דברי שאול עה"ת ומגילות קצו

שלא ישמע רק משה וכבר נודע מה שדרשו על פסוק ירעם בקולו נפלאות כמ"ש רש"י בשמואל א' סי' ב' שהקול היה מקיף שישמע שמואל ולא ישמע עלי ולפ"ז לכאור' היאך ידע משה שקורא אליו וצ"ל שהקול שדבר מעל שני הכרובים היה מקיף והולך ומשה הרגיש בנפשו עוז ושמע הקול שמדבר ונתעורר לבא אל אהל מועד וזה אמרו ובבוא משה אל אהל מועד וביאור מה שמוע' שמע ובא ולזה פירש ששמע את הקול מדבר אליו היינו שמדבר אל עצמו מבין שני הכרובים וכמ"ש רש"י דלכך כתיב מדבר ולזה נתעורר לבא ואז וידבר אליו מה שצריך לו והבן בדברים כי נעימים הם ודו"ק

כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ד' וגו' וישם לך שלום כ"כ על מה שאמר אמור לתם שאינו מובן. וכעת נרא' דהנ' ביארתי מ"ש הנסה אלקים לקחת לו גוי מקרב גוי וביארתי דהנ' מלך בו"ד שהולך למלחמ' ויורה בחיצים או בקנה שריפ' ויש לו באותו עיר אוהבים ושונאים האם אפשר לו לאמר כי החצים ילכו רק על השונאים וז"ש הנסה אלקים לקחת לו גוי מקרב גוי זהו רק הקב"ה וז"ש אמור להם יברכך ד' והיינו שלא יחול הברכ' רק עליהם וישם לך שלום היינו לך לבד זה א"י רק ד' לבד ודו"ק והבן

והתודה את חטאתו והשיב את אשמו בראשו נרא' לפענ"ד ע"ד המליצ' דהכ' הבינ' לעתים פירש הכתוב הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי דהיה לו לכתוב הנני שופט אותך וכתב דהנ' אם האדם מתרעם על הבורא שלא חטא ושלח עליו יסורים בחנם כביכול הקב"ה נשפט אתו ע"ז ולזה אמר הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ע"ש ולפ"ז נרא' לי דזה ענין הוידוי שמתודה ועיקר הוידוי הוא כשאדם אומר חטאתי והיינו שעכ"פ מוד' שהשי"ת לא גולל עליו חטא אשר לא חטא וזה אמרו והתוד' את חטאתו והשיב את אשמו בראשו היינו שכביכול הקב"ה נקי מזה והוא עשה החטא ואליו שב העון והאשמ' ודו"ק היטב

מי המרים. פירש"י על שם סופם והקש' בספר דברי דוד דבסוט' דרשו דנותן לתוכו דבר מר דמרים היינו שמרים כבר. והנ' בתשוב' אחת ביארתי ע"ד תורני דברים נעימים ת"ל. וכעת נראה לי בפשיטות דהנ' בהא דאמרו בעירובין דף י"ט השתא דאמרת הפושעים דפשעי ואזלי אלא מעת' המעל' והמוציא דאסיק ואפיק משמע אלא דאפיק ואסיק ובאמת שלכאור' דברי ר"ל תמוהים אבל באמת בברכות דף ל"ח נחלקו ר"נ ורבנן בהמוציא דמפיק משמע דכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ועיין בשבות יעקב ח"א בסופו בפאר יעקב בברכות שם שהקש' מקרא ר"פ אמור וכתב דיש לומר דמוציא בכל עת דבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וא"כ לק"מ על ר"ל ג"כ ולפ"ז יש לומר דרש"י רצה לפרש המרים שמרים תמיד ולכך דרשו על שם סופם ובאמת מרים כבר והם מרים תמיד שבסופן ימררו ביותר וא"כ דברי הש"ס ודברי רש"י יתלכדו ודו"ק ועיין בשו"ת בית יעקב סי' פ"ו ובאפיקי יהוד' דרוש מים קדושים

איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בד'. הכוונ' שבאמת בגזל יש בו שתי חטאים חטא שבין אדם לחבירו שגוזל את חבירו וגם חטא למקום שעובר על לא תגזול ובפרט כשנשבע לשקר שמעל מעל בד' וזה אומרו מכל חטאת האדם היינו האדם באשר הוא אדם וגם הוסיף עוד למעול מעל בד'

ואם לא נטמא' האש' וטהור' היא ונקתה ונזרעה זרע. הנה מה שהתור' קבעה לה שכר אם נקתה אף שעכ"פ היא נסתר' ועשת' מעש' רשע ויחוד אסור מן התור' באשת איש ועכ"פ נתייחדה ונסתרה וקודם השתיה עשה הכתוב ספק כודאי א"כ עכ"פ דבר הקרוב לאיסור עשת' ולמה לה עוד שכר ולפענ"ד נרא' ע"פ מה שכתבו המפרשים דלכך מחשב' רעה אין הקב"ה מצרפה למעש' דבאמת האדם עלול לחטא באשר יצרו תקפו וא"כ אדרבא כל שחשב לעשות רע ולא עשה וכבש את יצרו זה דבר גדול ולכך מחשב' טובה מצטרף דהוא עכ"פ חשב לעשות ורק שיצרו תקפו ומנעו מלעשות ע"ש ולפ"ז זהו שאמר' תורה דכל שהיתה כל כך קרוב לחטא שנתייחד' ונסחר' והי' אש בנעורת ואפ"ה לא נטמאה וטהור' היא ולכך ז"ש ואם לא נטמאה האשה היינו אף בדבר קרוב לחטא כזה ואפ"ה טהור' היא ע"כ בדין הוא שתטול שכרה דתזרעה זרע וכדרשת רז"ל אם היה' עקרה נפקדת או כאידך דרשא ודו"ק היטב

ופרע ראש האש' עיין רש"י וכבר כתבתי בזה לעיל והנה כעת נתחדש לי במ"ש הב"ש דבחצר משמע בש"ס ירושלמי דאסור ע"ש סי' קט"ו ס"ק ט' ובאמת שגם הרי"ף מביא הך ירושלמי דחצר שהרבים בוקעים בו הוה כמבוי והרי בחצר לחצר דרך מבוי שרי כדאמר בש"ס דילן וע"כ דהיינו דוקא ע"י קלתה אבל פרוע לגמרי אסור אבל צ"ע כמ"ש בגליון הש"ע דבב"ק דף צ' משמע דהאש' פרעה ראש' ומשמע דלולא משום הבושת לא היה שום איסור והרי שם היה בפתח חצירה וא"ל דדלמא משום בושה הוא דליכא אבל איסור יש דזה אינו דהא בתוס' דף צ"ב ד"ה אלא האי תנא משמע דאין שום איסור דעשת' לצורך ועיין בתוי"ט משמע דליכא שום איסור הן אמת דלפ"ז יקשה להיפך דהא במשנה לא קתני רק בפרע ראש האשה בשוק ומה הביא הא יש ראיה ממה דגלתה עצמה בחצרה דשם דשרי ליכא משום בושת גם כן