דברי שאול עה"ת ומגילות כ

אז הוחל לקרוא בשם ד' עיין רש"י ולפענ"ד הכוונ' דהנ' כבר אמרו בתחל' עלה במחשב' לברא במדת הדין כיון שרא' שאין העולם יכול להשתמש במדת הדין צירף מדת הרחמים והנ' בשת כתיב שהוליד בדמותו כצלמו וא"כ עוד הי' כיציר כפיו של הקב"ה והי' יכול להיות במדת הדין לבד אבל כשהוליד אנוש ולא כתיב שם שתוליד בדמותו כצלמו והי' אנוש אנוש ואז הוחל לקרא בשם ד' דהיינו שם הוי' שאז צריך להשתמש במדה"ר ודו"ק

זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים ברא אותו ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. הכוונ' לדעתי כי כבר כתבו כי הוראת ספר בלשון ערבי הוא הבדל וחילוק וגם מספר בלשון הקדש הוא ענין קיבוץ הנפרדים ולפ"ז קודם שחטא הי' נצחי ולא הי' שייך לשון ספר שהוא קיבוץ הנפרדים ולכך אמר זה ספר תולדת אדם ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים עשה אותו שיהי' קיום באיש זכר ונקב' בראם ויקרא שמם אדם ולזה נופל ספר תולדת אדם ודו"ק

זה ספר תולדת אדם ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים עשה אותו זכר ונקב' בראם ויקרא שמם אדם ביום הבראם. הכוונ' עפמ"ש המור' בטעם שני הכרובים כדי שיהי' ריבוי ואינן אלקית ולפ"ז בתחל' נברא אחד והי' בדמות אלקים כביכול אח"כ זכר ונקב' בראם ויקרא שמם אדם ביום הבראם ששם הור' שהוא אדם ולא אל והבן

זה ספר תולדת אדם ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים עשה אותו זכר ונקב' בראם ויקרא שעם אדם ביום הבראם כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי ענין חדש דהנ' כבר אמרו דהאדם הוא מדיני בטבע והיינו לפי שחסר הרב' דברים וצריך להשלמ' מבחוץ וזה האות על שהוא אדם שחסר מכמ' דברים וכבר אמרו במדרש כי דכר בלא נוקבא הוא פלג גוף וכבר אמרו ביבמו' דאדם מביא חטים וכו' לא נמצאת מעמידו על רגליו וא"כ קודם החטא כי הי' ראוי שיהי' קיום באיש ולא הי' צריך להשלמ' בעניני העולם מבחוץ והי' בדמות מלאכים שהם עומדים דהיינו א"צ השלמ' מבחוץ והאדם נקרא מהלך וזה לדעתי עה שאמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקח' זאת וכבר דקדקו מהו לשון זאת הפעם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מכבר כתבתי דהאדם חסר ודכר בלי נוקבא הוה פלג גוף וא"כ האש' משלמת הדברים שהוא חסר אבל כ"ז לאחר החטא אבל קודם החטא אדרבה היא הית' צריכ' להשלמ' מאתו ולכך לאדם לא מצא עזר כנגדו וא"כ אמר זאת הפעם עצם מעצמי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקח' זאת היינו שאדרבא היא משתלמת ע"י האיש ח"ב. ולזה קרא אח"כ חוה כי היא הית' אם כל חי והוא פרה ורבה על ידה. ובזה יתבאר לדעתי מה שתקנו חז"ל שהשמח' במעונו ותמהתי זה רבות בשנים מה ענין זה לברכת הזווג וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' דבר נכון כי לאשר ברכת הזיווג היא על ההשלמ' שכל הנבראים ובפרט האדם הוא מדיני בטבע וצריך להשלמת זולתו ולזאת ניתן לו עזר כנגדו וא"כ זהו השלמתו שלא יצטרך לשום אדם ולשום דבר רק בבורא יתברך לבדו ואפס קצהו במלאכיו הקדושים וא"כ לזה תקנו שהשמח' במעונו שכבר נודע מ"ש הרד"ק בשם רבינו יונ' ששמח' היא הסתפקות ולזה אמרו לבי שמח מכל עמלי וכבר נודע כי הסתפקות לא שייך רק בדבר שא"צ לגירעון ולתוספות ולז' אמר שהשמח' במעונו ודו"ק כי יקר הוא מאוד ומעת' זה שאמר ביום ברוא אלהים את האדם בדמות אלקים ברא אותו שלא יצטרך לשלימות מבחוץ אבל זכר ונקב' בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם והיינו שזאת בתורת האדם באשר הוא אדם להיות חסר וצריך לצירוף אשתו והבן כי ת"ל נחמד הוא

אמרו במדרש על פסוק ויכל אלקים ביום השביעי מכל מלאכתו שהי' בורא הקב"ה שדים ולא הספיק לגמור עד שבא השבת ולכך נבראו בלא גופים: ונשאלתי בזה. ולפענ"ד נרא' הכוונ' דהנ' באמת מה שברא הקב"ה ביום הששי את האדם הוא לפי שהוא ענין הממוצע בין המלאכים להבע"ח וע"כ לאחר שברא המלאכים והבע"ח ברא ענין ממוצע וכבר נודע דברי הרשב"ם דצריך להיות בכל המדות הענין הממוצע וכל הנוט' לאחד מהקצ' גורע והנ' ענין השדים הם ענין ממוצע בין מלאכים לבעלי חיים וכבר אמרו בחגיג' דיש בהם דברים ששוים למלאכים ודברים שהם כבני אדם ואם היו נבראו בגמר מלאכתם היו נוטים יותר לאחד מהקצוות וע"כ לא הספיק לגמור אותם ונבראו בלי גמר להורות נתן כי הממוצע הוא משובח והבן כי הוא ענין יקר

גדול עוני מנשוא. הכוונ' הכי גדול עוני מהכח שבנשיאות חטא שיש בך ודוק

ולשם גם הוא יולד בן ויקרא שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ד'. כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי ענין חדש דהנ' מ"ש נעש' אדם בצלמינו כדמותינו וגם כתיב בצלם אלקים כ"פ צריך ביאור וכבר טרח בזה אבי כל תופשי תור' והחכמ' הרמב"ם במור' בזה ע"ש ולפענ"ד הי' נרא' עפמ"ש לפרש המקרא וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך. ואמרתי בזה עפמ"ש במדרש פ' ויחי ופ' שמות על מלאך מט"ט בכ"מ שהי' ר"מ ארוך נרא' הי' רבי נרא' ופירש המ"כ שידעו כי כל דבריו והנהגתו הכל מפי רבו ולפ"ז גם ישראל כשעושין רצונו של מקום כל רואיהם יכירום כי הם