליח יתייחס מצד המשלח וישראל לא שלחו כלל כי לא ידעו כלל ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים אמן כי"ר. וזה מה שאמרו לכה ואשלחך אליהם ודרשו במדרש לכך ודאי אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם והיינו שהשליחות רק עליך מפאת המשלח ומפאת מי שנשתלח אליו. שוב מצאתי באפיקי יהודא בדרוש מי השלוח בסופו שכתב שמשה רבינו לא היה שליח רק מצד ישראל ולא מפאת הקב"ה ולא זכר דברי התכ"ה

וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. הענין לפענ"ד כי כבר אמרו עינא וליבא תרי סרסורי דחטא הן העין רוא' והלב חומד והנ' שימה בפי ההמון כי מה שחוץ לעין גם רחוק מן הלב: ואני אמרתי ע"ד המליצ' מה שמן העין רחוק גם מן הלב רחוק וא"כ זה שצוה שיראו הציצית ויזכרו כל המצות ויעשו וז"ש וראיתם אותו וזכרתם וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שגם בחטא הוא כן להיפך ולכך צוה שיזכרו המצות ע"י ראותם ודו"ק

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד'. כבר דרשו חז"ל שמצות ציצית שקול' כנגד כל המצות. והענין הוא לפענ"ד כי אחר שהמצות כחלקות ללאוין ולעשה והנ' כבר אמרו חשב לעשות מצוה כאילו עשא' וכן כל היושב ולא עשה עביר' כאילו קיים המצוה וא"כ כיון שציצית הוא לראות ולהסתכל במצות עשה וזכרתם את כל מצות ד' ובל"ת ולא תתורו אחרי לבבכם א"כ הוה כאילו קיים כל המצות בפועל והנ' מצות ציצית הוא ד' חוטין ולפענ"ד בכוונ' דהוא אחד אחד ממש ויש כי הרב' ביחד נעש' אחד בכללות עד"מ כי מרגליות הרב' אם נחרז נעש' תכשיט אחד קווצות מרגליות והנ' גם הארבעי' חוטין נעש' מצות ציצית אחת וזה מרומז ששקול' כנגד כל המצות דהיינו שכל המצות הם על תכלית אחת ובהתקיים כלם נעש' תור' אחת ודו"ק

ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד'. הכוונ' נרא' לפענ"ד ע"ד הפילוספי דכבר נודע מ"ש המור' לצדק' פרק שלש' וארבעים מחלק ראשון דכנף הוא ענין ההסתר והנ' האדם לאשר הוא אדם ובשפל מצבו מוטרד על המחיה ועל הכלכל' א"כ מה ניקל לו לשכח אשר ממרום שולח הנה לסגל מצות ומעשים טובים ע"כ נתנו לו מצות ציצית על כנף בגדיו ורמז גדול יש בדבר כי באמת יש כמה דברים אשר ראוי להסתיר וכבוד ד' הסתר דבר כמו שאין דורשין במרכב' וכדומ' ובכ"ז צריך האדם לחשוב עם קונהו ולזכור בינו לבין עצמו ענינים הדקים וגם הרוחניים וא"כ זה שרמז' לנו התור' האלקית במצות ציצית להעיר אותנו שנציץ ונביט משפל מצבינו ובכ"ז יהיו כבשים ללבושינו ומה נכבד דברי חז"ל שאמרו תכלת דומ' לרקיע וכו' עד כסא הכבוד והוא ענין נכבד והבן בדברים

מן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם. דרשו חז"ל דקאי על ע"ז ולפענ"ד יצא להם דהנ' כל המצות אינן נוהגות בכל זמן רק בעתו ובמועדו אבל מצות ע"ז היא נוהגת בכל עת ואף במחשבה אסור למען תפוש את בית ישראל בלבם וא"כ מן אז שצוה ד' אל משה נוהג לדורות ועי' חינוך שחשב ו' מצות שנוהגות בכל עת ודו"ק: חסלת פרשת שלח פרשת קרח

רב לכם כי כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'. כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנ' ידוע דקרח וכל עדתו היו כופרין בכל התור' והיו אומרים כי משה רבינו ח"ו בדאי הוא ובדה כ"ז מלבו והם היו אומרים שדי לאדם שמאמין בלב שהקב"ה אדון הכל ומצות המעשיות לא יסכן בם ולכך אמרו רב לכם כי כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' היינו שדי לכם במה שכל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' והיינו שמאמינים בד' אבל מדוע תתנשאו על קהל ד' היינו שאתם מתנשאים עליהם בהמון המצות ומלבבכם אתם בודאים אותם וע"כ כתיב וישמע משה ויפול על פניו כי אם היו מאמינים בתורת ד' והיו נחלקו על איזה קרא יוכל לברר להם ע"פ התור' שכן הדין אבל אם כפרו בכל התור' במה יוכל לברר להם. וימתק יותר דהנ' באמת כל ישראל לא שמעו רק אנכי ולא יהיה לך ואח"כ בקשו שמשה יקרב וישמע כי לא יכלו לסבול הקדוש' הגדול' והמורא הגדול' והנורא' והנ' קרח ועדתו כפרו ואמרו כי באמת גם משה ואהרן לא שמעו יותר וע"כ אין חפץ לד' בשום מצוה ובתור' רק להאמין שהוא ד' ולא לעבוד ע"ז: ומה נכבד הדרש שהביא רש"י שאמרו שכלם שמעו מפי הגבור' אנכי ולא יהיה לך והיינו שכלם שוים במעל' וגם אתם לא שמעתם יותר ומדוע תתנשאו על קהל ד' במצות והתורה וזה