דברי שאול עה"ת ומגילות קפא

זמן כלל והתור שיגביל האדם הוא התור המוגבל וז"ש מלבד כל מתנותיכם וכל נדריכם והיינו ראו כמה חביבים אתם שאתם תגבילו המועד וגם תוכלו לבא לפניו אף אם לא נתן לכם זמן כלל כגון נדרים ונדבות ודו"ק. והנ' בכל המועדים מצינו הכנה דפסח היה טעון ביקור ד' ימים ושבועות היו סופרים שבע' שבועות מקודם ובסוכות הי' ר"ה ויוה"כ מקודם וד' ימים לביקור וזה נרא' לפענ"ד הא דדרשו במדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא והיינו דמסתבר שנמשך לימי החודש דמקודם ולא שייך ראשון דמשמע שהוא מספר בפני עצמו וזה לא יתכן ולכך אמר ראשון לחשבון עונות והט"ז בסי' תקפ"א כתב דראשון לא שייך רק כשיש שני אחריו אבל לולב שלא היה בגבולין רק יום אחד לא שייך ראשון וכ"כ העקיד' פ' אמור והנ' לפ"ז במקדש היה שייך לשון ראשון. וזה נרא' לפענ"ד הא דאמרו במדרש פרשה אמור בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון יביא ראשון שנאמר אני ראשון והיינו דגם בהשי"ת הוא ראשון בלי שני בעצם שאין דומ' לו ויפרע מראשון מעשיו שנקרא ראשון והיינו שגם עשיו לא היה ראשון כמשל השפופרת ויבנ' לכם ראשון שנאמר כסא כבוד מרום מראשון והיינו שאחרי שבהמ"ק הראשון לא היה דומה להשני ומכ"ש לאחרון לא שייך ראשון ויביא לכם ראשון שנאמר ראשון לציון הנה הנם וגם אח"כ כשיבנ' המקדש ולירושלים מבשר אתן והיינו שבאמת במקדש היה שייך בלולב ראשון שבמקדש היה נוהג שבע' וא"כ ראשון לציון הנה הנם וגם אח"כ כשיבנ' המקדש ולירושלים מבשר אתן יתקיים הראשון בקדמותו ודו"ק כי בזה יתיישבו כל מנין הראשון דאל"כ רק שיחי' דראשון ראשון נקט בלי טעם ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק. ודרך אגב אבאר מה דדרשו במדרש ובפייט בסוכות מביאו דהקב"ה יעש' סעוד' לצדיקים מלויתן ומעורו יעש' סוכה שנאמר התמלא בסכות עורו ואמרתי בזה בחג הסוכות שנת תר"ז דהכוונה דהנה האדם מחובר מגוף ונפש וכל אחד מושך לשרשו והנה קיום המצות אינו רק כל זמן שהגוף מחובר עם הנפש אבל כשיפרד הנפש מהגוף במתים חפשי משום דעיקר רצון הקב"ה שהשכל יגבר על החומר העכור. וזה לדעתי מה שהלל כשהיה שמח שמחת בית השואבה אמר אם אני כאן הכל כאן והיינו שכבר נודע התבדל שבין אני לאנכי שאנכי לא שייך רק על הנפש ואני שייך על הגוף ועיין באפיקי יהודא שהאריך בזה ועיין בצהר התיב' ביאור מלת אנכי ולפ"ז אמר הלל כשאני כאן כל זמן שהגוף קיים הכל כאן אבל בלי הגוף לא יתכן שמחת הנפש דמה רבותא בנפש שאצול' מתחת כסא הכבוד רק כל זמן שמחובר לגוף ומגביר השכל על הגוף זה עיקר תכלית הבריא' וכבר נודע דשמחת בית השואבה היה ששאבו רוה"ק והנ' לעתיד נזכה שגם הגוף יהי' דבר רוחני כמ"ש הרא"ה הובא בעיקרים שהם עתידים להתחדש כמותם שגוף הצדיקים יהיה כמו גוף אליהו. וזה לדעתי סעודת לויתן דהוא ענין חיבור כדכתיב כמער איש ולויות ולויתן הוא חיבור וזה הסעוד' שהגוף יתחבר עם הנפש ויזדכך והנ' הגוף היא כמו תיק התפילין דהוא תשמיש קדוש' וכמו סוכה שהיא תשמישי מצוה וז"ש שמעור של לויתן יהי' סוכה ודו"ק

ויצא בן אשה הישראלית. מצאתי בתוספתא סוף עדיות מה משה רבינו לא גלה ממזרים אליהו הנביא לכ"ש. והיא תימה דלמה היה לו למשה לגלות והנרא' דכוון התוספתא למה שדרשו שהוא היה בן המצרי שהרגו משה ושם כתיב וירא כי אין איש ופירשו שאין יוצא ממנו כשר לעולם א"כ ראה ברוח הקודש שזה יהי' פסול ואפ"ה לבא לפומא לא גלי עד שבא העת וראו הכל בפסולו ודו"ק

ויצא בן האש' הישראלית והוא בן איש מצרי. עיין רש"י וברמב"ן על התור' שנדחקו למה נקרא בן מצרי והא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ע"ש מה שהביא בשם רבותינו הצרפתים. ולפענ"ד מכאן ראיה ברור' לשיטת התוספות בקידושין דף ע"ה ע"ב ד"ה ור"י ובמהרש"א שם דצריך שיתגייר ועד שלא יתגייר הרי הוא נכרי גמור וא"כ שפיר נקרא בן מצרי וז"ב ודו"ק וז"ש בתוך בני ישראל ודריש בת"כ מלמד שנתגייר והרמב"ן נדחק למה צריך גירות ולפמ"ש אתי שפיר

איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו ונוקב שם ד' מות יומת רגם ירגמו אותו כל העדה. מה שכפל בזה וכבר אמר דין המקלל שיוציאו אותו כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' דהנ' עינינו הרואות גם במלך בו"ד אם יהי' לאיש איזה דבר לבא אל המלך ויריב עמו כי העביר עליו הדרך או אף מדינ' אחת אז אף אם בני מדינ' אחרת מעבדי המלך ועמו עומדין אין להם משפטים אם לא זעקו בקול על האיש המבזה מלך אבל אם יבזהו בדברים הנוגעים אל המלך וענין מלכותו הלא אז מן הדין כי יעמדו עליו כל אנשים וישסעוהו כשסע הגדי ואם לא יחרפוהו גם הם מהראוי שיענשו אחרי כי לא חשו לכבוד המלך ומלכותו וזה לפענ"ד מ"ש רגום ירגמו אותם ופירש"י שיאמרו לו אין אנו נענשים במיתתך אתה גרמת לך והיינו כי אם לא יבין ההבדל שבין מקלל בשאר שמות הקדושים לשם הויה יתברך כי כל השמות הקדושים הם רק תארי הפעולות והמקובלים יקראו להם ספירות אשר כל אחד רומז לאיזה מדה ממדותיו של הקב"ה ועיין בשו"ת הריב"ש סי' קנ"ז וא"כ לכך איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו והיינו שאין אחרים נענשו בעבורן כי כביכול לא היקל בכבוד העצם בשם הנכבד רק שלפי שכלו חשב שלא נתמלא' לו מבוקשו והיה כי ירעב