עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דברי שאול עה"ת ומגילות

דברי שאול עה"ת ומגילות רו

Divre Shaul torah Chamesh Megillot 206 · דברי שאול עה"ת ומגילות · free full Hebrew text

Open in the reader →

ואח"כ כתיב למט' יוסף למט' מנש' גדי בן סוסי ונשאלתי בזה דבכל מקום הקדים מנש' לאפרים וכאן כתיב להיפך וכבר כתבתי בזה. ולפמ"ש אתי שפיר שיהושע בצדקתו נשא לבבו מקודם ללכת בשביל שבט אפרים ולכך נקדם למעל' ואם היה משבט מנש' אולי לא היה צריך שבט אפרים אחר אך אחר שהיה משבט אפרים ומנשה תמיד קודם א"כ למען כבוד יוסף כי מנש' הבכור נתרצ' גדי בן סוסי ללכת ובתחל' צדיקים היו כולם ודו"ק. ובזה נרא' לפענ"ד מ"ש הת"י כד חזי משה ענותנותיה והיינו דבאמת הבינו ג"כ שלא טובה הליכתם ולכך כיון שחשבו שלא לכבוד להם ע"כ מצא יהושע בנפשו ללכת ע"ד בקלל' מתחילין מן הקטן והיא מליצ' לכל דבר שאינו חשוב שמתחילין מן הקטן

ויקרא משה להושע בן נון יהושיע. בת"י כד חמי משה ית ענותנותיה דיהושיע אמר יה יושיעך מעצת מרגלים כבר כתבתי בזה כמה דברים וכעת נרא' לי עפמ"ש המהריב"ל ח"ב סי' מ"ם הובא בש"ך חו"מ סי' קס"ג ס"ק ח"י אם המלך או שר מטיל איזה דבר על עשיר אחד או ב' ויש ביד יהודי א' כח לעמוד בהיכל המלך להשתדל לפוטרם והדבר ברור שאם יפטר לזה יטיל על אחרים אם כבר הטיל המלך על אנשים ידועים ופרט אותם אז אין יהודי רשאי להשתדל לפטרן שיחייב לאחרים אבל אם לא פרט בשם רק בסתם על איזה אנשים אז יכול להשתדל שיפטור אלו אף שיכנסו אחרים והביא רא"ה ממפיבושת שהתפלל דוד שלא יקלטנו הארון ע"ש ולפ"ז כאן יקשה היכא התפלל משה על יהושע שינצל והא יכנס אחר במקומו והרי ידע היטב שהקב"ה לא רצה שילכו. אך באמת הדבר נכון דהרי הרשב"ם פירש כל נשיא בהם היינו מי שינשא לבבו ללכת ילך אבל לא פרט בשם מי שילך ולפ"ז כיון שיהושע לא נשא לבבו ללכת כיון שעניו היה וא"כ לא פרט הקב"ה בשם מי שילך רק מי שישא לבבו וכשהוא לא נשא לבבו ומשה שלחו לכך יפה עשה שהתפלל עליו ובזה מיושב מה שלא התפלל על כלב כקושית המפרשים ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ויתכן יותר עפמ"ש בחידושי לתור' בהא דחלק הכתוב למט' אפרים הושע בן נון ואח"כ כתיב למט' מנש' ונשאלתי ע"ז ואמרתי דבאמת מנש' ואפרים שבט אחד הוא רק שיעקב רצה שבחלוקת הארץ ולברכ' יהיו שני שבטים ולפ"ז כאן דלפורענות היה לא הית לו לחלקם רק משום דלשבט אפרים היה תושע בן נון וטוב' יוצאת לכך נתחלקו ולפ"ז כאן הוה כאילו לא פרט בשם שבאמת היה מהראוי להיות רק אחד מכל השבט אפרים ומנש' ולכך היה יכול להתפלל על יהושיע שינצל ממרגלים ודו"ק

מוציאי דבת הארץ רעה עיין רש"י כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים שמחליקים לשונם לאדם לדבר בו וישנו לטוב' וישנו לרע' לכך נאמר מוציאי דבת הארץ רעה שיש דבה שהוא טוב' וכתב הרמב"ן כי לא נמצא דיבה לטוב' רק לרע' וכאן הזכיר דבה רעה להפליג. ולפענ"ד כוונת רש"י כי הרמב"ם כתב בפ"ז מהלכות דעות ה"ב הבדל שבין מוציא שם רע ללשון הרע כי מוציא שם רע אומר שקר ולשון הרע הוא יוכל להיות אמת רק שאסור לספר בגנות חבירו אפי' אמת ע"ש ולפ"ז כל ענין דבה היא לרע' שמדבר בחבירו אמנם יכול להיות שאמת הדברים רק שזה מוציא דבה ומספר בגנות חבירו אבל המרגלים שאמרו גנות וגם אמרו שקר כי כל הטובות הכל בחלקות דבריהם הניחו שהוא לרעה כמבואר בסוט' והובא ברש"י בפירושי א"כ זה נקרא מיציאי דבת הארץ רעה. ובזה מדוקדק מ"ש וילינו עליו את כל העד' להוציא דבה על הארץ והיינו שהעד' ששמעו מפי המרגלים כל הרעות שגזמו ודברו זה לזה בגנות ששמעו א"כ נקראו מוציאי דבה אבל לא דבה רעה שהם לא דברו כזב רק שהאמינו בשקר אבל המרגלים נקראו מוציאי דבת הארץ רעה היינו שהם כוונו לעקש כל הישר' ולהטיל ארס בכל הטובות שראו בארץ ולצדד שהם רעות ודו"ק היטב

כי לחמנו הם. לפענ"ד ע"פ ששמעתי מדודי הרב מוהר"י נ"ז נ"י ביאור הכתוב אוכלי עמי אוכלי לחם אלקים לא קראו ואמר כי הלחם הוא העיקר שהאדם צריך להחיות נפשו אבל מה שעושין מהלחם שאר ענינים זהו המותרות והנה האוה"ע חושבים כי מה שישראל הם בגלות לא ע"פ עונש אלקית רק שבאמת הם נכונים ליסורים כמשפט הלחם שהוא מוכן לחיי אדם וז"ש אוכלי עמי אוכלי לחם ולכך אלקים לא קראו שיהי' מצד שהם עינס אלקית ולא נתכוונו מפני עונש השם ודפח"ח. וז"ש כי לחמנו הם שהם מצד הלחם שבטבע הם מוכנים וכ"כ הברבנאל ודו"ק

אפס כי עז העם עיין רמב"ן ועקיד' הטעם במה שחטאו בלשון אפס ולדעתי נרא' עד"מ כי אם אחד ישלח איש אחד לנסות את בן חבירו כי רוצ' לשדך אז יוכל להיות על שתי אופנים אם כי בא לנסותו אולי סכל הוא ואינו רוצ' לבא אתו בקושרות או כי יודע כי משכיל גדול הוא רק כי יודע כי מחו' ירבה עליו מיהר והיא שולח איש חכם להקטין מעלת העלם למען לא ירב' עליו מאוד מהר ומתן והנ"מ ביניהם האם אמנם בין כך ובין כך צריך האיש להקטין מעלת העלם אבל בבואו לביתו אז אם אינו משכיל הוא אומר כי לא מצא לבבו כאשר יש את נפשו ואם באמת משכיל הוא רק כי מחו' מרבה המוהר הוא אומר אמת כי הקטנתי מעלת העלם אבל בכ"ז לא אכחד הדבר כי נפלא הוא מאד והנה גם כאן בשלחם מרגלים אם היו מאמינים באמת בד' רק כי חרדו אולי אינם ראויים לנס אז לא