דברי שאול עה"ת ומגילות קפז

להם כעת היא על שלא נחה בימי השמיט' ונתנ' יותר מכחה לכך תשבות כעת שלא תוסיף ולא תגרע מאשר בכחה יצתה וזה מה שאמר בפ' מסעי ולא תחנף הארץ וגו' ועיין רש"י ורמב"ן מה שהקשו דמה שייך חנופה בארץ ועיין בעקידה שם ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק

ופניתי אליכם בת"כ משלו משל למה"ד למלך ששכר פועלים הרבה והי' שם פועל אחד ועשה עמו מלאכ' ימים רבים נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמהם אמר המלך לאותו פועל בני אפנה לך הרובים הללו שעשו עמי מלאכה ממועטת אני נותן להם שכר מועט אבל את' חשבון רב אני עתיד לחשב עמך אף כך ישראל מבקשים שכר וכו' וא"ה מבקשים שכר והמקום אומר להם לישראל בני אפנה לכם וכו' עיין ק"א מ"ש בזה ותמה אני דהדברים כפשטן דהנה עינינו הרואות באיש שיש לו עסקים רבים והוא מוטרד זה דרכו ברצותו לעשות חשבון צריך לקחת לו מועד לחשוב חשבונות אבל אם הסך מעט אז בתוך המון הטרדות הוא מחשב כרגע ומשלם לו תיכף וזה הענין שאותם הפועלים שעשו מעט א"צ פנאי להם והוא משלם תיכף לא כן לאותו פועל שעשה ימים רבים לזה צריך פנאי לחשוב עמו וזה הדמיון כביכול בין א"ה לישראל והקב"ה אמר כלשון בני אדם ופניתי אליכם שצריך פנאי ומועד להם ודו"ק

והתהלכתי בתוככם משלו משל למה"ד למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדיסו והי' אותו אריס מטמר מלפניו וא"ל המלך לאותו אריס מה לך מיטמר לפני הריני כיוצא בך כך עתיד הקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא וצדיקים רואים אותו ומזדעזעים מלפניו והקב"ה אומר להם לצדיקים מה לכם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם יכול לא יהי' מוראי עליכם ת"ל והייתי לכם לאלקים המאמר מתמיה מאד וצווח דרשוני וחיו ועמדתי מרעיד כשראיתי אותו דמלבד שהדבר יפלא דהקב"ה יאמר שהריני כיוצא בכם אף גם דסותר בתכ"ד דאמר תיכף יכול לא יהי' מוראי עליכם ת"ל וכו' הרי שיהיה מוראי עליהם

והנה הרבה דברים עלו במחשבה ומה שקרוב לפענ"ד יותר אל הפשט דהנה עינינו הרואות ששר גדול לפעמים ידבר ויטייל עם איש ניקל הערך ובפרטות עם המשמש אותו ואף כי ניקל הוא בערכו ולא יוכל לדבר עמו בענינים עמוקים יצמצם דיבורו ויכלכל שפתו לדבר אתו מה שיוכל להבין האיש הפחות והנה לדעתי הצדיקי' לע"ל כאשר יזדככו ויעשו גופם רוחני כמ"ש הרא"ה הנה אז יצמצם כביכול הקב"ה זיו יקרו וידבר עמהם ויוכלו להכיר אפס קצה מגדולת הבורא לפי ערכם וזה הטיול המוזכר כאן וזה שמשלו למלך שטייל עם אריסו בפרדיסו שהוא ניקל מאד לפי ערך המלך והאריס כאשר מזדעזע לפניו תמלך אמר לו שלא ירא כי הריני כיוצא בך וירצה דהנה אם הי' שוה לו בערך אז היו מגודרים בשם שווים ואם היה האריס נתעל' ונעשה שר צבא גדול אז היה מגודר בשם שנעש' שוה למלך לא כן אם האריס במקומו ומדרגתו עומד רק שהמלך וויתר כבודו ומדבר עמו א"כ נקרא שהמלך עשה עצמו שוה לו וזה מאמרו מה אתה מזדעזע הריני כיוצא בך וזה הכוונ' ג"כ בהנמשל שהצדיקים מתייראים מאד והקב"ה יאמר שכביכול צמצם מזיו שכינתו ונעשה כיוצא בהם וז"ש יכול לא יהי' מוראי עליכם ת"ל והייתי לכם לאלקים היינו שכביכול הקב"ה בכבודו הגדול הי' כאשר הי' לא ישתנה כביכול רק שוויתר מכבודו ומתהלך עמהם והבן בדברים

בתורת כהנים פרש' א' ונתנה הארץ יבולה לא כדרך שהוא עושה עכשיו אלא כדרך שהוא עושה בימי האדם הראשון ומנין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומא ת"ל זכר עשה לנפלאותיו וכו' והיא תימה ועיין בק"א

ולפענ"ד נראה דהנה הטעם דנשתנ' סדר הבריא' שאינו עושה פירות בן יומא הוא משום דלאחר החטא שאדם נעשה עלול לחטא וע"כ למען חסדו של הקב"ה שרצת להעביר את אדם למען לא יהי' לבו פנוי לחטא ע"כ נתן עול גדול על צוארו שיטרד תמיד בהכנת מזונותיו וכמאמר וכי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך וכבר אמרו חז"ל שיגיעת שניהם משכחת עון ולכך הצדיקים שבדור שזוכים לנס אז נעשה להם נס שא"צ לעדור ולקצור ולזרוע וליטע שנתגדל בפ"א וכמעשה דחסידי האמור בתענית. וזה לדעתי מה שאמר זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ד' טרף נתן ליריאיו והיינו שהיראים מכין להם טרפם בלי יגיע' ח"ש כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שלא יצטרכו ליגע בעבור האדמה וז"ש שתתן יבולה כמו שהי' בימי אדם הראשון קודם החטא וז"ש שלעתיד שיזדכך רוחם ולא יחטאו עוד כמאמר ונתתי לכם לב בשר ולכך עתידה להיות נזרעת ועושות פירות ביום אחד וז"ש זכר עשה לנפלאותיו והיינו ממה שטרף נתן ליראיו ודו"ק. ובזה יבואר מ"ש ויתן להם עמל לאומים בעבור ישמרו חקיו והיינו שרצה שיהי' לבבם פנוי לעבודת ד' ע"כ נתן להם נחלת גוים ועמל לאומים מה שכבר עמלו וזרעו וקצרו למען לא יפרצו גם בעבודת האדמה

עוד נראה לי כוונת הת"כ הנ"ל דהנ' לכך בימי אדם הראשון הי' נזרעת ועושה פירות ביום אחד משום שמעש' ידי יוצר הי' שא"צ הכנות ופעולות רבות אבל אח"כ שנתקללה האדמה שצריכ' לעבודת האדם אז הם נערכים כפי פעולת אדם שצריך הכנות רבות ופעולות ולכך כשהקב"ה נותן טרף ליראיו הי' כמו שהי'