דברי שאול עה"ת ומגילות קצז

אבל זה אינו דמכל מקום בושה יש אף דליכא איסור ותדע שכן דהרי הרמב"ם פ"ה מהלכות חובל והטור חו"מ סי' ת"כ העתיק סתם ופרע ראש האשה משמע דאף בחצר יש בושת וגם בסנהדרין דף נ"ח אמרו משפרעה ראשה בשוק ומשמע דבחצר ליכא איסור ודו"ק ועיין פ' חיי ותקח הצעיף ותתכס הנה הבינ' בשכלה שכל שהיא ארונו שוב אסור לה ללכת פרוע ראש ומזה מוסר השכל לנשים שלנו אשר פרוצים בזה בעוה"ר

כפות שתים עשרה וגו'. מה שחשב כל אחד בפני עצמו פרשתי ע"פ מ"ש בק"י לפרש מ"ש גדול מה שנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם והיא תמו' דהיכי אפשר שאיוב הי' גדול מאברהם ואמר הוא להיפך דמדכתיב בו יותר מזה מוכח שהוא קטן דהנה עינינו הרואות דאם אדם רוצה למכור בית אינו חושב שמוכר לו בית בד' כותלים כי זה משפט הבית אבל מי שלא גמר בנינו ורוצה למכרו צריך לחשוב כמה מוכר שכבר נגמר שלשה כותלים והגג וכדומה לפי שלא נגמר כך הצדיק הגמור ומשלם ל"צ לתוארים רבים ודי בשכתוב עליו שהוא צדיק אבל מי שאינו צדיק גמור צריך לכתוב עליו תוארים רבים שהוא ירא ד' וסור מרע וכדומה ודפח"ח

ובזה פרשתי מ"ש סוף קינים כשהוא חי קילו אחד וכשהוא מת קולו שבעה וע"ש ברע"ב. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל זמן שהאדם חי או הבע"ח כשהוא חי אין לנו לחשב בפרטות איבריו כי בכללות הוא בעל חי אחת וכן האדם אבל כשהוא מת אז כל איבריו בפרטית נחשב כי אין לו דבר מה לחבר וז"ש כי האדם כשהוא מקריב נדרו כמו שחייב א"כ נקרא ענין אחד אבל כאשר יפול איזה בלבול הנה הוא מקריב כמה וכמה עד שיצא י"ח ולפ"ז כאן בשלמא אם הי' ח"ו צורך גבוה שייך לחשוב כל הכפות והקערות כי הוא צורך לכלי סדר אכילה כך וכך וכדומה כמשפט מי שמכין על החתונ' הוא מכין כל כך קערות וכפות כפי שיעור אנשים שצריך אבל כאן שנדבו להמקדש א"כ אין חפץ להקב"ה בכל זה רק מה שנדב לכך חושב הכפות לבד והמזלגות לבד שאינו ענין אחד רק כל מזלג וכף נחשב בפרוטרוט ודו"ק

וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים עיין רש"י ובספר דברי דוד הקש' ע"ז מש"ס סוטה דף כ' וכבר כתבתי בזה. וכעת אמרתי לדקדק דכאן הקדים המרים למאררים ואח"כ כתיב כמה פעמים המאררים קודם למרים יעו"ש ומזה יצא לרש"י דרוש' ועיין רש"י ברכות דף י"ב גבי המלך המשפט ובשו"ת בית יעקב סי' פ"ו ובאפיקי יהודא ח"א דרוש מיש קדושים בערבי נחל שם אות ו' ומזה תוכל לדון גם כאן שכתב שלשה ההין רצופים ודו"ק ועיין אור החיים מ"ש בזה ע"פ דרוש והנה במ"ש האור החיים לדקדק דלמה הי' בכאן חיוב שיהי' העפר צף למעל' ע"ג המים ואל"ה פסול לרבנן ומ"ט יש בדבר

ולפענ"ד נראה דהנה באדם יש ארבעה יסודות וסי' ארמ"ע היינו אש רוח מים עפר והנה טבע אש ורוח למשוך למעל' ומים עפר למטה ואת זה לעומת זה עשה אלקים שאם ירצה לעשות מצוה יהי' נפשו נמשך למעל' ומים ועפר למטה שיהי' קר בטבע ולא יעשה רע אמנם אם נמסך בקרבו רוח עועים והחומר מושך אותו לעשות רע אז החלק העפר שהוא נמוך מכלם זה מעורר חלק א"ר למשוך למעלה לעשות רע והנה בסוט' חלק העפר גבר על המים ועי"כ נמשך למעלה לעורר אש התשוק' וגסות הרוח לעשות חיל וא"כ לכך צריך שיהי' עפר למעל' נרמוז לדבר הזה ודו"ק היטב

ונקתה ונזרעה זרע. בש"ס דרשו שאם הית' עקר' יולדת והקשו א"כ יסתרו כל עקרות אלא שאם הית' יולדת בצער יולדת ברווח שחורים יולדת לבנים וכו'

לפענ"ד הענין שבאמת עקרה יולדת היא נס שלא ע"פ טבע לכך אמר שיהי' ע"פ טבע וזה ס"ל שאם לא יהי' רק מעוטף בטבע לא ניכר השכר שיחשבו שהוא ע"פ מקרה לכך אמר שיהי' נס. ובזה נרא' לפענ"ד ליישב קושית התוס' דגם ביולדת בצער יקש' א"כ יסתרו כל היולדות בצער ולפענ"ד שבאמת לא יחלוק על מ"ש שאם הית' עקר' נפקדת רק שאם יהי' רק זאת אז יסתרו כל עקרות אבל אם יחשבו שלא יעש' רק מעוטף בטבע והנה ע"פ טבע יוכל להיות יולדת לבנים או בריווח וכדומה וא"כ לא יוכלו לעשות דלא יתלי גנאי במים שיוכל להיות על כוונה אחרת ודו"ק היטב

נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. עיין אור החיים שמביא מדרש שר"מ ור"י בן קרחת דרש שמות אלישמע אלי שמע עמיהוד עמי היה והדו ולא לרשעים. ולפענ"ד בכוונתו עפמ"ש לפרש מ"ש ויוסף הי' יפה תואר ויפה מראה ואח"כ כתיב מעשה דפוטיפר ומה ענין זה לזה וכתבתי ע"פ מ"ש הרמב"ן דמש"ה לא נזכר יפיה של דינה בשביל שבא קלקול מזה ע"ש ולזה נראה שכוונה התורה להודיע יפיו של יוסף להודיע שלא קלקל ח"ו ויפיו הי' לד' וז"ש אלי שמע ולכך עמי הי' הודו והיינו שההוד שלו ויפיו הי' עמי ולא לרשעים ודו"ק היטב. חסלת פרשת נשא פרשת בהעלותך

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנור' יאירו