דברי שאול עה"ת ומגילות קפג

כשתזדכך הגוף ויהי' רוחני אז יהי' סעודת לויתן שהנפש עם הגוף הם נמשכים לתכלית אחד ולא תגעל הנפש חברת הגוף וזה ענין סעודת לויתן. חסלת פרשת אמור פרשת בהר

ושבתה הארץ שבת לד' ופירש"י לשם ד' כדרך שנאמר בשבת בראשית הכוונ' לפענ"ד דהנ' בשבת מזל שבתאי שולט המור' על שממון וחרבה ובכ"ז הקב"ה נתן בו שפע ברכ' והצלח' והוא מקור כל השפע של ימות השבוע כן השמט' אף שהארץ תשם ולא יעבדו בה בכ"ז שם צוה ד' את הברכ' על כל השש שנים וזהו ושבת' הארץ שבת לד' לשם ד' כדרך שנאמר בשבת בראשית וגם לפמ"ש במקום אחר דשבת בראשית נצטוינו לשבות לא בעבור שיעבוד אח"כ ביום א' יותר כדרך השבית' כדי לעשות מלאכ' ולכך נאמר שבת לד' וה"ה בשמט' לפמ"ש דדרך העובד בשד' שעובדים שנה ונחים שנה כדי שתעש' אח"כ יותר תבוא' אבל מצות שמטה לא היה בשביל זה רק שבת לד' ודו"ק

וצויתי את ברכתי לכם בשנ' הששית. לכאור' קשה למה לא כתיב וברכתי אתכם בשנ' הששית. אך נרא' עפמ"ש רש"י ואכלתם לחמכם לשובע והיינו שאוכל קמעא והוא מתברך במעיו לפ"ז יש לומר דלא יתוסף התבוא' כלל רק כל שקמעא מתברך ממילא יספיק אותה התבוא' על שלש שנים וז"ש וצויתי את ברכתי לכם בשנ' הששית היינו מה שהבטחתי לכם ברכ' שאוכל קמעא ומתברך במעיו זה יהי' בשנ' הששית וזה יהיה מספיק להשלש שנים וז"ש ועשת את התבוא' לשלשה שנים ודו"ק

לא תעשו לכם אלילים. נרא' לי הסמיכות כי המשתחוה לאלילים הוא עוש' אלילים בדמות אדון והוא משתחוה כעבד לפני אדוניו ולכך אחר שאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ולכך אמר לא תשתחוה לאלילים ודו"ק

במדרש רבה פ' ל"ד ס'' י"ז איתבר נשדי' במגן אפוכי דילי' הן היא. עיין יפ"ת מ"ש בזה ומצאתי בשיטה מקובצת כתובות דף נו"ן שהביא המדרש הלז ומפרשו ע"ש ודו"ק

כשכיר שנה בשנ' יהי' עמו לא ירדנו בפרך לעיניך הדבר יפלא מאד דמה ענין זה לזה וכי בשביל ששכיר הוא לא ירדנו בפרך וגם הא כבר אמר לעיל כימי שכיר יהי' עמו ועיין ראב"ע. ולפענ"ד נרא' דבאמת צריך ביאור מה זה שהקפיד' תורה אם עוד רבות בשנים וגו' ואם מעט נשאר בשנים. והנה ע"פ פשוט אמרתי עפמ"ש רש"י על וחשב עם קונהו שלא תבא עליו בעקיפין מפני חילול השם. והענין נרא' לי להיות כי חדש' תור' שיצא ביובל ונמצא שאף שאדון קנהו לצמיתות יצא ביובל ולפ"ז אם יהי' מעט בשנים ולא יתן לו רק מעט לפי ערך שיש עוד ליובל או להיפך יחשוב האדון כי באו עליו בעקיפין בשביל שידם תקיפ' וע"כ אמר' תור' שיודיעו להאדון שלא קנהו רק עד היובל ולפי החשבון השנים נותנין לו ערך המעות זהו לפי פשוטו של המקרא. אמנם יש לומר דהנ' ההבדל שבין עבד לשכיר שהעבד הוא קנין כספו בהחלט לאדון כמו שורו וחמורו ולכך הותר לו לעבדו בפרך בכנעני ולא יוקם כי כספו הוא משא"כ בשכיר שאינו בהחלט רק כפי שני שכירותו ולפ"ז אמר' תור' שאף שהוא עד היובל שלו בכ"ז אינו קנין כספו בהחלט כיון שיוכל לפדותו קודם היובל לכך אין לו שם עבד רק שכיר וז"ש התור' כשכיר שנה בשנ' יהי' עמו והיינו שלא יהי' אצלו בגדר עבד רק בגדר שכיר כיון שיוכל לצאת מאתו ולכך לא ירדנו בפרך לעיניך כיון שיש לו בית מנוס להמלט והבן כי נכון הוא ת"ל

וחי אחיך עמך. בב"מ דף ס"ב דרשו חייך קודמין. לכאור' מזה ראיה ברור' למ"ש ר"ת הובא בתוס' ישנים יומא דף פ"ו ובהגמי"י הלכות ת"ת דדרך ארץ עיקר שהרי אמרו עם ד"א דעם היינו שזה עיקר וכאן דרשו ג"כ מעמך מיהו לפמ"ש התוספות בע"ז דף ו' ד"ה השתא יש ליישב מיהו גם דברי התוספות שם יש לפרש משום דעמך משמע שזה עיקר ודו"ק

ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו כי לי בני ישראל עבדים וגו': לדעתי הכוונ' כי כבר כתב הכוזר שמה שנבדלנו מכל אומה במצות וחוקים ע"כ לא יכלו לנו כי לולא כן לפי דקות השכי' אשר לנו היו האומות מחלקים אותנו להיות בביתם ליועצים ולממונים על כל אשר להם והדת תבדיל בינם ובינינו ע"ש והארכתי בזה בפרש' תבא ולפ"ז כאן חששה התורה שלא יטמע בין העכו"ם ע"כ אמרה התור' שיצא ביובל הוא ובניו שלא יטמע בין העכו"ם ויהיו הבנים אוחזם מעשה אבותיהם וז"ש כי לי בני ישראל עבדים וא"כ הדת תפריד ביניכם ובינם וז"ש בת"כ והובא ברש"י כאן כל המשעבדן למט' כאלו משעבדן למעל' והיינו כי מה שמשעבדם בגוף למט' עי"ז משעבדם למעלה הנפש שלהם שנטמע בין העכו"ם ולזה סמך לא תעשון לכם אלילים וגו' את שבתותי תשמורו והיינו כי כ"ז יבדיל ביניכם לבלתי תטמעו ביניהם ודו"ק

ושדה מגרש עריהם לא ימכר מכר גזבר עיין רא"מ וקרבן אהרן שהאריכו דמנ"ל דקאי על מכר גזבר והנה בגליון החומש שלי פירשתי דהכוונ' מדכתיב בלשון לא ימכר ולא כתיב לא ימכר משמע דקאי שלא