דברי שאול עה"ת ומגילות קצג

שייך שקדמה הידיע' להבחיר' והוא הכל בב"א וא"כ הידיע' לא הכריחה דהרי הבחיר' והידיע' לפניו נגלו כאחת וא"כ באמת הית' הבחיר' ברצון האדם מעצמו ובשלמא בבו"ד שייך לומר שידיעתו קודם למה שנעש' אח"כ: וזה לפענ"ד מ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה והיינו שבהקב"ה כביכול לא שייך לומר שידע בתחלה וכביכול מנודר בשם עתה שהקודם וההוה והנמשך אחת היא ואחר כך כשנתגדלתי מצאתי בשו"ת הריב"ש וכמדומ' לי שגם הוא כתב כן יעו"ש סי' קנ"ז ואינו לפני כעת ועכ"פ הענין נכון וא"כ זה שהשיב מאן דהוא חמי עובדין טבין הוא מקרב והיינו שהבחירה לא נתהוה אחר הידיעה ואדרבא בחירתו הי' ברצונו וכדמיון התאנים שהביא שלא שייך לומר שהתאנים נעשו טובים בעת אכילתם רק מעת הבריאה וה"ה בזה והבן בזה כי הם דברים יקרים ודו"ק

וימת נדב ואביהוא ויכהן אלעזר ואיתמר ע"פ אהרן אביהם: עיין רמב"ן שתמה דמה השמיענו בזה והלא כל הכהנים נתכהנו בחיי אביהם. ולפענ"ד נרא' דכאן שכהנו נדב ואביהוא ואילו הי' להם בנים לא נתכהנו אלעזר ואיתמר כמבואר במדרש ע"פ בניו הנותרים ע"ש. וזה שהשמיענו שיכהנו ע"פ אהרן אביהם והיינו שאביו ראה כל זאת וכדאמרי אינשי שאוי לו לאב או שטוב לו שחיה וראה זאת והבן. ויתכן לומר שהשמיענו ע"פ מה שמצאתי בזהר פ' אחרי דחטא של נדב ואביהוא משום דהקריבו קטרת בחיי אהרן אביהם והקב"ה רצה דבחיי אהרן לא יקריבו הם רק הוא לבדו ולכך כתיב בקרבתם לפני ד' ולא בהקריבם שעיקר החטא היה שדחקו את השע' ע"ש ואני תמה דכאן כתיב וימותו נדב ואביהוא לפני ד' בהקריבם אש זרה וגם כתיב שאלעזר ואיתמר כהנו ע"פ אהרן אביהם ומסתמא הקריבו קטרת שחינוכו של כה"ג הי' בקטנותו הרי להיפך מהזהר וזה דקמ"ל קרא וצע"ג על הזהר

במדרש ירא את ד' בני ומלך המליכהו עליך ועם שונים אל תתערב אלו שאומרים שתי רשויות הענין נרא' לפענ"ד דמלכותא דרקיע אינו כמלכות בו"ד דיש לומר ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד אבל בהקב"ה לא שייך זאת דאם מקבל מלכות שמים הוא אחד ואין שנים ודברי המדרש מבוארים

ולא יבואו לראות כבלע את הקדש עיין רש"י ורמב"ן והענין הוא שאף כשמכס' את הקדש בתוך הנרתק קדושתו עליה בכל מקום שהוא מכל מקום כיון שבשע' הזאת מסיר אותה משימוש קדושתה אשר עליה בעת שעומד להשתמש ע"כ אסור להסתכל בעת ההיא שעכ"פ קצת ניתק הקדוש' שעלי' ובזה נ"ל מה שלמדו מזה בסנהדרין דף פ"א לגונב את הקסו' והיינו דאף דכ"ש א"י מידי קדושתו ויש בו מועל אחר מועל לכ"ע ועיין רז"ה ורמב"ן בע"ז גבי ובאו בה פריצים וחללוהו מכ"מ כל שגנב' הוציא' עכ"פ מכלל השימוש של הקדוש' שהית' עומדת ומשמשת ע"ז חייב מיתה וזה הרמז של ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ודו"ק כי דבר נכון הוא

ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו: הכוונה לפענ"ד דהנ' כבר נודע שכל דבר שאדם רגיל בו אף שהוא ענין קדוש מכל מקום כל שרגיל בו אין חמור עליו כל כך הענין כמו מי שאינו רגיל בו ולכך כתב הרמב"ם דשמירת המקדש היה מצוה כדי שלא ינתק הקדוש' בשביל שרגילין במקדש ותהי אימת המקדש עליהם ולפ"ז אם היו בני הקהתי בעצמם מניחין הארון והקדש בכסוי היה ניקל עליהם הקדוש' ע"כ צוה שאהרן ובניו ישימו הכסוי והקהתים ישאו אותם נמצא שלא ייקל בעיניהם הקדוש' שהרי המה לא יראו כבלע הקדש בכיסוי שלו ודו"ק והבן הדברים

ולא יבאו לראות כבלע את הקדש וגו'. עיין רש"י ורמב"ן והענין הוא שאף כשמכס' את הקדש בתוך הנרתק קדושתו עליה בכל מקום שהוא מכל מקום כיון שבשע' הזאת מסיר אותה משימוש קדושתה אשר עליה בעת שעומד להשתמש ע"כ אסור להסתכל בעת ההיא שעכ"פ קצת ניתק הקדוש' שעליה ובזה נרא' מה שלמדו מזה בסנהדרין דף פ"א לגונב את הקסוה והיינו דאף שכלי שרת אינו יוצא מידי קדושתו ויש בו מועל אחר מועל לכ"ע ועיין רז"ה ורמב"ן בע"ז גבי ובאו בה פריצים וחללוה מכל מקום כל שגנבה הוציא' עכ"פ מכלל השימוש של הקדוש' שהית' עומדת ומשמשת ע"ז חייב מיתה וזה הרמז של ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ודו"ק כי הדברים נכונים ת"ל: חסלת פרשת במדבר פרשת נשא

בספרי ר' יאשי' אומר איש או אשה למה נאמר לפי שהוא אומר כי יכרה איש בור אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל איש או אשה להשוות אשה לאיש לכל חטאות ונזקים שבתור' ר' יונתן אומר א"צ הרי הוא אומר בעל הבור ישלם מה ת"ל איש או אשה לתלמודו הוא בא. והוא משולל ביאור. וכפי הנראה חסר בספרי וצ"ע בפירוש זרע אברהם על הספרי שאינו ת"י לעיין במ"ש בזה. וראיתי בילקוט ג"כ הגירסא כן ולפענ"ד הכוונ' דבאמת בש"ס בב"ק דף ס"ו ובכמה מקומות מבואר דהך איש או אשה לא מדרש רק לענין חטאת בלבד ולא לנזקים ובאמת בש"ס שם מצריך צריכי דלא ליליף ד"מ מחטאת וצ"ע קצת למה לא הביאו דבר