דברי שאול עה"ת ומגילות יט

עוד נראה לי לפרש דהנה זה נודע מפי ספרים שכשם שהחטא בא ע"י יצר כמו כן בא העונש ע"י יצה"ר דהיינו שמסית אחרים שירשיעו להרוג אותן ועיין באהל יעקב בפרשה מקץ שהאריך בזה, והנה ז"ש ועתה ארור אתה מן האדמ' והיינו שהאדמ' גם היא לא תתן יבולה ולזה טען קין שכל מוצאו יהרגהו לאחר שחטא ע"י היצר נענש על ידי היצר שמסית כל מוצאו שיהרגהו וע"ז הוצרך לתת לו אות וימתק יותר שטען קין שאחר שכן הוא בטבע א"כ לא יכופר לו עונו בזה שזה אינו בא לעונש רק שכן המשפט בשביל שיצרו גבר עליו וכמו כן יגביר על אחרים ונמצא שגדול עונו מנשוא. שבזה לא יכופר עונו ודו"ק והבן

ויצא קין מלפני ד'. במדרש רבה יצא ושמח שנא' הנה יוצא לקראתך ושמח בלבו וגי' פגע בו אדם הראשון אמר מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כ"כ גדול כחה של תשוב' ואני לא ידעתי פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. הנה י"ל דלמה לא ידע כחה של תשובה עד שהגיד לו קן וגם למה פתח במזמור שיר ליום השבת. והנה במה שלא ידע כחה של תשובה יש לומר דבאמת העקרים חקר וכ"כ כל המפורשים דמצד מעלת הבורא אשר הוא אין סוף ואין תכלית ואם פגם במצותיו חלילה אין מקום לתשוב' רק הקב"ה מצד חסדיו היקרים קיבל תשובת יצוריו אחרי כי הם בו"ד וז"ש ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב וע"כ קיבל תשובתם וז"ש למעלה והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וגו' משום דויזכור כי בשר המה והרבה הארכתי בזה בדרושים והמה בכתובים. ולפ"ז כל עוד שלא ראה שקיבל התשוב' חשב כי לא יתקבל התשוב' כלל וגם יאמר כי כבר נודע כי יש שני עניני תשובות יש אשר האדם מתעורר בעצמו לעשות תשוב' ויש אשר הקב"ה עוררו ושולח עליו יסורין להשיב נפשו מני שחת כי יתעורר כמ"ש איוב סי' ל"ג אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום וגו' כל המאמר מורה על זה ע"ש ברש"י והנה זהו תשובה פחותה וכמו ששמעתי מכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' שאמר לפרש מה שאמר ירמיה יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ד' אלקי והיינו שע"י היסורין נתעורר ובאמת זה אינו תשובה מעולה רק שהשיבני ואשובה כי אתה ד' אלהי ודפח"ח ולכך אדם הראשון שלא נתעורר רק ע"י שעוררו אלקים שיתיסר ע"כ לא האמין שיהי' גדול כל כך כחה של תשוב'. אמנם מה שאמר אדה"ר מזמור שיר ליום השבת נרא' לפענ"ד עפ"י מה שכתב האר"י ז"ל דבשבת השטן וכת דיליה יורדין לנוקבא דתהום ואינם יכולים לקטרג והנה כבר נודע כי עיקר הקטרוג הוא על ידי יצה"ר הוא השטן וכמ"ש באיוב וע"כ תקנו שיתקעו בשופר כדי לערבב השטן וע"כ ברצותו לשוב בתשובה שלימ' אז הכיר מעשה השבת שאין השטן מקטרג אז ודו"ק. עוד יש לומר מה שלא ידע כחה של תשובה דהנה באמת תשובה הוא שינוי רצון שמתחילה רצה הקב"ה להענישו וכששב נקרא אהוב וזדונות נהפכו לו לזכיות ובשלמא מה שנעשו לו כשגגות לא שייך שינוי רצון דהשינוי הוא מפאת המקבל אבל לפ"ז יקשה למה נעשו לו כזכיות ובמה נשתנה רצונו כביכול וכבר נתקשו בזה המפורשים. אמנם באמת גם בתפלה יקרה ספק זה כאשר העיר בזה הרב בעל העקרים שאם קודם התפלה לא היה ראוי האדם לדבר הזה ואיך נשתנה אח"כ וכבר הארכתי בזה בפ' ואתחנן והבאתי דעת הפילוסופים בזה ודעת המקובלים שהקב"ה משנה ע"י התפל' שהתפל' יש לה כח גדול להפך המדה של דין לרחמים והנה גם התשוב' יש לה כח גדול והרי תשובה היה קודם שברא העולם וא"כ נשתנה ע"י התשוב' כביכול מלא רוצה לרוצה וזה שאמר לא ידעתי שגדול כל כך כח התשוב'. וזה לדעתי המליצה שפתח ואמר מזמור שיר ליום השבת דהנה בבשר ודם כשיגע כל השבוע וכשבא השבת בא מנוחת נמצא שהמנוחה באה אחר השבת אבל שבת בראשית שהקב"ה שבת כביכול לא שייך לומר ששבת מיגיעה. דבלי עמל ויגיעה נברא העולם ורק שאחר הבריא' הי' כבראשונה וא"כ גם התשוב' אינו שינוי רצון רק שהאדם שעלול לחטא מתחל' עלה בדעת המקום שכשיחטא באשר הוא אדם יעשה תשובה ויתחדש אותו כבראשונה וכמו שהי' התשוב' קודם הבריא' וכמ"ש הרמב"ם בעשר' נסים שנבראו בין השמשות שהכווכ' שהם לא ירצו שיהי' חידוש בבריאה ורק שמתחלה עלה כן בראשית הבריא' שכאשר יצטרך לבקע המים יתבקע הים וה"ה בזה שהתשוב' נבראת מקודם והמעיין בתפלת נעיל' שתקנו אנשי כנסת הגדול' ימצא שכוון לזה. וגם בפשיטות יש לומר שהמנוח' היא רק בשביל שהעולם הי' חסר מנוח' אבל בהקב"ה כביכול לא שייך מנוח' וא"כ המנוח' הוא לעולם וע"כ בהקב"ה לא שייך שינוי רק לגבי אדם וא"כ שוב לא שייך שינוי גם גבי התשובה ודו"ק

וישכן מקדם את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. להבין קצת הדברים. אלו נרא' לפענ"ד דהנ' העיקרים הניח שלש' עיקרים ליסוד מונח שכר ועונש והבורא מצוי ויחיד והנ' כבר נודע מ"ש המור' דלכך עשה במשכן שני כרובים להורות כי כל הברואים אינם יחידים ויחיד אינו רק הבורא וזה שכתוב וישכן מקדם הכרובים וגם להט החרב המתהפכת והיינו שהקב"ה משגיח ומעניש ומטיב ביחד וזה מליצת להט החרב המתהפכת שכבר אמרו במדרש שבשר ודם מכה ביד אחת ובידו השני' מרפא והבירא יתברך במה שמכ' בו מרפא וזה רמז ללהט החרב המתהפכת וזה שכתוב לשמור דרך עץ החיים כנלפענ"ד: