דברי שאול עה"ת ומגילות קפה

דאדרבא הא דאחשבי' קרא היא משום דצות' לבערו ואם יהי' אסור לבערו בכל דבר שוב לא אחשבי' התור' דהיכן יבערנו ויתקיים מצות התורה וע"כ דיכול לזרקו לים לקיים מצות התורה וז"ב ולפ"ז לכאור' קשה מה שייך לומר וכי מלאכ' היא אצטריך קרא למעוטי הא אף אם אין מלאכה אצטריך קרא דהא אחשבי' וקראו מלאכ' אך זה אינו דאם לא הי' מלאכ' והתור' אחשביה בר"ה של חול שוב בשבת א"צ קרא דהא חשוב מלאכה ע"י דאחשבי' בר"ה של חול אבל כי מלאכ' היא ואפ"ה מותר ביו"ט של חול הו"א דבשבת ע"כ מותר ואיצטריך קרא למעוטי אבל אם לאו מלאכ' הוא ועיקר נעשה מלאכ' בשביל דאחשבי' שוב ביו"ט של חול אין סברא לאסור רק בשבת ושוב לא אצטריך קרא למעט בשבת דהא מקרי מלאכ' ודפח"ח כי חריף הוא מאוד. ומעת' ביוה"כ דעצועו של יום הוא העיקר הכיפורים וא"כ שוב אצטריך קרא על שבת דהו"א דוקא בחול ולא בשבת משום דאחשבי' קרא ואצטריך קרא להתיר יוה"כ אף בשבת וז"ב

במדרש כל מי שנותן פרוט' לעני הקב"ה נותן לו פרוטות וכי פרוטה נתן לו והלא חיים נתן לו כיצד הי' ככר ביו"ד פרוטות ועני עומד ואין בידו אלא ט' פרוטות ובא אחד ונתן לו פרוטה ושבת נפשו עליו א"ל הקב"ה. אף אתה בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופך אני משיבה לך. והיא תמוה דהקב"ה לא מצא לברכו רק שימתין עד שנפשו מצפצפת לצאת ועיין באהל יעקב שהפליא בזה ולפענ"ד נרא' דהנה במ"ש ונתתי משכני בתוכם ולא תגעל נפשי אתכם כתב האלשיך דבאמ' הנפש האלקי א"י להיות בגוף חומר העכור רק שלמדה ק"ו שאם השי"ת הוא בתוכם מכ"ש הנפש והנני יוסיף דבאמת כבר כתב הרמב"ן פרשת עקב בשם הכוזר שהצדיקים נעשו מעון לשכינ' והיינו שהגוף הוא תיק התפילין שבמתים חפשי ועיקר המצות הוא ע"י הגוף

וזה לדעתי המליצה שכמו ששם הוא לא נתן רק פרוטה ובכ"ז ע"י הפרוט' שבה נפשו שאל"כ לא היה לו לאכול כל שהככר ביו"ד פרוטות וכמו כן אם הנפש מצפצפת לעלות מהגוף הקב"ה משיבה שהגוף החומר העכור הוא התיק וע"י בא לו כל עשיית המצות ודו"ק היטב

במדרש על פסוק וכי ימוך אחיך חמי שקיין חמי כרעין אמר הקב"ה לא דייך במה שלא נתת' לו כלום אלא במה שנתתי לו אתה משים בו עין רע וכו' עיין באהל יעקב מ"ש בזה. ואני אומר דהנה עינינו הרואות שכל החליים באים ע"י תפנוקים ומעדנים שהרי איש הכפרי שאוכל מאכלים גסים הוא יותר בריא לפ"ז העני שאוכל מאכלים גסים הוא בריא מצד טבעו וא"כ העשיר שאמר חמי שקיין הוא מכניס עין הרע במה שנתן לו הקב"ה מצד טבעו וז"ש והוליד בן ולא ישא בידו מאומה ונסיב מומא לנפשיה והיינו שבן העשיר שיותר מגודל בתפנוקים זה בודאי נסיב מומא לנפשיה ודו"ק והבן בדברים

וקרא עליך אל ד' והיה בך חטא אמרו בגמ' בכתובות דף ס"ח בואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא הן היינו חוטאים שנאמר וקרא עליך אל ד' והי' בך חטא. לפענ"ד הכוונ' בזה דהנה באמת מצות צדקה היא ככל מצות דצריך לקיים משום שהוא מצות ד' והנה בצדק' יש שעושים מפני רחמנות כדי להקל מעליהם ומעל נפשם צערם וזעקתם וכמ"ש בחוה"ל והמופת לזה בהיותו בוחר ואינו נותן לכל עני מפני שאומר בלבו ע"ז א"צ לרחם כל כך שיכול לעבוד עבודת עבד וכדומה ולפ"ז זהו גופא חטא שגם מה שנותן אינו נותן לשם מצוה רק להקל מעל עצמו צערו ולפ"ז זהו כשלא אסור ליתן לרמאי אבל אם אסור ליתן לרמאי שא"צ א"כ מה שאין נותן לזה הוא חושב שאולי א"צ ליטול והוא רמאי א"כ שוב מקיים מצות ד' וז"ש אלמלא הרמאין היינו חוטאין שנאמר וקרא עליך אל ד' והי' בך חטא והיינו שהי' קורא שאינו מתכוין למצות צדק' אבל כשיש רמאין נצלנו מזה ודו"ק. חסלת פרשת בהר פרשת בחקותי

אם בחוקותי תלכו במדרש הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני לבית פלוני ולדירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבהמ"ד ולבהכ"נ כבר כתבתי בזה: וכעת נראה לי עפמ"ש המורה דרגל היא הכוונ' הסיב' כמו ויברך אותך לרגלי היינו בשבילי וסיבותי ע"ש ולפ"ז הנה נודע שהאדם כל היום מחשב סיבות והשתדלות רבות ובאמת רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום וז"ש בכל יום הייתי מחשב למקום ולדירה פלונית אני הולך היינו סיבות מסיבות שונות ולבסוף היו רגלי היינו הסיבות מביאות אותי לבהמ"ד והיינו שהקב"ה סיבת כל הסיבות הוא היפך כל סבותיו

שם במדרש אם בחוקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיב' רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב והולך למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לביהמ"ד ולבהכ"נ הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מה דנדפס בשם הגאון מוהרא"ו זלה"ה בביאור דין וחשבון דדין היינו על מה שעבר עביר' וחשבון