דברי שאול עה"ת ומגילות קצא

ובזה נרא' לפענ"ד דזה מאמר ר"א דכיון דהוא ס"ל דגם בשד' מקנ' אינו נותן כדי שויו רק דמים הקצובים וא"כ שוב לא שייך שיחוס על שדהו דהא באמת צריך ליתן לפי ערך השנים וחמשים שקלים וא"כ כיון שצריך להחזירו לבעליו הראשונים פשיטא דלא שייך לומר שבשביל דבר מועט יעש' קנוניא על ההקדש וז"ש ר"א אחד שדה מקנ' ואחד שדה אחוז' מה בין שדה מקנ' לשד' אחוז' אלא שבשד' אחוז' נותן חומש וכו' והיינו דבזה לא שייך טעמו של הרמב"ם ולכך בשד' מקנ' אינו נותן חומש ומיושב קושית התוס' דלכך לא אמר ר"א גם הנ"מ הלז דחוזרת ביובל דממילא נשמע דאל"כ היה צריך ליתן חומש ולפ"ז לרבנן דס"ל דבשד' מקנ' נותן לפי שויו אז שייך שיחוס על כספו וירצ' לפדותו בפחות משויו וזה יש ריוח הרב' וחיישינן וזה שנסתפקו בש"ס אי רבנן ס"ל גז"ש ומפקין להו לחומש או דלמא לית ליה גז"ש וע"ז מסיק דלית ליה גז"ש דהו"ל שני כתובין. ובזה יש לישב קושית התוספות בהא דאמר דהוה שני כתובים דמה דמיון זה לזה הא בשד' מקנ' איכא גז"ש ובמקדיש בית ליכא גז"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש הבדל בין שדה אחוז' לשד' מקנ' דהא שדה אחוז' שייך חומש דהא יהי' שלו בהחלט משא"כ בשד' מקנ' דאינו חלוט רק דמכל מקום אי לאו דהי' שני כתובין לא הוה מצי לחלק בין שדה מקנ' לשד' אחוז' דיש לומר דגם בשד' אחוז' שייך קצת החשש של רבינו משום דעכ"פ יוכל לגרע מערך השנים וכפי המדידה וא"כ גם בשד' מקנ' שייך זאת יותר דהא נותן בכדי שויו ואף שאינו חלוט מכל מקום עכ"פ בערך החשש של שדה אחוז' בדמים קצובים יש בשדה מקנה לפי שהוא בדמי שויו וע"כ אמר הש"ס דיש שני כתובין בשד' אחוז' ומקדיש ביתו ולא ראי זה כראי זה וא"כ לכך אין למדין ודו"ק היטב. מיהו קשה דלא שייך שני כתובים דהא אם הי' כתוב אצל בית הייתי אומר דשד' אחת' כיון שהדמים קצובים אין צריך להוסיף חומש וצ"ע. ולפענ"ד הדבר תלוי במה שנחלקו התוספות בקידושין דף ל"ה בענין שני כתובין אם הוה מיעוט לשאר דברים או דאין למדין דדלמא גלי קרא וכבר האריכו בזה בעלי הכללים א"כ יש לומר דשני כתובין הוה מיעוטא ואין להאריך בזה דבאמת דברי הרמב"ם תמוהים שנתן טעם לקרא ואנן לא דרשינן טעמא כלל וכבר השיבותי בתשוב' גם על טעם שלו שכתב לענין תמור' ודו"ק היטב: חסלת פרשת בחקותי פרשת במדבר

שאו את ראש כל עדת בני ישראל במדרש גדלו את ראש לא נאמר כאדם שאמר לו קוסטינר ארים ראשיה דדין כאן נתן רמז למשה אם יזכו יעלו לגדולה וכו' ואם לא יזכו וכו' עיין רמב"ן על התור' שהאריך בזה למה דרשו שאו לשון גנאי יעו"ש ולפענ"ד נראה דהנ' עינינו הרואות בכל עורכי מלחמ' שהצלחתם ושפילתם תלוי כפי הראש שלהם אם הוא איש חיל יעריך קרב בסדר נכון ויתן להם כח וע"ז לעמוד בקשרי המלחמה ואם הוא חדל אישים אז יהיה צלמות ולא סדרים ויפלו והנ' אם המלך אח"כ בשובו מהמלחמה כי יתן עין ולב על אנשי מלחמתו עיקר העונש שלו רק על האיש הראש שהוא יכול להגדיל ולנצח אבל אלה הצאן מה עשו כן העם הזה וכן כל הגוי הזה הם אז יעלו למעל' בזכותו ואם להיפך עיקר העונש תלוי עליו והם נמשכים אחרי גדולי הדור כעור אחר הפקח ולכך נקראו הסנהדרין עיני העד' והנ' אם הנשיא הוא צדיק אז יעלו למעלה בזכותו. וזה שאמרו שאו את ראש כאדם שאומר סב רישיה דפלן והיינו שזה ג"כ לשבח שעיקר תלוי בראש והוא ענש יענש בעבור שבטו ודו"ק ויהי' לשון שאו את ראש היינו הראש של עדת בני ישראל ותחסר ראש השני כי היה צריך לכתוב שאו את ראש עדת בני ישראל וכמ"ש האבן עזרא כעין זה והנבוא' עודד הנביא שתחסר עודד השני ודו"ק

מבן חדש ומעל' פירש"י משיצא מכלל ספק נפל וכו' למוד אותו השבט להיות נמנ' מהבטן. לפענ"ד הכוונ' עפמ"ש הרמב"ן בפרש' בהעלותך על פסוק מבן חמש ועשרים כי האדם ניכר בעשירותיו ובשלישותיו אבל בבן כ"ה לא ניכר לכך צוה למשה שלא יטרח וימנה בן שלשים ועיין מ"ש שם בזה ולפ"ז מכ"ש בילד קטן דלא ניכר רק מבן שלשים יום ולכך נמנו מבן שלשים דפחות אי אפשר ובא רש"י לשלול דלא מן הטעם הוא רק משום דיצא מכלל נפל וע"ז נתן טעם דאותו שבט למוד להמנות מבטן וניכר הוא ביומו וע"כ דלא משום זה הוא ודו"ק. עוד נ"ל הטעם הענין דהנ' בשבט לוי שזר לא היה יכול לכנס בגבולם ואף אם היה גדול בכל השלימות אם אינו כהן ולוי אין לו חלק ונחלה בתוך העבוד' וע"כ ששלימותם לא היה תלוי בפועל רק שהשם השפיע עליהם בכח שאותו השבט היו מוכנים מעצמם לעבודת אלקים ולכך כל השבטים נמנו מבן שלשים שאז יגיעו לשלימות האנושי לא כן אותו השבט שנמנה מן הבטן ששלימותם תלוי בעצמם ולכך יפקדו מבן חדש

במספר שמות לגלגלותם לפענ"ד הטעם כי במלחמ' אין דרך למנות לגלגולת כי אם האיש המתמנ' להיות לראש על עשרת אלפים או על המאות או על העשירית הוא יביא מספר מפקד בני חילו ואח"כ ימנו הכללות אבל זהו שם שאין נ"מ בפרטים רק בכללות המספר אבל כאן באמת הכללות לא היו צריכים שלא