דברי שאול עה"ת ומגילות קצה

שיש ג"כ בין אדם לחבירו ובין אדם למקום ומה גם כי נשבע לשקר לכך אמר כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בד' ולכך אמר והתודו את חטאתם אשר עשו דהיינו בין אדם לחבירו והשיב את אשמו בראשו דהיינו מה שגזל הקרן וחמישיתו שיתו יוסיף עליו דהוא נגד מה שחטא למקום דבין אדם לחבירו קודם וז"ש ונתן לאשר אשם לו ומזה למדו שעבודא דר"נ והיינו דבאמת נגד המלוה הראשון לא חטא למקום כלל שלא לוה ממנו ולא גזלו רק לאשר המלוה שלו צריך לפרוע חוב והוא משתעבד למלוה ראשון א"כ זה אינו חוב למקום רק בין אדם לחבירו וז"ש ונתן לאשר אשם לו דהיינו שלא חטא נגד המקום כלל רק שהוא משועבד למלוה ראשון ואין כאן רק בין אדם לחבירו ודו"ק. וזה לדעתי מ"ש ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וביראים האריך דמנ"ל ששייך למי שזמם לו דלמא שייך למקום וכתב דנפקא ליה מדכתיב לעשות לאחיו ע"ש ולפמ"ש יש לומר דבאמת על המחשב' רעה אינו נענש וא"כ לא נשאר רק מה שרצ' לחטוא נגד האדם ולזה אמר כאשר זמם לעשות לאחיו ודו"ק היטב

כי יפליא לנדור. בכלי יקר פירש מ"ש בשופטים למה זה תשאל לשמי והיא פלאי דהכוונ' דהמלאך נקרא לפי השליחות והנזירות נקרא יפליא ע"ש והוא מפורש במדרש רבה בפרשת נזיר ע"ש ומהתימה שלא הזכירו ושמעתי רבים שפירשו כן ולא הזכירו בשם המדרש

נשאלתי בהא דכתיב גבי בני קהת ומררי אשר פקד משה ואהרן על פי ד' ביד משה וגבי בני גרשון לא סיים ביד משה. והשבתי בזה דהנה בבני גרשון כתיב על פי אהרן ובניו תהיה כל עבודת בני הגרשוני לכל עבודתם ונמצא שאהרן ובניו היו הממונים לכל משאם ולכל עבודת ד' ועיין בגור אריה במ"ש דאף דאיתמר היה ממונה על זה והיה ג"כ ממונה על בני מררי מכל מקום גבי גרשון לפי שהיה הממוצע היו אהרן ובניו כלם ממונים ע"ז ע"ש ולכך לא שייך לסיים ביד משה דמשמע שמשה היה עיקר יותר מאהרן והרי אהרן היה ממונ' ע"ז עם הבנים ולכך לא סיים ביד משה כנלפענ"ד. שוב מצאתי במדרש רבה פ' נשא שהקש' כן וע"ש שדרש בענין אחר ודו"ק

ופרע את ראש האש' ברש"י סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן. סח לי הרב מוהר"א אבד"ק פיכאוו במדינת הגר אשר המתפקרים בזמנינו הוציאו מדברי רש"י האלו שאינו רק משום גנאי לבד וכיון שעכשיו אדרבא שבח ויופי להם השער ע"כ מותרות ללכת בשער וע"ז השיב שכיון שהיה בשערי נקנור ושער נקנור היה מקורה א"כ אינו רק משום גנאי לבד אבל במקום מגולה איכא איסור וכדאמרו בכתובות דף ע"ב. ולפענ"ד נראה דהדברים כפשטם דבאמת השער הם ערוה וכבר נזכר בשיר השירים ענין שער בתוך שאר עניני נויי האשה וכבר מצינו באיש שהיו שערותיו קוצותיו תלתלים ופחז עליו יצרו וע"כ לא הותר רק לבתולות הפנויות אבל לא"א נאסר זאת למען ישמרו מתבערת היצר ולא יתגרו עליהם יצה"ר והנ' לזאת האש' המנאפת לא הסיר' שער יען כי יודעת כי מא"א נשמרו בני ישראל הקדושים וכבר מצינו במדרש שנבוכד נאצר צוה להשמר מא"א וע"כ היו מניחים שערותם למען לא יוודע לאיש אם הן א"א ולכך בסוט' צותה התור' שתסתיר קליעת שערה כדי לבזותה כדי להראות קלונה שנכשל' עי"ז שרצת' לזנות וע"כ לא גלח' שער' וזה אומרו מכאן לבנות ישראל שגלוי ראש גנאי להן והיינו שגנאי להן שעברו חוק שמוזהרין הן שיגלחו שערן והיא לא עשת' כמשפט ועברה חק ודת יהדות וכדי בזיון וקצף ודו"ק ועיין בספרי שאמר בפרש' בהעלותך בגנאי ישראל הכתוב מדבר שלא עשו רק פסח אחד וזה אינו גנאי בעצם הגוף רק שהוא גנאי באיכות ישראל שלא עשו פסח וה"ה כאן ועיין סנהדרין דף נ"ח ע"ב מאימת התראתה אמר ר"ה משפרע' ראשה בשוק ועיין רש"י שכתב שהיו רגילות אף העכו"ם הנשואות שלא לצאת בראש' פרוע ע"ש ובעונינו נתקיים בנו מאמרם כמתוקנים שבהם לא עשיתם ועיין רמב"ם פ"ט מהלכות מלכים ה"ח ודו"ק

יאר ד' פניו אליך ויחונך ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום. הכוונ' לפענ"ד ע"ד שאמרו בפרקי אבות חיבה יתיר' נודעת להם שנקראו בנים למקום וכו' ופירש הרמב"ם בפירוש המשנ' דהנ' אם האדם עוש' טובה לחבירו והוא מודיעו שנותן לו טוב' זה יותר חשוב כי יש שעושין לו טוב' ואינו מודיע לו כלל שאין ראוי להודיע לו וז"ש חיבה יתיר' נודעת להם היינו שזו חיב' יתירה מה שנודעת להם שנקראו בנים למקום שהודיעם הקב"ה שחשובים בעיניו ע"ש ומעת' ז"ש יאר ד' פניו אליך ויחנך ע"ד שאמרו בתענית במשל שאמר המלך תנו לו ולא אשמע קולו אבל כאן יאמר שיאיר ד' פניו אליך ויחנך שיחונן אותך בהראות פניו וז"ש ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום והיינו שיודיעך שנשא פניו אליך ושם לך שלום ח"ש ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם היינו שלא תחשוב מה שצויתי הכהנים לברך הוא לפי שאמרתי להם שהם יברכו ע"ד תנו לו ולא אשמע קולו לזה אמר שהם ישימו שמי אבל אני אברכם ודו"ק

ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים וידבר אליו. והוא תמוה ומוקשה ועיין רש"י שכתב שהקול היה נפסק באהל מועד. ולפענ"ד היה נרא' דכיון דמעט אהרן מהדברות והיינו שלא היה שומע כלל דאל"כ מה יעש' והוא שמע וע"כ שהקב"ה עשה