דברי שאול עה"ת ומגילות קפו

הוא על מה שלא עשה מצוה בעת שעבר עביר' וגם כאן התפאר דוד שחשב דרכיו שלא יענש על מה שלא עשה מצוה והיו רגליו מביאות אותו לבהמ"ד

עוד נראה לי דהתאונן על עצמו דהנה כבר נודע מ"ש המפרשים לבאר מ"ש חלקי ד' אמרתי לשמור דבריך דהיינו שעיקר הוא מה שהאדם יש לו רצון לעשות רצון בוראו וז"ש חלקי ד' הוא מה שאמרתי לשמור דבריו כי גוף הפעול' ד' בעוזרו והנה זה שהתאונן על עצמו חשבתי דרכי היינו שלענין הזמנים אני חשבתי דרכי שהיינו שברצוני עשיתי ורציתי ללכת למקום ולדיר' פלונית אבל לעשות רצון בוראו לא הי' ברצוני רק שהיו רגלי מביאות אותי לבהמ"ד אף שבלבי לא הי' כן וז"ש ואשיב' רגלי אל עדותיך היינו כמו שאחד לוקח הדבר ומוליכו למה שהוא רוצה ודו"ק

עוד נרא' לי דכיון למ"ש עקביא הסתכל בשלש' דברים לאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וז"ש דוד שבכל יום הי' מחשב להיכן הולך ותפס בדרך מליצה למקום פלוני ולדיר' פלונית אני הולך והיינו שמשל הצדיקים בדירתם והרשעים בדירתם ודוד לא רצה להזכיר בפירוש להיכן הולך כי ברית כרותה לשפתים רק הי' מחשב לאן הולך ובכל יום הי' מחשב כן כי בכל יום הי' מוכן לזה וע"כ אמר ואשיב' רגלי אל עדותיך. ויתכן יותר ע"פ מה שפרשתי וכן שמעתי לפרש הכוונה של המקרא מ"ש חשבתי דרכי והיינו שחשב שבודאי סופו יהי' שירצ' לשוב אל התור' וע"כ אמר מה שיעש' הזמן יעש' השכל וע"כ אמר חשתי ולא התמהמתי לעשות כן וז"ש כיון שחשב דרכו להיכן הולך לכך היו רגליו מביאות אותו לביהמ"ד ודו"ק

אם בחוקותי תלכו וגו'. הנה חז"ל דרשו בסנהדרין דף סמך חקותי שחקקתי בעולמי וגם כאן נרא' לפענ"ד הכוונ' כן דהנה כבר נודע דהקב"ה ברא הטבע שתהי' משועבד לשומרי התור' והדבר דומה למערכת הזייגער שאדם מעריכו על כ"ד שעות והוא הולך בסדר נכון עד תום מהלכו אבל אם נסבך קצת ונתקלקל אז משרכת דרכו והנה כי כן אם האדם לא יקלקל הית' הטבע משועבדת לשומרי התור' אבל אם מקלקל מעשיו אז נתקלקל הטבע ג"כ וז"ש אם בחקותי תלכו היינו שתלכו בחקותי שחקקתי בעולמי ואם מצותי תשמרו אז ונתתי גשמיכם בעתם ודו"ק

עוד נראה לי דהנה בהלכות מלכים ביאר רבינו דאף ב"נ המקיים מצות רק בשביל הכרע הדעת אינו מהחסידים רק שצריך לקיים בשביל שכך נצטווה משה מפי ד' וא"כ מכ"ש ישראל ולזה אמר אם בחקותי תלכו ושמרתם מצותי היינו שמפני שהוא חק שחק' ד' לכך שומר מצותי ונתתי גשמיכם

או יאמר עד"מ שמלמדין לצבא המלחמה כי יקלעו אל המטרה בהנקודה האמצעית והיינו שעושין המטר' והמרכז ואח"כ מקלעין אבל אם יורה להכותל ובמקום שמפיל יעשה אח"כ המטרה זה לא נחשב לכלום ולכך אמר גם כאן אם בחקותי תלכו שאני עשיתי כבר המטר' ואתם צריכים לקלעות אל תכלית המטרה ודו"ק

אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמורו בסנהדרין דרשו חקות שחקקתי בהם כבר שמים וארץ ופרשתי דכמו שמציירין בית גדול על אברים שנקודת קלה יש בו חדר גדול וכל שמחסר נקוד' קלה מחסר בהבנין דבר גדול וכמו כן האדם שעולם נבנה על התור' והמצות ולכך צריך ללכת בחוקי התור' ולשמור המצות שאל"כ יתקלקל שמים וארץ וז"ש ע"מ שתהיו עמלים בתורה שהעולם נברא בזכות התור'

אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעיתם פרשתי ע"ד מ"ש בב"ב דף ע"ד היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי והענין הוא שהקב"ה ברא שהשמים ישפיעו הטוב ע"י הארץ שתתן יבולה וז"ש בחקותי דהיינו חקותי שחקקתי כבר ועי"ז יתחברו שמים וארץ והארץ תתן יבולה. או יאמר ע"ד מה שאמרו יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון והנה אם יעמול בתורה א"כ ל"צ לד"א וז"ש אם בחקותי תלכו אז והשיג לכם דיש את בציר דהיינו שלא יצטרך שיעמול בדיש ואח"כ בקציר שהרי עמל התורה לבדה תספוק לו

ונתתי גשמיכם בעתם. עיין רש"י בלילי שבתות ובלילי רביעית:. עיין ספר חסידים סי' תקי"ז שחסידים הראשונים לא היו משמשים מטותיהם כי אם מרביעי ואילך ולילי שבתות ואז עת גשמים ולפענ"ד יש לומר בזה כי הגשם היורד על הארץ הוא ג"כ כדמות חיבור השמים על הארץ וגם השמוש מטה של הצדיקים נקרא ידיעה וחיבור כמ"ש השל"ה בשם הרמב"ן

ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם. כתב הראב"ע כי טעם וישבתם לבטח בארצכם כי בימי הרעב יגלו בני אדם ממקומם כטעם לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה. ולפענ"ד כוונה עמוקה בזה דהנה השי"ת נתן כח הכנה בכל ארץ וארץ להוציא פריו ולהוציא מכח אל הפועל מה שנתן בה והנה אם האנשים היושבים עליה ראוים לאות' טובה א"כ הם יושבים והארץ תתן יבולה אבל אם האדם אינו ראוי אז מה לו להארץ הא אותה ארץ אינ' מוכשרת לתת כחה להאנשים האלה וז"ש לא תוסיף תת כחה לך לכך נע ונד תהי' בארץ כי מה לך ולאותו ארץ אבל כשהם ראוים אמר להם כי אכלו לחמם לשובע ויאכלו קמעא ויתברך במעיהים כמו שהארץ מסוגלת בטבעה ולכך וישבתם לבטח בארצכם וז"ש אז תרצה הארץ את ימי שבתותיה והיינו כי מה שהארץ לא תתן כחה