דברי שאול עה"ת ומגילות רד

מתנבאים במחנ' והיינו שהשבעים הזקנים שבא עליהם שפע הנבואיי הרב' למעל' ממדריגתם התנבאו ולא יספו כי נפרד עליהם הדרכים ושכלם נתערבב אבל אלדד ומידד מתנבאים במחנ' והיינו על משקל בינוני שמתנבאים והווים ולא נפסק הנבוא' והנ' באמת גם הם נבחרו להיות במשא העם וא"כ אם היו במשא העם היה בא עליהם שפע הנבוא' מאת משה רבינו ע"ה היה גם עליהם שפע הנבוא' רב מאד וגם עליהם היה עבר הכוס אשר שתו הזקנים האלו והיו שתו ולעו וז"ש הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאיליהם וע"כ גער בו משה רבינו ע"ה ואמר המקנא אתה לי מי יתן והיה כל עם ד' נביאים כי יתן ד' את רוחו עליהם ויהיו בהדרג' ויוכלו להתנבאות והבן בדברים כי ת"ל נפלאו מאד

אדוני משה כלאם עיין רש"י ולפענ"ד נראה ע"פ מה דאמרו ריש פסחים למה צדיקים דומים בפני השכינ' כנר לפני אבוקה. וביאור הענין שאור האבוק' שואב נר של החלב לעצמו ומכלי אותו והנ' גם כאן אמר יהושע אדוני משה כלאם היינו שתשפיע עליהם משפע נבואתך והמה יכלו ולזה אמר משה כי יתן ד' ודו"ק

ויען יהושיע משרת משה מבחוריו. פירשתי בדרך הלצ' דהנ' גם בזמנינו נמצאו מתקדשי' ומתטהרי' והנ' בזמן שלפנינו הרב' סגופים ותעניתים היו עושין טרם שהגיעו למדרגת חסיד ועכשיו בזמנינו בין לילה אחת נעש' רבי והנ' אלדד ומידד היו מתנבאים במחנ' ומקודם לא נודעו כלל ולזה יהושע שהיה משרת משה מבחוריו היה כועס שהוא ידע מה שהיה משה רבינו עוש' טרם שנעש' נביא ודו"ק

אדני משה כלאם מה שהזכיר לרבו בשמו ואסור להזכיר לרבו בשמו כמבואר ביו"ד סי' רמ"ב סט"ו כתבתי על הגליון שם דהכ"מ כתב בפ"ה מת"ת דכיון שאמר אדוני משה מותר כמבואר שם ועיין פר"ד דרוש ט"ו. אך לדעתי זה מה שאמרו בעירובין דף ס"ב כל המותיב מלה קמיה רבו אזיל בלא ולד שנאמר ויען יהושע משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם וכתבו וכן בנו וכו' ורש"י כתב דהוה כמור' הלכ' שהרי אמר לו כלאם וזה דחוק דאדרבא קנא לכבוד רבו ולפענ"ד נרא' דהכוונ' שהרי זה ודאי דלתלמיד חבר מותר להזכיר בשמו והרי לענין מורה הלכ' בפני רבו יש חילוק בין רבו מובהק לתלמיד חבר וכמבואר סי' רמ"ב ומכ"ש בזה והרי אמרו בברכות דף כ"ז ובב"ב דף קנ"ח דתלמיד חבר מותר לומר לו מי בדלת או שבאת ולא צריך לומר מר וא"כ יהושיע שהיה משרת משה מבחוריו והיינו מילדותו א"כ חשב עצמו כתלמיד חבר ולכך הזכיר שמו וא"ל אדוני משה ולכך נענש דבאמת היה תלמידו ממש ועיין יהושע סי' א' שהזכיר שם משה עבד ד' ולא בשם רבו ועיין חולין דף ל"ח ד"ה אבע"א שכתבו דאין להזכיר לרבו בשם של גנאי ומשמע קצת דבשמו מותר וצ"ע גם מ"ש שם דאריכא הוא שם גנאי צ"ע בכתובות דף ק"ד חמתי' דר"י אריכא וחליל' שיזכירו בשם גנאי לר"י וצ"ע בכ"ז

אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' והם ישאו במשא אתך ולא תשא אתה לבדיך. הענין נרא' לי דבאמת משה רבינו היה כלול השלימות ובו נכללו כל מיני הנבוא' והשלימות והנה לו בודאי טוב יותר מה שהוא בתכלית השלימות אבל להעולם היה טוב יותר כי יתחלק פרטי השלימות והנבוא' לאנשים רבים עד"מ כבר אמרו עשר' קבין חכמ' ירד' לעולם תשעה נטלו וכו' והענין הוא שהקב"ה ברחמיו וחסדיו המרובים קוצב לכל דור לפי ערכם כן ערך החכמ' השולח בעולם והנ' אז היה משה רבינו נטל עד"מ תשע' קבין מהנבוא' וחלק עשירי נטלו הזקנים ואשר עמהם עד"מ והנ' מה מאוד ישמח משה במתנת חלקו כי עלה על כלנה אבל להנהגת העם היה חסר אנשים אשר ימלאו את ידם וע"כ אמר משה רבינו כי הוא לא יוכל לבדו לשאת את העם והנ' משה רבינו בענותו הגדול' לא ידע כי הוא לקח סך רב מהשלימות עד אשר לא יוכלו שאר אנשים להשלים חוקם והקב"ה להיותו יודע זאת ע"כ אמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך כביכול כאלו מחלקו יאצל עליהם למען יוכלו להנהיג את הדור ולכך אלדד ומידד שהתנבאו במחנ' והיה מורה כי להם ניתן מפי הגבור' הנבוא' וא"כ היה נרא' כגנות למשה רבינו שלא היה משה רבינו כביכול שלם בתכלית השלימות לאשר חסר לו החכמ' של אלדד ומידד וע"כ אמר יהושיע אדני משה כלאם וע"ז השיב בענותו המקנא אתה לי מי יתן והיה כל עם ד' נביאים ודו"ק היטב כי הוא ענין נכון. או יאמר כי נודע כי ערך הפרנס ונביא כפי ערך הדור וכבר אמרו פרנס לפי הדור או הדור לפי הפרנס והנה דור המדבר שהיו גדולים מאד ע"כ הוצרכו למשה רבינו להיות מנהיג שלהם ולכך כשמשה רבינו לא יכול לישא אותם לבדו ע"כ שחשב שהדור גדול מאד לפי ערכו ע"כ אמר הקב"ה שיאציל מן הרוח אשר עליו ויהי' על הנביאים כי מעלת משה רבינו גדול ממעלת הדור וע"כ לא יוכל לישא אותם כמשפט הבגד הגדול אשר ילבשהו איש קטן כי לא יוכל ללכת בו ומשה רבינו חשב בענותו להיפך ולכך אלדד ומידד שהתנבאו במחנ' ולא יצאו האהלה היה מורה כי מעלת הדור גדלה על משה רבינו ולכך הוצרכו שהקב"ה ישפיע להם שפע הנבואה ולכך אמר אדוני משה כלאם ולזה השיב המקנא אתה לי מי יתן והיה כל עם ד' נביאים ובודאי יגדל מעלת הדור על הנביא ויצטרך הקב"ה להשפיע להם בחכמתו למען