דברי שאול עה"ת ומגילות קצד

הספרי הנ"ל להקשות ממנו ועכ"פ עיקר הכתוב בא לפשטיה דקאי בחטאת וא"כ ר' יאשי' דאמר דעיקר הקרא בא לנזיקין לזה אמר שא"צ לזה דשם כתיב בעל הבור ישלם ושם מבואר דלאו דוקא איש רק מי שהוא בעל הבור וע"כ לתלמודו הוא בא דהיינו לחטאת לבד ויתכן יותר דהנה התוספות כתבו דהא דהוקש אשה לאיש לכל עונשין היא רק במה שהפרש' מדברת בלשון זכר אבל במה שכתוב איש בהדיא ממעטינן אשה ולפ"ז לענין בור דכתיב בהדיא איש אי אפשר ללמוד מזה דהוקש אשה לאיש ולכך אמר דשם ע"כ מרבינן מבעל הבור ועיקר ההיקש אשה לאיש הוא דוקא לעונשין במקום דלא כתיב איש בהדיא רק שהפרשה מדברת בלשון זכר כנלפענ"ד

בספרי על פסוק ואיש את קדשיו לו יהיו רבי יוסי אומר הרי שפדה את בנו בתוך שלשים יום ומת קורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהי' ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו לאחר שלשים יום אין מוציאין מכהן וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהי' צ"ע בבכורות דף מ"ט דאמרו במשנה דלאחר שלשים יום אף שלא נתן יתן וכאן לא מרבינן רק שאם נתן לא יחזיר וצ"ע

ושעיר עזים אחד לכפר על קבר התהום כן דרשו בספרי והובא ברש"י ומצאתי במזרחי שהאריך מאד דהיאך שייך קבר התהום דהא עד השתא לא נצטוו על טומא' כלל כדאמרו בגיטין דף ס' דשמנה פרשיות נאמרו בו ביום ובשני נשרפ' הפר' דאז לא הי' מקדש וקדשים ומ"ש המזרחי בזה דנ"מ לענין שאם ילכו כעת בקדש ויש עליהם טומאת התהום שלא יענשו הוא בעצמו נדחק דהא הותר להן להכנס במקדש בודאי טומא' ובספק לא הותר להם ע"ש מ"ש בזה דטומא' ודאית הותרה בציבור דא"א ומה שאפשר לכפר ע"י שעיר הוצרכו לכפר ודבריו דחוקים מאד ועיין זית רענן פ' שמיני הקש' בשם ב"א דלמ"ד נ"ו מתו בפנים א"כ נטמא אהלי המשכן וכל הכלים וכתב דפרשת טמאים בו ביום נאמר ועדיין לא נאמר והקש' הזית רענן דא"כ איך נטמאו מישאל ואלצפן ותירץ דמגע מת נאמר קודם טומאת אהל אח"כ ועיין בצל"ח בפסחים דף צ' שבנ' בנין נורא ע"ז והארכתי בזה בתשוב' ולדברי המזרחי לא יתכן דמכל מקום היה לו להזהר על המקדש וקדשים לאחר שנצטוו אמנם יש לומר דבמקדש בעצמו הותרה בציבור אבל מישאל ואלצפן שהי' טומאת יחיד הזהיר הכתוב אבל גוף דברי הרא"ם דחוק וצ"ע כעת

במדרש חביבים קרבנות של נשיאים כהשיר שאמרו משה ובני ישראל בקריעת ים סוף שם כתיב זה אלי ואנוהו וכאן כתיב זה קרבן נחשון וכו'. להבין הדברים נרא' לי עפמ"ש בשבת ועתה יגדל נא כח ד' שכשבא משה למרום מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים א"ל למשה אין שלום בעירך א"ל היה לך לעזרני מיד אמר ועתה יגדל כא כח ד' וכו': להבין הדבר נרחיב הדיבור בזה הן כבר נודע מ"ש העקידה לבאר דשלום הוא המקשר והמחבר התקשרות שמים וארץ וביאור הענין הוא כמו מי שרוצ' ללכת לעלייה צריך סולם בשליבות שיוכל לעלות למעל' כמו כן האדם שהוא בחומר העכור כשרוצ' להוריד שפע הרוחניות לארץ במה כחו גדול וע"כ מצד המצות שהם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימ' והנה מה שקשר כתרים והזיונים הוא להורות שע"י התור' יוכלו לעלות מעלה ולהוריד כחות ואורות עליונים וז"ש אין שלום בעירך והיינו שאין לך להוסיף כח בפמליא של מעלה ע"י המצות. ויתכן עוד יותר דהנ' בסוד הרמז הזיונים שנצטוו שקש' ממנ"פ אם הזיון שייך להאות למה לא נכתב ואם א"צ להאות מה ענין הזיון. אמנם הענין ע"ד מה שאמרו אשר ילכו בה זה לפנים משורת הדין והקש' השל"ה ממנ"פ אם הם צריכים למה לא כתוב בתור' ולמה אמר לפנים משוה"ד אך באמת כ"כ המפורשים דלכך אמר אנא חלא בר חמרא לגבי דאבוה דהענין הוא כמ"ש החובת הלבבות שלא יקובל התוספת טרם יעש' החוב' ולכך לא נכתב בתור' שזו התוספות לא יקובל כי אם לאשר כבר קיים כל מ"ש בתור' ע"ש וזה ענין הזיונים שהם התוספות על מה שכתוב שרק הצדיקים מוסיפים כח בפמליא של מעלה והם עושים לפנים משורת הדין משא"כ שאר אנשים לא שייך להם זאת והנה אמרו זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ולכאור' לשון ואנוהו משמע כביכול שהם ייפו להקב"ה כביכול אבל באמת הם מוסיפים כח בפמליא של מעל' ע"י המצוה. וזה לדעתי מ"ש התנאה לפניו במצות בטלית נאה והיינו שבאמת ההידור מצוה הוא שליש במצוה ומה שמוסיפים טל המצוה בזה מוסיפים כח בפמליא של מעל' להוריד כחות ההשפע'. ויתכן עוד דהנ' כבר נודע מ"ש האר"י רהשמח' של מצוה בזה זכה למה שזכה והנה השמח' נודע במה שהוסיף על המצוה שבזה ניכר שעוש' בשמח' שאל"כ די לו במה שמקיים המצוה כפי דינה ולמה לו להוסיף ומעתה ז"ש בשירה כתיב זה אלי ואנוהו והיינו שהוסיפו כח בפמליא של מעל' וע"י הורידו כחות העליונים לקשרם למטה וכאן כתיב זה קרבן שהוא התקרבות מלמט' למעלה ע"י הקרבנות הגשמיים נעשו רוחניים ודו"ק והבן

איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בד' וגו'. לפענ"ד הכוונ' עדמ"ש בחובת הלבבות דבדברים שבין אדם לחבירו יש ג"כ בין אדם למקום וכבר נודע מ"ש הפר"ח באו"ח סי' תר"ז בשם הר"ש גרמיזאן דאינו מתכפר לו מה שחטא נגד המקום עד שירצ' את חבירו והארכתי בזה והנ' ז"ש כאן בגזל הגר