דברי שאול עה"ת ומגילות קפב

והתקצף וקילל במלכו ובאלקיו אבל בנקבו שם ד' שזה מקלל עצם האלקית כביכול אז מחוייבים כל העד' לרגמו שאל"כ ענוש יענשו והנ' זה המקלל נקב שם ד' ולכך כתיב ויניחוהו במשמר לפרוש להם עפ"י ד' ובמקושש כתיב לפרוש לו ועיין רש"י מה שהביא משמא דגמרא. ולפמ"ש יש לומר דבמקושש שאלו מה יעש' לו אבל הם אינם נענשים ע"ז וכאן שאלו מה יעש' להם והיינו שחשבו עצמם כמקילים בכבוד ד' אם לא יענישו אותו וע"ז אמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנ' וסמכו כל השומעים את ידיהם ורגמו אותו כל העד' ובזה יפטרו מהעונש אשר להם ודו"ק היטב

איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו ונוקב שם ד' מות יומת. עיין עקיד' ור"י אברבנאל שכתבו דאיש איש כי יקלל אלקיו היינו אף משאר העמים שיקלל אלקיו ונשא חטאו לפי נימוס הדת שלהם ואף כי ונוקב שם ד' ולפי דרכם אמרתי להמתיק הדברים עפמ"ש האלשיך לפרש הפסוק כי חולת אהב' אני שהענין הוא דהנ' אוה"ע אינו עובד לאלקיו רק בעת ייטיב לו והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלקיו אבל היהודי אף כי יצר לו בכ"ז יתפלל ויבקש מאת הקב"ה והדמיון בזה למי שנפשו קשור' באהבת נפש אחד אף כי יחלה חולי מות עי"ז בכ"ז עוד אהבתו תקוע בלבו וזהו אמרו כי חולת אהב' אני ודפח"ח וזהו אמרו איש איש כי יקלל אלקיו והיינו בעת שצר לו בכ"ז ונשא חטאו אף כי נפש הישראלי שנוקב שם ד' מות יומת שהם לא אלקים רק בשביל שהטיב להם אבל הקב"ה הוא אלקי אמת וצריכין להיות חולת אהבתו ודו"ק

וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנ' וירגמו אותו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה ד' את משה ופירש האבן עזרא שעשו מאותו היום כמשפט הזה בחובל ותמה הרמב"ן אינו נכון שיהי' כתוב כן על העתיד. ולפענ"ד דבר גדול השמיענו התור' בזה דהנ' מ"ש האבן עזרא בחובל כיון למ"ש לעיל בפסוק ט"ז שיתכן שאלו השני אנשים הניצים הכו זה את זה והנ' בכתובות דף למ"ד אמרו ר"א אמר בזר שאכל תרומ' משלו וקרע שיראין של חבירו וע"ש בתוס' דכל דהמית' לשמים הוה מיתה ותשלומין לאחד וע"ש בשם הריב"א דבכל מקום מית' לזה ותשלומין לזה חייב רק דרודף שאני כיון דניתן להצילו בנפשו לכל אדם וחייב מית' אף לבעל הכלים הלז א"כ הוה מית' ותשלומין לאחד ולפ"ז כאן במקלל שכל ישראל חייבין לרגמו וא"כ היה מית' ותשלומין לאחד שגם אותו שהכה היה חייב לרגמו שוב פטור כאן מתשלומין ומעת' יהא כל האמור שהוציאו את המקלל מחוץ למחנ' וירגמו אותו אבן ולכך היה פטור מהתשלומין אבל מהיום והלאה עשו כאשר צוה ד' את משה לקיים מצות חובל ודו"ק. ובגוף כוונת הכתוב נרא' לי דהנ' בהא דכתיב ויניחוהו לפרוש להם על פי ד' ודרשו חז"ל דהוראת שעה הית' ונסתפקו אם חייב מית' כלל נרא' לי דהספק היה דאדרבא זה נראה כפחיתות וגרעון כביכול דהרשע המקלל אלקים כביכול עת עשה לאלקים ויושב בשמים ישחק ולכך נסתפקו אם חייב מית' בזה ובאמת עיקר החיוב רק בשבילנו ע"ד אם אדם נקלה יפעור פיו נגד אדם גדול לפי גודל פחיתותו גם בושתו קטן כי במה נחשב הוא ולזה אמרו הכל לפי המבייש והמתבייש וא"כ הש"י כביכול שאין בו שום הפעליות א"כ מה עוש' לו. אמנה באמת עיקר החיוב הוא בשבילנו שקילל אלקינו אשר אך בו נתימר כל היום והוא קדושינו וע"ד מי שמבזה אדם גדול וצדיק שאף שהוא עניו ולא יתפעל בכ"ז האיש השומע ירגז מאד לאשר ביזה אדם גדול אף כי המבדיל באלפי אלפים הבדלות אשר קלל שם אל חי חלקינו צורינו וזה אומרו איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו וע"ד שפירש העקיד' שבכל עם ועם מי אשר יקלל אלקיו ונשא חטאו ולכך ונוקב שם ד' מות יומת [ואף כי חוששני מחטאת שעש' קדש חול ועיין ירושלמי סוכה פ"ה ובשו"ת אא"ז בעל שער אפרים על מה שדרש הדורש תעבדון אלקים על ההר הזה שקאי על העגל יעו"ש] ומעתה זה שצוה הכתוב שכל העד' ירגמו אותו ולזה אמר ובני ישראל עשו כא שר צוה ד' דהיינו רק כאשר צוה ד' אבל לא בשביל ד' כי כביכול לא אכפת לו כלל רק בשביל העד' כי חרף מערכות אלקים צבאות ולפענ"ד היא כוונ' אמיתית ואם אולי שגיתי ד' הטוב יכפר בעד

והנה בביאור ענין לויתן שכתבתי למעל' אחר זמן רב מצאתי בשיטה מקובצת בב"ב ר"פ הספינ' שכתב שם בשם רבינו דוד בר"י החסיד ז"ל בספר לבנת הספיר שכתב דלויתן היינו מה שיתחבר הגוף עם הנפש ביחד ויאכלו וישיגו מתענוגי העוה"ב איש איש לפי מדרגתו והביא בש"מ שם שיש שפירשו שלויתן היינו חיבור הנפש דהיינו השכל האלקי או החומר עם הצור' ע"ש וכפי הנרא' נחלקו במה שנחלקו הרמב"ם עם הראב"ד בהלכות תשוב' בביאור ענין הסעוד' שלהראב"ד הדברים כפשטן ולהרמב"ם היא מליל' על השגת השכל הפועל ואני הראיתי על הגליון שכדברי רבינו מבואר בזהר פ' תולדות ממש כלשונו. ועכ"פ זכיתי לכוין לדעת הגדולים דלויתן היינו חיבור הגוף עם הנפש ושמחתי מאד: ולפענ"ד להוסיף בזה דהנ' כבר נודע דכל מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה והנה הנפש כל זמן שהוא בגוף נמשך אחר הגוף אז אכול דלאו דיליה ובהית לאסתכולי ביה וע"כ תמאס חברת הגוף וכן להיפך הגוף ימאס ובהית לאסתכולי ביה אבל לעתיד