דברי שאול עה"ת ומגילות קפד

ימכר ע"י אחרים והיינו מכר גזבר ובזה מיושב קושית הקרבן אהרן בת"כ שם ודו"ק

במדרש פרש' ל"ד תני בשם ר"א נקמתן של ישראל ביד ענייהן דכתיב וקרא עליך אל ד' והיה בך חטא נקמתן של אדום ביד ישראל דכתיב ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. הכוונה לפענ"ד ע"פ מ"ש היפ"ת בפרש' ויחי פ' צ"ח סי' י"ב בשם רבינו סעדיה כי ענין הנקמ' לפעמים הוא למען השקט לב העלוב כי ימצא מרגוע באשר נקם אף כי לא יתקן מה שעוות ע"ש והנ' ענין זה הוא שיעש' בפני העלוב כדי שירא' וישמח לבבו. וזה לדעתי מה שאמר בתהילים ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלקים שופטים בארץ והיינו כי בזה שרוא' א"כ בא הענין בשתים אחת שהצדיק ישמח וישקט לבבו במה שחזה נקם וגם ידעו כי יש אלקים שופטים בארץ ומעתה זה שאמר ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל היינו במה שיראו ישראל אך בזה יהיה כיכר הנקמ' ולכך נקמתן של ישראל ביד ענייהן היינו במה שקורא העני אל ד' והיה בך חטא ובזה ישקט העלוב העני. וזה לדעתי מה שהקב"ה אמר נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים היינו שהקב"ה מרוב חבתו לישראל רצה שישקיט המיית לבבם ויחזו נקם במדינים ומשה רבינו אמר להם לתת נקמת ד' במדין היינו שכל כוונתם יהי' שכביכול ישקיט כעסו של הקב"ה בהם. וזה לדעתי ענין הלאוין של כקימ' ונטיר' שנקימ' היינו שמשקיט הנפש שהרי אינו שואל לו כדרך שלא שאל לו ובזה תשקט הנפש מכעסו ונטיר' היינו ששואל לו ואומר לו אף שלא שאלת לי אני אשאיל לך ונמצא שעוד לא נשקט הנפש מכעסה והוא נוטר לו השנאה ולפ"ז נטירה עוד גדול יותר מנקימ' שעכ"פ בנקימ' שקט כעסו והבן

במדרש א"ל להלל להיכן הולך הלל א"ל לקבל אכסנאי בגו ביתאי א"ל וכי בכל יום אית לך אכסנאי א"ל הדא נפשא עליבתא דאיתא בגו ביתאי. הכוונ' לדעתי דהנ' האורח חשוב יותר מהאיש שרגיל אצלו יען שלא ירא' אותו כל כך בתדירות ולכך א"ל שהולך לקבל אכסנאי א"ל וכי בכל יום אית לך אכסנאי היינו שאם בכל יום יש לך אכסנאי לא שייך לקרותו אכסנאי ומה חשיבתו וע"ז השיב שהנפש מקרי אכסנאי שהיום הוא כאן ולמחר בקבר ונמצא בכל יום מקרי אכסנאי שאולי ילך מחר והבן בדברים

והארץ לא תמכר לצמיתות כי גרים ותושבים אתם עמדי. המליצ' בזה נלפענ"ד ע"ד מה שאמר דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת וא"כ זה שאמר שאיך אפשר שבני אדם שאינם נצחיים יוכלו למכור הארץ לצמיתות אחר שהם גרים ותושבים ואינם נצחיים ודו"ק

כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לפענ"ד הכוונ' דהנה לפעמים יקרה כי אחד יש לו אח עשיר גדול והוא אינו עשיר אבל אינו נצרך לו כי הוא יש לו כפי מסת ידו ולפעמים כאשר נגנב או נאבד לזה האח מה שהיה לו אז נקרא שגם האח העשיר נקרא מך לפי שצריך להחזיק יד העני אחיו וא"כ אף שהוא לא הגיע לו שום הפסד בכ"ז נקרא מך לפי שצריך לעזור להאח השני ומכ"ש מי שיש לו קרובים רבים עניים וזה אמרו וכי ימוך אחיך עמך והיינו שלאשר שהוא כאחיך כי התורה רצתה לטעת בלב האדם החמלה אשר כל ישראל יהיו חבירים כאחד ויתדמו לאחים וזה אמרו וכי ימוך אחיך עמך היינו שלאשר שהוא עני ע"כ גם אתה נקרא מך עמו ולזה אמר ונמכר לך וגו' והחזקת בו ודו"ק

בעשור לחודש ביום הכיפורים וכ' רש"י ממשמע שנא' ביוה"כ איני יודע שהיא עשירי לחודש מה ת"ל בעשור לחדש אלא לומר לך תקיע' בעשירי לחדש דוח' שבת בכל ארצכם ואין תקיעת ר"ה דוחה בכל ארצכם כי אם בב"ד לבד. ותמה המזרחי דהו"ל לומר להיפך ממשמע שנאמר בעשירי לחדש איני יודע שהיא יוה"כ ולפענ"ד נרא' לי דהנה לכאורה אין קושיא דתרי בתורת כהנים דריש ביום ולא בלילה הכיפורים אפי' בשבת וא"כ אי כתיב בעשירי הו"א דשבת דקדושתו חמור' שבת עם יוה"כ לא לדחי ולכך אצטריך לכתוב הכיפורים שמכפר בודאי ביום הזה דוקא דהרי עצומו של יום מכפר וכבר כתב האבודרהם הובא בב"י או"ח סי' תק"ן דאם היה חל עשרה בטבת בשבת לא אפשר לדחותו משום דכתיב בעצם היום הזה מכ"ש ביוה"כ דכתיב בעצם היום הזה ועיין מ"ש בחידושי פ' אמור בזה ומעת' זה שמקשה להיפך ממשמע שנאמר ביוה"כ דמשמע ודאי בשבת ג"כ דעצומו של יום מכפר איני יודע שהיא עשירי לחדש ומיושב קושית המזרחי וע"ז משני דדוקא בעשירי היא דדוחה והיינו משום דבעינן בעצומו של יום משא"כ בר"ה דאינו דוחה שבת בכל ארצכם כי אם בב"ד לבד והנה הרמב"ן הקש' דהא תקיע' לאו מלאכ' היא כדאמרו בר"ה דף כ"ט ע"ב ועוד לאו מלאכ' היא דאיצטריך קרא למעוטי ולפענ"ד נראה עפ"מ שהקשו התוס' דאדרבא אם הי' מלאכ' בודאי לא אצטריך קרא דהא מלאכה בודאי לא דחי שבת. ושמעתי מפי כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י דאמר עפ"י מה שהקש' הפ"י בפסחים דף ד' בהא דאמרו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכתב רש"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאי בשאר דבר הי' לו לזרקו בים והקש' הפ"י דהא אחשבה התור' דצותת לבערו ומקרי מלאכ' ואמר כבוד אבי מורי הגאון