דברי שאול עה"ת ומגילות רא

אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו. הכוונ' כי שמעתי בשם עשרה מאמרות שפירש ותמונת ד' יביט כי כמו שידיעת אלקית וראייתו אינו מכריח לאדם והבחיר' חפשית כן הית' ראיית משה רבינו וז"ש ותמונת ד' יביט ודפח"ח

והנה גם בתשוב' שאלו כל הפילוסופים איך שייך השתנות והנה אהרן חשש פן משה רבינו יביט עליהם בעין רעה חליל' שלא יוכלו למצוא מזור למחלתם לזה ביקש שאל תשת עלינו חטאת היינו שתשת עלינו חטאת שלא נוכל לקנח כלל ולזה אמר שלא תהי' כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו שאז אין לו רפוא' למכתו שחסרון מבטן הוא והבן בדברים

אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו אל נא תהי כמת אשר בצאתי מרחם אמו ויאכל חצי בשרו. הפסוקים כלה מקש'. ולפענ"ד הכוונ' שיש שני מיני חוטאים יש חוטא ע"פ המתאווה ויש חוטא בדיעות משובשות ודעות נפסדות אשר ירש מאבותיו והבדל בינותם הוא שהחטא בתאוו' שהיא ע"פ המקר' בניקל יוכל לשוב מזה משא"כ חוטא ע"פ דעות כוזבות שירש מאבותיו זה קשה לשוב והדמיון בזה למי שנחל' ונתקלקל שיוכל להרפא אבל מי שנולד מקולקל ומשחת זה א"א להרפא ולכך אמר אהרן שלא יחשוב עליהם עון שבשכל חטאו רק שנואלנו וחטאנו ולכך אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו והיינו שנתקלקל בתולד' וז"ב ודו"ק

אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו. רבות בשנים אשר חשבתי להעלות ארוכה להמקרא הלז לבארו על נכון ולא עלת' בידי וכעת מצאתי דרך נחמד לפענ"ד דהנה כתוב ביום אכלך ממנו מות תמות ביארו המפרשים דבאמת גם קודם החטא של אדם הראשון דעת רבים מהקדמונים הי' מת שהאדם שמורכב מכמה יסודות סופו למות ולחזור כל יסוד לקדמותו אך ההבדל הי' שהנ' האדם הצדיק שאינו מקלקל חייו כפי שנערך הוא דומה לכלי שעות הנערך על כ"ד שעות וכדומ' שכל הכ"ד שעות אין בו השתנות וחילוף ובבוא קיצו אז כלת' עריכתו וצריך לערכו שנית וגם האדם כפי כח הכנתו הנקצב לו כן הוא כי כ"כ שנים שהוא לא פנים קלקול מאשר הי' ובבוא עתו הוא מת ונמצא כי המית' לא בא רק בעת מיתתו לא כן הרשעים כי הם מקלקלים תוכן הכנתם והמה מתחסרים והולכים מיום הוולדם ויום המות מיום הוולדם הם מתחסרים והולכים כמו הכלי שעות אשר נאחז בסבך אשר הוא משרך דרכיו ונחסרו נתמעט מעט מעט עד כלותו ועיין באפיקי יהודא דרוש עמק הבכא שהאריך בזה ולפ"ז מכ"ש קודם שחטא אדם הראשון הי' בעת שחי חי באמת ורק כשהגיע עתו למות הי' מת אבל אחר החטא הי' מיתתו מיום הוולדו וז"ש כי ביום אכלך ממנו מות תמות שהמית' מתחלת מעת שחטא ומתחסר והולך. ואני המתקתי הדבר דהנ' כבר אמרו שהאכיל' ניתן להשלים המור הניחך מהלחות השרשי והנה ההשלמ' מאכיל' א"י להשלים כ"כ כמו הלחות השרשי שהוא בטבע ולכך הוא מתחסר והולך מעת שנולד ולזה רשעי' בחייהם קרויים מתים שהם מתחסרים מעת הוולדם. ובזה פרשתי ענין מה שאמר' הנחש אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן ותאמר האש' מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון ויאמר הנחש לא מות תמותון לא נתבאר הוויכוח וכבר כתבתי בזה

וכעת נרא' דהנ' במ"ש כי ביום אכלך ממנו מות תמות כבר כתבתי כי יש שתי פרושים אם שקודם החטא הי' הנצחי ואחר תחטא נענש במית' או שהפירוש שמקודם החטא ג"כ הי' מת רק שלא הי' המית' כ"א בעת שימות ואחר החטא התחיל המית' מיום הוולדו והנה הנחש רצת' להורות שהחטא לא גרם לה המית' רק שמתחיל המית' תיכף וזה לא נחשב כל כך לעונש ולזה אמר' אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן נמצא שהי' כמלאכי מרום שא"צ לאכיל' והי' נצחי והחטא גרם מית' אבל כיון שאמר' לה שרק פרי שבתוך הגן נאכל א"כ אמרה שלא מות תמותון דהיינו שעיקר המית' לא בשביל החטא בא

וזה לדעתי מה שאמר במדרש על פסוק האשה אשר נתת עמדי היא נתנ' לי מן העץ ואוכל ואמרו חז"ל ואכלתי אין כתיב אלא ואוכל שאוכל עוד והוא כמו זר נחשב שאדה"ר יציר כפיו של הקב"ה יתריס כל כך במזיד נגד הקב"ה שיאכל עוד

ולפמ"ש אתי שפיר שאחרי שהאכיל' ניתן להשלים המור הניתך לחות השרשי א"כ אין העון גדול כל כך ויאכל עוד כי גם קודם החטא הי' צריך למות ולא היו יכול לחיות בלי אכיל' א"כ מוכרח לאכול להשלים החיות ודו"ק

נחזור לענינינו דיש הבדל בין הצדיק להרשע דהצדיק המית' היא בעת מותו והרשע מת מיום הוולדו. ובזה נרא' לי מה שאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר והיינו שהצדיק עיקר אכילתו להשביע נפשו שכן נגזר עליו שצריך לאכול ולהשלים נפשו אבל הרשע אוכל למען השלים הליחות השרשי אשר יוצא ממנו יום יום והוא משלים המור הניתך לכך ובטן רשעים תחסר שנחסר יום המית' מיום הלידה מתחיל והמעיין באפיקי יהודה ירא' שלא הרגיש בכ"ז כי, אם בכלל הענין הרגיש אבל ת"ל הרחבתי הדברים ובענין וויכוח לא