דברי שאול עה"ת ומגילות קפט

הוא יודע ומכיר חסרונו וישוח וידכה. ולדעתי זה כונת המדרש שגם הגפן מי שנושא אשכולות רבות אז האשכול כל מה שגדול יותר ההכרח לשוח מעט ונרא' כאילו הוא נמוך מחבירו וכמו כן מי שהוא גדול בתורה מכיר יותר חסרונו ובוא וראה כי לא נעלם דבר מהראשונים

ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו. ולפענ"ד הכוונה דכבר אמרו אוכל קמעא ומתברך במעיו ומטעם שהברכה שורה במעיו ולפ"ז הא כבר נודע דבדבר המפורסם לרבים לא שייך ברכה וכבר אמרו בב"מ דף למ"ד דלא ישטחנ' לפני אורחים דמקלי קלי לה משום עינא בישא ולזה אמר כיון שיאפו עשר נשים בתנור אחד ואית ביה משום עינא בישא וגם בדבר שמדוד ונשקל אין הברכה מצויה כדאמרו בב"מ דף מ"ב וז"ש והשיבו לחמכם במשקל ולכך אמר ואכלתם ולא תשבעו ודו"ק

ונסתם מפני אומה ואין רודף מבלי כח כן פרש"י והוא מהת"כ ובמזרחי יבק"א נדחקו בזה. ולפענ"ד הכוונ' דק"ל מה שייך ניסה אם אין רודף והנה כבר נודע מ"ש במדרש וילכו בלא כח לפני רודף אמר הקב"ה אתם רודפתם רדיפה שלימ' והנה ראינו כי יש רדיפה שלימ' ורדיפ' חסירה וא"כ הי' מקום לומר שיהי' רדיפ' חסירה ולכך ינוסו ומ"ש ואין רודף היינו רדיפה שלימה אך כאן באמת רדף בלי וא"ו ומורה שאין רדיפה כלל ולכך אמר ונסתם מפני אומה אבל אין רודף אף מבלי כח והיינו שאף רדיפה חסירה שהיא בלי כח ג"כ לא יהיה ודו"ק

בתורת כהנים לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו והלא כל מתנות טובות שנתן להם נטל מהם ואלולי ספר תורה שנשתייר להם לא היה משונים מאו"ה כלום אלא לא מאסתים בימי אספסיינוס ולא געלתים בימי יון לכלותם בימי המן וכו' והוא תימה דמה תירץ על קושייתו דהא לא נשתייר לנו כלום ולא שייך בזה לא מאסתים ולא געלתים ועיין בקרבן אהרן מה שכתב בזה ולא תיקון כלום והמעיין ימצא כי נשאר עדיין בקושיא

ולפענ"ד נראה ע"פ מה שכתב רש"י על פסוק ולא תגעל נפשי אתכם דהיינו פליטה דכל געילה לשון פליטת דבר הנבלע וכתב הרמב"ן דלא שייך לומר כי בשמרו המצות לא יגעל נפשו בנו וכן בעברנו על בריתו ונעשה ניאצות גדולות לבטוח כי לא מאסתים ולא געלתים וע"כ פירש הוא כי הענין סוד מסתרי התורה שהנפש אשר ממנה יבא המשכן לא תגעל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין אבל בכל עת יהיו בגדינו לבינים וחדשים ע"ש. וכפי הנרא' רצה לפרש כי אף בהיותו בארץ אויביהם לא הגיע כ"כ הנאצית עד שיתיו מגואלים כל כך ככלי שמגעילים אותו ברותחין כי בכ"ז לא מאסם ולא גאלם כ"כ לכלותם חלילה

ומעתה ז"ש בתו"כ דהס"ד היה מפרש כפירוש הרמב"ן וא"כ הי' הכוונ' שלא מאסתים ולא געלתים היינו שיגעילם כ"כ להוציא מהם כל קדושתם וזה שמקשה וכי מה נשתייר להם והלא כל מתנות טובות שנתנו להם נטלו מהם והיינו כל ענין קדושה ועדי השלימות ניטל מהם עד שלולי הס"ת שנשתייר להם לא היו משונים מאו"ה כלום וא"כ לא שייך לא געלתים כי באמת געלם ברותחין והוציא מהם כל טוב ולא נשתייר להם כלום וע"ז אמר שבאמת לא קאי עליהם רק שהקב"ה לא מאסם ולא געלם בימי יון דהיינו להפליט מהם והיינו שאין נפשו קצת בהם כפרש"י ודו"ק

ולדעתי לזה יסד הפייט כל מחמדינו טבועות וגנוזות ואין לנו שיור רק התורה הזאת זה מיוסד על לשון התוה"כ הנ"ל שוב ראיתי שיש לפרש דברי הרמב"ן כי לא געלתים הוא באמת פי' מאוסה ורק שמקשה היאך שייך לא תגעל נפשי והא אף בשעת קללה ונאצה שעשו כל התועבות כתיב לא תגעל נפשי אתכם אבל יתכן לפרש התו"כ שהי' משמע שלא געלתים הכוונה שלא געל אותם ולא הוציא מהם כל דבר טוב והא באמת הוציא מהם וע"ז פירש ולא געלתים לשון מאיסה שלא מאסם ולא געלם ודו"ק

וזכרתי אני את בריתי יעקב וגו'. הנה התוכחות הללו נסתיימו בדברי נחמה ותוכחות שבמשנ' תורה לא נסתימו בנחמה כלל וכ"כ בזה בפרשת כי תבא וכעת נראה לי דהנה כבר אמרו במגלת דהקללות שבת"כ הקב"ה אמרם ושבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן וביאור הענין נראה לפענ"ד דהנה הנביא שמגיד עתידות הוא יכול להגיד רע וטוב בבת אחת ולכך מצינו בפ' אחרי כי אמר הנביא רעות רבות וצרות אח"כ סיים בדבר טוב והיינו שהוא מגיד אשר יהי' וא"כ כאשר עתיד להיות רע ואח"כ יהי' טוב הוא מגיד כן אבל אם הנביא מגיד בתורת מוסר שלא יחטאו או שישובו א"כ לא שייך שיסיים בדבר טוב כי אינו מגיד זאת בתורת עתיד וגם הרע אינו החלטי עוד רק שישובו וא"כ איך שייך שיסיים בדבר טוב ומעתה זה הענין שהש"י אמר אותן התוכחות ע"ד הגדת עתידות שיהי' כן באחרית הימים ולכך סיים בדבר טוב אבל משה מפי עצמו אמרן והיינו לא בתורת נבואה לכך לא שייך לסיים בדבר טוב ודו"ק היטב

והתודו את עיונם וגי' במעלם אשר מעלו בי אף אני אביא אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל. כולם תמהו בזה דאחרי אשר התוודו על עיונם למה יניחם בגלות וכבר כתבתי בזה וכעת נרא'