דברי שאול עה"ת ומגילות יח

יודע צדיק נפש בהמתו יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטות וע"כ משהה הקב"ה במעיו שלשה ימים ועיין ב"ב דף ח' גבי פרנסני ככלב וכעורב ברש"י ותוס' והנה גם קין אף כי מצד עצמו לא היה ראוי שישמרהו ד' אבל מצד חסדו של הקב"ה ריחם עליו באמרו גדול עוני מנשוא והיית נע ונד בארץ והי' כל מוצאי יהרגני וא"כ כל רחמנותו הי' מצד חסדו וז"ש וישם ד' לקין אות שכלב מסר לו דהיינו כשם שחס הקב"ה על נפש הכלב לפי שמזונותיו מועטות כמו כן קין שהי' נע ונד בארץ ולא ימצא חייתו בנקל ע"כ השהה מזונותיו בתוך מעיו ויחיה בצער ודוחק. ויתכן יותר עפ"י מה שהבאתי בפרשת משפטים בשם הקדושת לוי דמאן דאכיל דלאו דיליה בעית לאסתכולי ביה ולכך כתיב לא יחרץ כלב לשונו משום דשאר בע"ח שמקבלין ההשפעה מן האדם א"כ בהית לאסתכולי לכך קמ"ל דגם הכלב לא יחרץ דהוה אמינא דהכלב שהוא הפחות שבמקבלים הוא היה יכול לחרוץ לשונו דאינו בהית כ"כ לאסתכולי קמ"ל ודפח"ח. ולפ"ז קין שהקב"ה אמר לו שיהי' נע ונד א"כ יהי' מקבל מאחר א"כ חרד כל החרד' הזאת דעכשיו יהי' גרוע מכל הבע"ח דהבע"ח מקבל מאדם וקין מוכרח לקבל מהבע"ח וא"כ ז"ש והייתי נע ונד בארץ וכל מוצאי יהרגני שאני בהית לאסתכולי ולכך נתן לו אות הכלב שזה הפחות שבמקבלים ואפ"ה לא חרץ לשונו וגם כל הבעלי חיים נבעתים נגד הכלב שאינו מקבל כל כך וזה שאמר כלב מסר לו ודו"ק היטב

והיה כל מוצאי יהרגני וישם ד' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו. כבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דהנה יש שתי מיני הצלות אם שמנע אותו מהלוך בדרך שהרודפים ישיגוהו או שהולך בדרך שכבשוהו לסטים ועוזרו שלא יוכלו לנגוע בו והנה זה האחרון גדול מהראשון שאף שהולך בדרך מסוכן ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול להם ובכ"ז ניצל מהם והנ' קין חרד שאחרי שהוא נע ונד בארץ והי' כל מוצאי יהרגהו והיינו שאחרי שלא נמנע מלהיות נע ונד יש לחוש למכשול הראהו הקב"ה אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו והוא אות גדול שאף אחרי שמצאו לא יוכלו לו ודוק. ומפי כבוד אבי הגאון ני' שמעתי שאחרי שקין טען שאחרי שגדול עונו מנשוא להיות נע ונד בארץ א"כ יהרגוהו כל מוצאו וע"ז השיבו הקב"ה שאדרבא בזה ידעו כל האדם ובעלי חיים כמה גדול עון הרוצח ולא יהרגוהו וזה שכתוב וישם ד' לקין אות והיינו שקין נעשה אות ומופת לבלתי הכות אותו כל מוצאו ובמדרש דרשו ששם ד' לקין אות והוא הדבר אשר דיבר ודפח"ח. ועיין תרגום שכתב ומקדם פניך לית אפשר לאטמרא כפי הנרא' פירש ומפניך אסתר בלשון תמיהה האם אפשר להסתר

עוד נראה לי עפ"י דברי הרמב"ן פ' לך שהאריך דלכאורה כל מי שנהרג ע"כ נתחייב מיתה וא"כ שוב מהראוי שההורגו יקיים המצוה כדרך מי שמוכתב למלכות שכל ההורגו זכה וכתב דעיקר חיובו לפי שזה לא ידע שנתחייב והרגו באפו לא לקיים מצות ד' ומעתה קין שהקב"ה אמר שיהי' נע ונד בארץ וא"כ ידעו כלם שמגורש מהקב"ה והוא הפקר וא"כ זה שטען כל מוצאי יהרגני כמשפט המוכתב למלכות ולכך אמר לו הקב"ה שישים לו אות שלא יהרגהו ודו"ק והבן

ויאמר קין הן גרשת אותי היום מע"פ האדמה ומפניך אסתר והי' כל מוצאי יהרגני ויאמר ד' וגו' וישם ד' לקין אות. הענין פירשתי ע"פ מ"ש העקרים ביאור הכתוב תיסרך רעתך וגו' ודע וראי כי רע ומר עזבך את ד' אלקיך ולא פחדתי אליך דהענין הוא דבאמת כבר כתב הרמב"ם דתחלואי הנפש הוא כמו תחלואי הגוף והנה יש חולי הגוף הסם הממית את האדם כן ענין תחלואי הנפש שהגוף כשעושה דברים המחטיאים יוכלו להזיק את הנפש מצד העונש רק שזה מזיק להנפש בתכונתו ואני הוספתי בזה דברים לפמ"ש הרמב"ן דענין כרת הנפש הוא שמזיק ומכריח את הנפש. ובזה פירשתי מה שאמר דוד המלך ע"ה קוה אל ד' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן ויעבור והנה איננו ירצה כי כמו שחולי הגוף יש במציאות ועינינו הרואות שהאדם הבריא אולם כאשר יאכל סם המות ימות תיכף אף שלא נחלש גופו כלל כמו כן בתחלואי הנפש לזה הזהיר שיקוה אל ד' וישמור דרכו ולזה נתן מופת בהכרת רשעים תראה שלא הנחש ממית כי אם החטא ממית כאשר אמר רחב"ד ברכות דף ל"ג ולזה אמר ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן ויעבור והנה אינינו והיינו מפאת שהחטא היה לו סם המות והבן בדברים. והנה שמעתי מחכם אחד שהחטא הוא דומה למי שבשינה תלו לו על הפנים דבר המבאיש והוא לא ידע וכאשר הקיץ חושב שהוא במקום סרחון ובורח משם אבל באמת הסרחון תלוי בו כמו כן האדם החוטא חושב כאשר יברח למקום אחר ינצל ובאמת החולי בא מגופו ממש וממיתו בכל מקום והוא משל יפה ודפח"ח. ומעתה כאן שאמר לו הקב"ה והיית נע ונד בארץ ע"ז צווח קין הן גרשת אותי היום ומפניך אסתר וא"כ הסרחון הוא בו. ומה יועיל לי מה שאהי' נע ונד והי' כל מוצאי יהרגני והיינו שבשלמא אם היה תולה במקום שפיר היה מועיל שאני בורח למקום אחר ע"כ אמר ומפניך אסתר וא"כ הסרחון תלוי בי ומה אועיל במה שאהי' נע ונד ולזה אמר גדול עוני מנשוא ולכך וישם לו הקב"ה אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו היינו שיתכפר לו ע"י הגלות החטא ודו"ק כי נעים ונחמד הוא: