דברי שאול עה"ת ומגילות קפח

קודם החטא שכיון שבא מיד ד' הכל נעשה ונגמר תיכף וז"ש זכר עשה לנפלאותיו ובמה שטרף נתן ליראיו ולכך גם לעתיד יהיה כן שהקב"ה. בעצמו יכין להם טרף והנה כבר נודע כי מאישי המין ילקח ראיה על כל המין ולכך כשהקב"ה עשה זכר נפלאותיו לצדיקים אישי המין ממנו ילקח ראיה לעתיד כשיהיה כל המין צדיקים וז"ש זכר עשה לנפלאותיו טרף נתן ליראיו ולכך יזכור לעולם בריתו

ואשבור מוטות עולכם משלו משל למה"ד לבעל הבית שהית' לו פרה חורשת והשאיל' לאחר להיות חורש בה והי' לאותו האיש עשרה בנים זה בא וחרש וישב לו וזה בא וחרש וישב לו עד שנתייגע' הפרה ורבצה לה נכנסו כל הפרות ואותה הפרה לא נכנסה לא הספיק בדעתו לקבל פיוס מאותו האיש אלא בא מיד ושיבר את העול וקצץ את הסמיונים כך ישראל בעוה"ז שולטן אחד בא ומשעבד והולך לו זה שולטן בא ומשעבד והולך לו והמענה ארוכה שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם למחר כשיגיע הקץ אין הקב"ה אומר לאומות כך וכך עשיתם לבני אלא מיד הוא בא ושבר את העול ומקצץ את הסמיונים שנאמר ואשבור מוטות עולכם וכן הוא אומר ד' צדיק קצץ עבות רשעים והוא כולו מוקשה ומשולל ביאור ועיין ק"א

ולפענ"ד הכוונ' דהנה כשאחד שואל לחבירו פרה שיהי' חורש בת הוא וב"ב בלי זמן מוגבל א"כ אין קץ להשאל' שאף שזה כבר חרש בה הא יש לו עוד בנים וב"ב רבים וגם יש עוד ימים ויוכל לחרוש בה כל פעם ופעם אבל מה הוא הגמר אם חורש בה כל כך עד שנתייגעה וא"י לעבוד עוד א"כ כל הזמן שאלתו שהרי לא נתנה לו רק לעבוד בה וכשהפר' א"י לעשות מלאכ' עוד הוא אומר לו כלום השאלתיך רק לעבוד בה והבהמ' אינה מוכשרת לזה כך ישראל נתנו לעבוד' שיעבדו בם אוה"ע בגלותם וא"כ אף שהם ביד אומה זו וכבר כלתה עבודתם בם וגם האומה כבר נתכל' ונאבדה או שנפסק שולטנות שלה מכל מקום עוד יש אומות שמשעבדים בה אבל כשהגיע הקץ והיינו שהקב"ה מחשב ויודע שעוד אין בם כח להיות עוד בגלות והם יגיעים מאד ממחרפיהם ומלוחציהם אז לא שייך לומר שהם משועבדים שעיקר שעבודם לא הי' רק כשהם בכחם לסבול עול השיעבוד אבל כשאי אפשר להם הקב"ה ירחם עליהם וזה שאמר התו"כ מ"ש ואשבור מוטות עולכם והיינו לא שאשבור הגלות מצד אוה"ע ומצד המעבידים רק שהם אינם יכולים לעבוד עוד וז"ש שעד עכשיו המענה ארוכה אבל אח"כ אשבור מוטות עולכם ודו"ק

והשבתי חיה רעה מן הארץ ר"ש אומר משביתן שלא יזיקו אמר ר"ש אימתי הוא שבחו של מקום בזמן שאין מזיקין או בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין אמור בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת למשבית מזיקין מן העולם משביתן שלא יזיקו והיא תמוה מנ"ל זאת דליום השבת היינו שמשמע שמשביתן שלא יזיקו ודלמא משביתן מן העולם וגם מנ"ל דקאי ע"ז ועיין ק"א

ולפענ"ד הכוונ' דהנ' כבר נודע כי בשבת שולט מזל שבתאי שמורה על שממון וחורבן וישראל הגביר הקב"ה השבת להם יום שמחה וששון להרוס כח המזל ולפ"ז השבת יש לו כח שמשבית המזיקין שלא יזיקו שהרי אינו מבטל שלא ישמש שבתאי אז רק משמש ועושה פעולתו ולא יוכל להזיק לישראל וא"כ זה שאמר מזמור שיר ליום השבת ואם הי' שבתאי שולט לא שייך מזמור וכמאמרם מזמור לדוד קינה מבע"ל וע"כ שיום השבת יש לו כח לבטל כח המזל וא"כ זה שאמר משבית מזיקין מן העולם משביתם שלא יזיקו ודו"ק היטב

במדרש רבה פי' ל"ו ר"י דסכנין בשם ר' לוי בהמות לא נבראו אלא בזכות יעקב הה"ד הנה בהמות אשר עשיתי עמך. הכוונ' לפענ"ד דהנה בהמרכבה יש ארבע' פנים פני אדם ושור ואריה ונשר וע"ז הזהירו לא תעשון את השרויות אצלי והנה כבר נודע דדמות יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד וא"כ פני אדם הוא בודאי פני יעקב וכבר אמרו בב"מ פרק השוכר את הפועלים דשופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר וזה שנקרא פני אדם והנה כפי הנראה אגב שהית צריך להיות פני יעקב במרכבה נתחברו אלו השלשה מבהמה וחיה וז"ש בהמות לא נבראו אלא בזכות יעקב ולכך נצטרפו ביחד וז"ש הנה בהמות אשר עשיתי עמך והיינו שנתחברו ביחד

וזה לדעתי מה שאסור לעשות פני אדם לבדו משום דעיקר הוא דמות יעקב והם טפלים לגבי' לכך פני אדם לחוד אסור ובארבעתן ביחד ג"כ עובר ודוק היטב ועיין ביו"ד סי' קמ"א ס"ד כנלפענ"ד ואם שגיתי ד' יכפר בעד

במדרש פרשה ל"ו מה הגפן הזה יש בה אשכולות גדולות וקטנות הגדול מחבירו נרא' כאילו נמוך מחבירו כך ישראל כל מי שהוא יגע בתורה וגדול מחבירו נראה נמוך מחבירו עיין מ"כ ויד"מ שנדחקו דלמה באשכול הגדול מחברו נראה נמוך מחבירו ולפענ"ד הכוונה ע"ד, מ"ש החוקרים בענין השבולת שהשבולת השדופה וריקה היא עומדת בקומה זקופה לא כן השיבולת המליא' והרחב' לא תוכל לעמוד במישור זקוף גדול כי ע"י כבדות התבוא' תוכרח לשוח מעט למען כי היא נושאת הרבה וכמו כן האדם הריק מכל לא יכיר חסרונו ויעמוד בקומה זקופה לא כן האיש השלם