דברי שאול עה"ת ומגילות רג

כי יתן ד' את רוחו עליהם ולא הי' כמורה הלכ' בפני רבו שהרי לא קבלו ממנו כי אם מד' ודו"ק

ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ד' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך ובנוחה יאמר שובה ד' רבבות אלפי ישראל. כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנה כבר אמרו ביבמות ובב"ק דף פ"ב דאין השכינ' שורה על פחות משני רבבות וכו' והקשו דהא על כל בי עשר' שכינתא שריא. אבל ביאור הענין נרא' לי דהנה כבר נודע מ"ש המורה מאמר ראשון פכ"ה דשכינ' מורה על השגח' והנה כבר ביאר המורה כי ההשגח' דבוק בהשג' וכפי השגת האדם כן יהי' ההשגח' ולפ"ז לכך בכללות ישראל אם הם בריבוי בודאי יש יותר השגה כפי ריבוי עם וא"כ לכך השכינ' שורה על רבבות אלפי ישראל ולפעמים אם חסר אחד לא תשרה השכינ' עד"מ אם הבגד יחסר לו אחת מהכנפות אף שהבגד גדול כל כך מכל מקום מה מועיל ריבוי בכמות אם חסר מאיכות הבגד ואי אפשר ללבשו ולפעמים בגד קטן אבל יכול ללבשו יותר טוב מבגד גדול שחסר קצת ולכך באמת על כל בי עשרה שכינ' שורה אבל זה כשהם ראויים להשלמה וכפי השגתם כן תהי' השגחתם וכן כשהם רבים אם חסר אחד וחסר קצת מהשלימות לפי השגתם לא יוכל להשרות השכינ' וז"ב והנה כבר נודע מ"ש הזהר על פסוק בתוך עמי אנכי יושבת כי ראוי לאדם שיכלל עצמו בתוך הכלל כי בפ"ע הוא חסר מאד ולפ"ז בנסוע הארון ולא היו ישראל מקובצים א"כ על כל אחד בפ"ע לא הי' השכינ' שורה כי היו חסרי ההשג' והשגח' דבוק בהשג' אבל בנוח' והיו מקובצים הי' אמר שובה ד' רבבות אלפי ישראל כי הי' ההשג' בשלימותה ודו"ק

נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך וגו' ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים והי' הטוב ההיא אשר ייטיב ד' עמנו והטבנו לך כבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דהנה אם אחד יאמר לאיש אחד נכבד שמעתי כי עני אתה באותו שעה לכה אתי ואתן לך לאכול הנה אם אמנם הטיב לו בכ"ז ביישו וע"כ צריך הנדיב להשכיל ולומר לו אחי אם נתייקרתי בעיניך בא ואכול עמי והנה תחלה אמר לו ליתרו לכה אתנו והטבנו לך כי ד' דיבר טוב על ישראל ולכך לא רצה יתרו ואמר שישוב למילדתו ולא רצו עד שא"ל משה שנית אל כא תעזוב אותנו והיית לנו לעינים ותעש' אתנו ברכה ולכך הטוב אשר ייטיב ד' לנו והטבנו לך

או יאמר ע"ד שאמרה הצרפית לאליהו מה לי ולך איש אלקים כי באת אלי להזכיר עוני ופרש"י עד עכשיו הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי והייתי צדיקת וכו' ומעת' זה שהשיב לו יתרו כי אל ארצי ואל מולדתי אלך ואז יחשבו מעשי בערך מעשי עמי ומולדתי אבל פה במה אחשב וע"ז השיב לו משה כי גם בערכם יחשב כי בחר לשבת אתם בהיותם במדבר והיית שם גדול ובכ"ז קבלת עליך גירות והיית לנו לעינים וא"כ גם אצלינו מעשיך חשובים ולרצון לפני אלקים ודו"ק היטב

וירד ד' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו וישארו שני אנשים במחנ' וגו' ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנ' וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנ' ויען יהושיע משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם ויאמר המקנא אתה לי ומי יתן והיו כל עם ד' נביאים כי יתן ד' את רוחו עליהם הכתובים האלו כולם מקשה הם. וכבר כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נרא' לי דהנ' עינינו הרואות גם בהצלחות הזמניות אם ירצה האדם להתהלך בהדרג' מעט מעט יוכל להתגדל ולהיות מוצלח לא כן האיש שרוצ' לעוף על גפי מרומי הצלחות בלי הדרגה יוכל לפול שבע מעלות אחורנית והדמיון היותר קרוב אדם גדול בחריפות ובקיאות וירצ' ללמוד עם צעירים הרכי' בשנים אז לא יוכל לצמצם שכלו שילמוד עמהם לפי דרכם ועי"כ יקלקל שכלם ויפסד שאף שלפים רהיטא יתפשו מעט מדרכו בכ"ז יעלו בתוהו כי לא יבינו עמק דבריו ויפסד שכלם ויקלקל שכלם אבל האיש הגדול והוא אומן מופלא לצמצם מהלכו לרגל הילדים ולפי שכלם עלות ינהל על מבועי החכמ' אז יעלו ויצליחו והנ' גם כאן בהיות רוח משה רבינו ונביאתו עלה עד למרום ולמעל' ראש וא"כ כנוח עליהם הרוח מאשר עליו אז הם לפי קטן מדרגתם בנבוא' בא עליהם השפע הנבואיי רב מאד מאשר יכלו לסבול וע"כ התנבאו ולא יספו אמנם אלדד ומידד שלא עלו לאהל ולא עלו עליהם הרוח של משה כי אם מאת ד' יצא עליהם הרוח הנבואיי והשי"ת אינו בא בטרוניא על בריותיו והוא מצמצם מזיו שכינתו לפי ערך הרוח אשר באנוש וכבר אמרו במדרש פ' שמות טירון היו למשה בנבואה ועוד משלו משלים להבין לנו איך ומה עלתה בתחלה הנבוא' על משה ג"כ בהדרג' ולכך הצליח. ומה נכבד דברי חז"ל שדרשו על מה שאמר יהושיע כלאם הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאיליהם והיינו שאותן השבעים זקנים נחה עליהם הרוח ממשה לאשר ביקש מ"ר שיתן לו אנשים אשר ישאו אתו במשא ולכך ההכרח שירד עליהם הרוח ממשה רבינו ע"ה למען יוכלו להיות עמו במשא העם א"כ אלדד ומידד שלא רצו ליטול שרר' וא"כ בא עליהם הרוח מד' ולכך המה