דברי שאול עה"ת ומגילות רח

אינו נכנס בעובי החומר ואינו פוגש בו ע"ש ודפח"ח והנה במה שאמרו שהצדיקים נעשו מעון לשכינ' כמאמר הכוזר והרמב"ן על פסוק ולדבק' בו הכוונ' לפענ"ד דלפי שהקדוש' הוא ענין דק נבדל מחומר לכך יוכלו הצדיקים להיות מעון לשכינ' כמו ששורה בתוך עובי חומר עצי המשכן ומקדש ואינו מכלהו כמו כן בתוך הצדיקים וז"ש לחומת אש אהי' לה מסביב ולא אפגע באדם ולכבוד אהי' בתוכ' שלא תכל' המשכן ובדקות' תשרה הקדושה בעב החומר וז"ש ששמעו כי אתה ד' בקרב העם כביכול נעשו מעון לשכינ' ועננך עומד עליהם בעמוד הענן ובעמוד אש ואינו פוגע בם ואם שגיתי הוא רחום יכפר עון למען שמו באהב'

ארץ אוכלת יושבי' ושם ראינו בתוכ' אנשי מדות. הכוונ' לפענ"ד שהפליגו לספר בגנות דהנה נודע שכל אקלים משתנה בטבעו יש שיש להם חום גדול ויש קור גדול והנה אם יבא איש אשר לא מאקלים הלז לא יוכל לסבול שינוי אויר ומכל מקום האיש אשר יולד שם הנה טבעו מתוקן כפי מזג ארצו וע"ז אמרו ששם האויר מעופש כ"כ עד שאוכלת יושבי' ומכ"ש לאיש אשר לא מאקלים הלז ולזה הוסיפו בגנות לומר כי שם ראינו אנשי מדות ותרגום אונקלוס גברי דמשחן והכוונ' לדעתי דהנה האויר כל מה שהוא יותר גבוה שיש בו בהרים אז בלי ספק האויר זך יותר שהאויר הגבו' יותר זך וצלול מאשר מגיע בארץ והמופת לזה כי בדבר ר"ל יוצאין על פני השדה כי שם האויר אינו דחוק ומורווח יותר והאויר יותר זך ועל ההרים הרמים יותר זך והנה אותן האנשים אמרו שהי' גבוהים מאד וכמאמרם שמעניקין החמה בקומתן א"כ להם לא תזיק כל כך האויר המעופש וז"ש ושם ראינו בתוכ' אנשי מדות היינו שלהם לא יזיק האויר המעופש כ"כ אבל אנחנו שהיינו בעיניהם כחגבים בודאי יזיק האויר המעופש וז"ש ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם

ואולם חי אני וגו'. הכוונ' לדעתי דהנה כבר אמרו גזר דין שיש בו שבוע' אינו נקרע והענין היא דבאמת צריך להבין ענין שבוע' בהקב"ה דבשלמא באדם שייך לומר דאולי לא יקיים מוצא שפתיו והוא נשבע לקיים אבל מה שייך ענין שבומ' להקב"ה וצ"ל כיון דלרעה מצינו שהקב"ה חוזר ולכך כ"ז שלא נשבע יוכל לחזור אבל כל שנשבע והוה גז"ד עם שבוע' א"י לחזור וה"ה כאן לכך אמר חי אני דהוה גז"ד שיש בו שבוע'. עוד נ"ל דענין שבוע' ע"ד האדם שיש לו לב רחמני וא"א לו לעשות ענין אכזריות וכשצריך לעשות איזה ענין אכזריות והוא מתיירא שבבואו לעשות יהי' ניקל להתפתות שלא לעשות הוא מוכרח לשבע שבל יקרה בו שינוי וא"כ אבינו אב הרחמן כביכול לא יוכל להתאפק ברוב אהבתו לישראל וכבר הרשה הכתוב וכתב ויצר בעמל ישראל וע"כ לפעמים צריך לשבע וז"ש ואולם חי אני וגו' ודו"ק

עוד יש לומר דהנה כבר התלונן איוב הכימי אנוש ימיך וגו' והכוונ' דהאדם באשר הוא אדם רוצה להנקם מאויביו תיכף שמא ימות או יקרה מקרה שלא יוכל לבצע מעשהו אבל אתה שלעולם אתה נצחי למה תרדפני והנה זה שאמר לו הקב"ה שסלחתי כדבריך שאמרת שמצרים יאמרו ברעה הוציאם מבלתי יכולת אבל לא אניח להמרגלים ללכת לארץ וז"ש ואולם חי אני והיינו שאני חי וקיים וימלא כבוד ד' את כל הארץ ואין לו להתפעל בכמו אלה להנקם תיכף וע"כ אם יראו האנשים האלה את הארץ ודו"ק

וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. עיין תרגום שתרגם על צוען טאניס ובראשית ההשקפה תמהתי מאוד דאיך שייך בשם העצם שישתנה בלשונות העמים ועיין באבן עזרא ע"פ כי מן המים משיתיהו שבלשון מצרים הי' נקרא מוניוס והעתיקו ללה"ק משה ע"ש שוב ראיתי בישעי' למ"ד ע"פ כי היו בצען שריו שתרגם יונתן טאניס וצ"ע ועיין בנחלת שבעה בשמות גיטין גבי שם יוסף וצ"ע בזה ומזה ראי' ברור' למ"ש הרמב"ן פ' מקץ בפסוק צפנת פענח דדרך התרגם לשנות בקצת מקומות ועיין אברבנאל פ' שמות שם ודו"ק

ועבדי כלב עקב וגו' וימלא אחרי עיין רש"י ולפענ"ד עפמ"ש ואני אבא אחריך ואמלא דבריך דהכוונ' מה שזה קצר באמרים זה ממלא הדבר וגומר כמו כן הקב"ה אמר להם שהוא ארץ טובה בקצרה וכלב השלים ומלא הדברים באורך ודו"ק

וינסו אותי זה עשר פעמים עיין רש"י וינסו כמשמעו ולא נודע כוונתו ושמעתי בשם אבי מורי הגאון ז"ל שאמר דהרשב"ם כתב דזה עשר פעמים לאו דוקא וגוזמא נקט ולזה כיון רש"י דוינסו כמשמעו דהיינו עשרה פעמים כדחשב אח"כ ודפח"ח

ולפענ"ד הכוונ' ע"ד מ"ש הרד"ק בגדעון שניסה בגיזה והיינו שניסת אם הוא ראוי וא"כ גם כאן הי' יכול להיות כן ולזה כתב וינסו כמשמעו היינו שניסו אותי ממש ולא כוונו לנסות עצמם ודו"ק

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דיבר ד' אל משה את כל אשר צוה ד' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם הכוונ' לפענ"ד דבאמת דרשו בהוריות דקאי על ע"ז וכמ"ש רש"י והרמב"ן בפירושיהם דהמודה בע"ז כאילו כופר בכל התור' וביאור הענין ע"פ מה שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן בספר המצות במצוה ראשונ' דהרמב"ם חשב אנכי ד' אלקיך למצוה הראשונ' שהוא האמנה באלקים והרמב"ן כתב בטעם