דברי שאול עה"ת ומגילות קצב

היו צריכים למלחמת אנשים ומד' הית' ישועתם ורק המנין היה לדעת כל איש ואיש ולפעמים איש אחד ישקול נגד עשרת אלפים בתכונת נפשו וצדקתו לכך צוה שמשה רבינו ע"ה יפקוד כל איש ואיש וא"כ הם נפקדו במספר שמות לגלגלותם ודו"ק

מבן עשרים שנה ומעלה. לפענ"ד הטעם דנמנו מבן עשרים לפי שב"ד של מעל' אינם מענשין רק מבן עשרים כדאמרו בירושלמי במס' ביכורים ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ט שמפקפק ע"ז וציינתי על הגליון דכ"כ הרמב"ם בפהמ"ש פ"ז מסנהדרין משנ' ד' דמפי השמוע' למדנו שהקב"ה לא יעניש כרת עד שיהי' בן עשרים ע"ש וכ"כ בזהר פ' וירא על פסוק ותרא שרה את בן הגר המצרית ע"ש ולפי זה נרא' לי דמזה מוכח עכ"פ שאינו נקרא איש לפני המקום רק מבן עשרים ולכך צוה למנות שיהיו אנשים לפני ד'. ובזה נרא' דלכך בן לוי נמנה מבן חדש דהנ' היפ"ת פ' חיי שרה הקש' מער ואונן שנענשו פחותים מבן כ' וכתבו דלפום חירפא שלהם נענשו ולפ"ז בני לוי שכל השבט נתקדשו מהבטן ובוצין בוצין מקטפיה ידוע וכמ"ש במדרש רבה שהשרף הזה נודע תיכף ביציאתו ולכך נמנו מבן חדש. ובזה נתיישב מ"ש אל תכריתו את שבט הקהתי ומשמע דכל השבט היה בכלל כריתות והלא רבים נמנו מבן חדש ולא שייך כריתות עד עשרים ולפמ"ש אתי שפיר דהלוים נענשו לפי חכמתם ודו"ק. ובגוף הטעם דנמנו מבן חדש נרא' לפענ"ד דהנ' עינינו הרואות שבני עשירים נודעו גם בהיותם קטנים דנודע לכל כמה בנים יש לאותו גביר אבל בני עניים לא נודעו כלל רק מהיותם באים בשנים והנה כמו כן מלכותא דרקיע צוה למנות בני לוים היקרים הנודעים בשם תיכף מעת הוולדם להיות נמנ' מן הבטן מבן חדש אבל שאר ישראל שאינם חשובים כל כך צוה למנות מבן חדש. עוד נרא' לפענ"ד דבר נחמד דהנה הילד אין לו שם ותואר בפני עצמו רק שנקרא בן של פלוני משא"כ בבאו לכלל שנים כקרא בפני עצמו והנה כבר נודע מ"ש במדרש דלכך נקראו בית אהרן ובית הלוי משום דיש להם בית אב ואם ירצה זר לכהן ולהיות לוי לא יקבלוהו שאינו מזרע אהרן או מזרע לוי משא"כ יראי ד' אין להם בית אב. ולפ"ז נרא' לפענ"ד דלכך לא נמנו בני ישראל רק מבן עשרים משום דאז הוא איש בפני עצמו ועל שמו נקרא אבל בני לוי עיקר היחס שלהם הוא שהם בני לוי ואם ירצ' איש זר לכהן או להיות לוי אף אם הוא יותר שלם מן בני לוי לא ירצה ונמצא עיקר היחס שהוא מזרע עילוי והרי משנולד הוא בן פלוני ולכך נתייחסו מבן חדש ולזה יש לומר דלכך הקפיד מבן חדש משום דכבר דרשו דעל הנפל אין לבו של אביו דוה עליו וא"כ שוב אינו נקרא עדיין בנו של פלוני ולכך לא נמנ' רק מבן חדש וז"ש רש"י משיצא מכלל נפל וז"ש ר"י למוד אותו השבט להיות נמנה מן הבטן והיינו שם במצרים שהיה צריך להשלים המנין אף מן הבטן נמנ' ודו"ק

איש על דגלו באותות לבית אבותם. עיין מדרש רות על פסוק לכנה שובנה אשה לבית אמה דאמר ר"מ מכאן שאין אב לגוי ובאמת הדברים מתמיהים דביבמות מבואר דיש לעכו"ם יחס ועיין נזיר דף ס"ב מכל מקום הדבר מבואר כן ובחידושי למגלת רות כתבתי בזה דר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא ובישראל ע"כ אזלינן בתר רובא דא"א בע"א אבל בעכו"ם חיישינן דלמא לאו אביו הוא לכך חנו על דגליהם באותות לבית אבותם ולפי שהמצרים אמרו שמהם נתעברו נשותיהן של ישראל וכדדרשו על פסוק לראובני ולשמעוני שמי מעיד עליהם שהם שבטי יה לכך כתיב באותות לבית אבותם. עוד יש לומר דנתכבדו אז במה שהם בני אבותם והיה להם דגל שהם משבטי יה ומזה מוסר לאנשי דורינו הפרוצים שבושים מאד מלהזכיר שהם ילידי ישראל ואם היו יכולים להעביר זכרם מן העולם היו עושין שלא יזכר שם ישראל עוד וד' ירחם עלינו למען כבוד שמו שנקרא על שם שבטי יה

במדרש רבה פ"ג מטרוניא שאלה לר"י א"ל אלהכון מאן הוא בעי מקריב הביא לפניה כלכלה של תאנים והית' בוררת יפת ובוררת ואוכלת א"ל את ידעת לברור והקב"ה א"י לברור מאן דהוא חמין עובדין טבין הוא בחר ומקריב לי'. הנה ענין המאמר הוא פלאי ולפענ"ד נראה דהנה כבר נודע קושית הקדמונים דהידיע' והבחיר' סותרים והשיבו דידיעת הקב"ה אינ' מכרחת וכמ"ש הבדרשי דידיע' סגולית משארת טבע אפשריות הבחיריות ולפ"ז שפיר הקש' דאיך שייך שהקב"ה מקרב הצדיקים וא"כ ממנ"פ אם יודע שהם צדיקים שוב הבחיר' בטלה וע"כ שידיע' סגולית משארת טבע האפשריות ויוכל להיות שלא יהיו צדיקים א"כ שוב מאן דבעי מקריב כי יוכל להיות שיהי' רע אח"כ וע"ז השיב לה מהתאנים אשר מביא תאנים רבות וכלם הם בכללות טובות רק שיש טובים מאד ובינונים וגרועים וא"כ האדם שרוצ' לאכול הוא בורר הטוב הטוב יותר כך הקב"ה באמת יודע הטובים רק שידיע' סגוליות שלו אינו מכרחת אבל מכל מקום מקרב הטוב טוב יותר אף שיוכל להיות שיהי' אח"כ רע מכל מקום כעת הוא טוב והרי ראינו שיוחנן כהן גדול שמש שמונים שנה ואח"כ נעש' צדוקי ובאמת לפי מה דאמרו בברכות דף כ"ט דגמירי דטבא לא הוה בישא א"כ יתכן יותר ע"ש מאן דהוא חמי עובדין טבין הוא בחר בי' ומקריב ליה כמ"ש דטבא לא הוה בישא. עוד יש לי לומר עפמ"ש בילדותי ממש כשהייתי כבר י"א י"ב ליישב קושית הקדמוני' דהידיע' והבחיר' אינם סותרים דבהקב"ה כביכול לא