דברי שאול עה"ת ומגילות ר

רבות ולזה השיב היד ד' תקצר עתה תרא' היקרך דברי אם לא והיינו עתה בעת הצורך

שש מאות אלף רגלי העם וגו' השאל' למשה רבינו אבי הנביאים תמוה וזרה מאוד וכבר כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נרא' לי ענין חדש דהנ' הרב שדן בין איש לאיש ולהצד שנתחייב בודאי לא ייטב הדין וחושב כי הרב הטה דינו אז כמה ישמח הרב באם הצד המתחייב שולח פסקו לפני גדולים אחרים והם יגידו לו כי שפט משפט צדק. והנה כי כן כל העדה יצאו ממצרים וכל הגוי הזה חשבו כי הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו בודאי הי' ממלא להם כל משאלותם אף שהם תאוות זרות נמרצות רק שמשה רבינו רועה שלהם לא יבקש מד' שימלא תאוותם כי עינו צרה בהם ולכך חסרו כל טוב והנה באמת משה רבינו רועה הנאמן באמת כל מגעותיו שייטב ד' לבית ישראל אך לא יתגאל נפשם בפת בג תאוות הזמן כי יציק להם בסוף והנה כשהבין מחשבות העם עליו ע"כ בקש מהקב"ה שלא יוכל לבדו לשאת ויתן להם רועים אחרים וירעו אותם כלבבם ועכ"פ כשיראו העם שבכ"ז לא מלא שאלתם אז יבינו בני ישראל כי משה רועה נאמן להם ומה שלא ביקש מהקב"ה מפני שיודע שצר להם ע"כ אמר להקב"ה כי יבכו עלי העם לאמר תנה לנו בשר וגו' לא אוכל אנכי לבדי לשאת כל העם והיינו שאני מבין שרע להם הדבר ולא אוכל לומר להם כי תלו הסרחון בי. וזה לדעתי מה שאמר האנכי הריתי וכמו שפרשתי בחידושי דהבדל שבין האב להאומן שהאב לא מתיירא שיאמר עליו הבן שאינו חפץ בטובתו שאהבת אב להבן נודע משא"כ האומן ולפ"ז כך לא יאמינו לי שיאמרו שאתה המולידם באמת תאבת למלא משאלותם רק שאנכי עיני צרה בהם ולפ"ז חשב משה רבינו שיהי' אחת משתי אלה אם שלא ימלא משאלותם ויהי' ממנה עליהם רועים למען ידעו כי מד' הוא שלא ירבו במותרות ואם שימלא משאלותם ולא יצטרכו לרועים אחרים אבל כששמע משה רבינו שאמר שימלא משאלותם וגם יתן להם רועים ויאצל מן הרוח אשר עליו עליהם אז לא ידע כלל פירוש הדברים דאם הי' עפ"י נס שימלא משאלותם א"כ למה צורך להנביאים ואם לא יהי' עפ"י נס מאין יתן להם בשר ומשה רבינו בענוותו הגדול' לא חפץ לשאול למה צורך להם נביאים כי באמת בענוותו רצה שיהי' הרב' נביאים וכמ"ש ליהושע מי יתן והי' כל עם ד' נביאים וע"כ כמערים שאל להקב"ה מה הכוונ' בבשר כי עפ"י הטבע לא יוכל להיות כן וא"כ יהי' עפ"י נס וא"כ למה צורך לנביאים אבל הקב"ה שרצ' להראות ידו הגדול' לישראל וגם להוכיח למשה רבינו על כי ביקש שיהי' נביאים למען ידעו כל בית ישראל כי מידו לא הית' המניע' כי אם כביכול מאת השם אף כוונתו הי' לטוב' מכל מקום כפי מחשבתם הי' קיצור בהשפע אלקי וכמו שאמר בספר תהלים אם יכין שאר לעמו וע"כ למען תחת גער' במבין השיב לו השם ששתיהם יעש' שיתן להם הבשר כי היד ד' תקצר ועתה תרא' היקרך דברי היינו שרצוני להראות גם לך שיקרך דברי אשר חשבתי לחסר מעט במעלתך למען תדע כי לא לאדם השלטון שלא ירצ' לקבל המשר' שנתן לו הקב"ה כמבואר במדרש שנענש ע"ש ולכך אמר עתה תראה כי באמת אח"כ לא יספו עוד להתנבאות כמ"ש ויתנבאו ולא יספו ובאמת לא הוצרך הקב"ה לתת להם עוד נביאים וריעים רק בעת הזאת להראות לו שירגיש בזה ולכך אלדד ומדד שהיו מתנבאים במחנ' והיינו שנשארו בנבואתם כי מתנבאים היא בינוני ומורה על שמתנבאים בהווה ע"כ חרה לו ליהושיע וע"ז השיב לו משה עי יתן והי' כל עם ד' נביאים כי בזה איני מקנא כלל. או יאמר כי באמת גם החכם הגדול בעת שיחלשו כוחותיו ויחלה יחסר הרב' מהחכמות כמאמרם אצל ר"י ששכח תלמידו והזכירו אביי וכן בר"א שקרא החרש הי' לבם והנה משה רבינו שהי' אוצר כל החכמות בעת שאמר לו הקב"ה שיאצל מן הרוח אשר עליו ויתן לנביאים הנה באמת חסר לו אז מהחכמות ונעתק ממעלתו לא כמו שפרש"י שהוא כמו נרא' ואף שכן מבואר במדרש הדרש' תדרש ושבעים פנים לתור' ונוכל לומר שבאמת נשתנ' וע"כ כשנעתק ממדרגתו ע"כ באמת הי' שאלתו כמתמי' שלא הבין כל כך בחכמת הבורא יתברך והי' מתמי' הצאן ובקר ישחט להם וע"ז השיב לו השי"ת היד ד' תקצר עתה תרא' היקרך דברי והיינו שכבר קרה בך בעצמך שינוי התפעלות שכבר נחסר לך הרב' משפע הנבואיי וע"כ תמהת ונבהלת ולכך אמר לו שיאצל מן הרוח אשר עליו אבל באמת שלא הי' רק לעת הזאת שאח"כ נשלם לו למה שהי' לו מקדם ויתנבאו ולא יספו ועיין בעקיד' שהרגיש במ"ש היקרך דברי שהי' לו לכתוב היקרך דברים והיינו לישראל

ולפמ"ש אתי שפיר דאמר לו שירא' תיכף שקרה לו ההתפעלות והועתק ממעלתו הגדול' וע"כ אמר כדברים האלה והבן בדברים ואם אולי שגיתי ד' הטוב יכפר בעד כי אחר תכלית האמת אני דורש וכבר אמר החכם מחק השלם שיחפוץ להיות האמת דעתו אבל לא דעתו האמת

עתה תראה היקרך דברי הכוונ' לדעתי ע"פ מה שנודע שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה שאדם שרוצ' לעשות איזה דבר צריך להכין מקודם ואי אפשר להגביל שברגע הזאת יהי' הדבר אבל הקב"ה עד הרגע הזאת לא הי' וברגע המוגבל יהי' הדבר וז"ש הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ולזה אמר עתה תרא' היקרך דברי ולזה כתיב הבשר עודנו בין שיניהם וגו'

אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו