דברי שאול עה"ת ומגילות קעט

ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלקיו כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ד'. הכוונה לפענ"ד דהנ' הרמב"ם כתב באגרתו החמוד' כי המית' האמור בנביאים היא הפסקת שפע אלקי בעת עסקם בעניני העולם זה נקרא מית' בנביאים ע"ש לשונו הזהב ולפ"ז כפי הנרא' מהכתוב מה שצוה לכהנים שלא יטמאו למת זולת לשבע' מתים הקרובים ולכהן גדול אף לאותן הקרובים לא יטמא הוא לפי שהם דבקים באלקים חי ולעמוד לשרת לפניו ע"כ צריכין שלא יפסקו דיבוק קדושת האלקית מעליהם והם אין להם קרובים כי הקורב' מצד הגוף אבל מצד הנפש אין לו קורב' והם כיון שנשפע עליהם שפע אלקית לא שייך שום קורב' מכ"ש כהן גדול אשר נזר אלקיו על ראשו וזה שכתוב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלקיו היינו שבעת צאתו מן המקדש ויטרד בעניני העולם ובקורבת הגוף יפסק מעליו הדיבוק האלקי ולזה סיים כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ד' והבן. אח"כ הוגד לי כי בספר החינוך כתב טעם זה שלכך הכה"ג אינו מטמא לקרובים שאף בחייהם היו נבדלים ממנו ואינם קרוביו ושמחתי מאוד כי זכיתי לכוין לזה. ובזה יש לפרש הא דאמרו בזבחים דף ק"ב מי ראה את הנגע משה זר היה ואהרן קרוב והקשו כולם דלמה לא אמר במשה טעם דקרוב. ולפמ"ש יש לומר דלפמ"ש הברבנאל ודעימיה שמשה רבינו נזדכך גופו עד שנעש' רוחני בחיים חיותו א"כ לא שייך טעם קורב' כ"כ והוצרך לומר שזר היה ודו"ק

ונקדשתי בתוך בני ישראל המוצי' אתכם מארץ מצרים פירשתי דהכוונ' דמי שמוסר נפשו על קדושת השם הנה אינו מוסר רק גופו אבל כשמתו תעל' מעל' וכשהוציאנו ממצרים הנה היה חירות הגוף והנפש שהיה שקוע בטומאה ונמצא שעשיתי למענך יותר ודו"ק

במדרש בפרש' כ"ו בסופו הא למדת שאפי' יהא אדם קצר ונתמנה למלך נעשה ארוך. ביאור הענין נרא' לי דהנ' הבאתי כמה פעמים מש המפרשים בטעם שמשה רבינו לא רצה לילך לפרעה בשליחות של הקב"ה משום דמי שנתמנה לענין מינוי איזה דבר הקב"ה נוטע בלבבו כח ואומץ והוא מוצא בנפשו עוז לענין תלז וזה האות ומופת כי ד' בחר בו ולכך משה רבינו בענוותו הגדול' לא מצא בלבבו כח לעמוד בהיכל המלך פרעה ולכך נסוג אחור מהשליחות ע"ש. וזה לדעתי גם כאן הכוונ' שאפי' אם האדם קצר היינו שמטבעו הוא קצר וקטן בעיניו משנתמנה למלך נעשה ארוך ובטבעו מוצא עצמו ארוך בדורו וגם בדוד אף שהי' רועה הזמין לו הקב"ה הארי והדוב והרהיב בנפשו עוז למען מצוא חיל לערוך קרב נגד הפלשתי ומעצמו נתעורר לזה

ושור ושה שרוע וקלוט נדב' תעש' אותו ולנדר לא ירצ'. שמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון נ"י שאמר הטעם בזה דהנ' שרוע וקלוט פירושו שהוא גדול הכמות וקטן הכמות והנ' כבר נודע מ"ש במלות הגיון להרמב"ם שגדול וקטן לא יאמר כלו במאמר המצטרף שיש קטנים או גדולים במין הלז שאל"כ לא שייך גדול וקטן ולפ"ז בשלמא בנדר שיוכל לבחור במין הכשבים והעזים איזה שירצ' ובמין נמצאו מינים ממינים שונים והוא בוחר גדול וקטן שייך הדבר שהוא מום אבל נדב' שאמר הרי זו לא שייך שרוע וקלוט ודפח"ח ודו"ק. ועיין רמב"ן שנדחק למה דוקא נדב' ולא נדר ולפמ"ש אבי מורי נ"י אתי שפיר. ולדעתי הפירוש דעיקר הפסול לפי שאינו נאה להיות שרוע וקלוט להקרב' משום הקריבהו נא לפחתך א"כ זה להקריב למזבח אבל לבדק הבית כשר ועיין רש"י ורמב"ן שפירשו דנדב' היינו לבדק הבית אבל נדר היינו למזבח ודו"ק

עד ממחרת השבת תספרו חמשים יום והקרבתם מנח' חדש' לד'. מה שהי' חג השבועות רק יום אחד ונשתנ' מפסח וסיכות נרא' לי דבשלמא בפסח שהוא זכר ליציאת מצרים וא"כ היום ראשון הוא היציא' ובשביעי באו להים ואמרו שיר' וא"כ שייך זכר לשני הזמנים האלו וכן בסוכות זכר לענני כבוד ויום השמיני עצרת אבל חג השבועות שניתן לנו התור' א"כ איך אפשר לעשות עוד יום אחד שבועות דאין לנו יום אחר שיהי' כמוהו ואיזה דמות תערכו לו ולכך לא היה רק יום אחד וכן ר"ה שהוא זכר ליום הבריא' ואיך אפשר שיהי' יום אחר שוה לו וכן יום הכיפורים שיום זה נקבע לסליחה ומחיל' ומה דמות תערוך ליום זה ודו"ק

עצרת בקדושת לוי הביא שהקשו לו במדינת ליטא למה נקרא עצרת. וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי לפי שאסור בזיוג זולת כשנזדמנה טבילת מצוה שהתיר בכתבים והוא מלשון כי אשה עצורה לנו ועיין רש"י קידושין דף ו' ד"ה עצורתי ודו"ק

וכל מלאכ' לא תעשי בעצם היום הזה כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם וגו' כי כל הנפש אשר לא תעונ' בעצם היום הזה ונכרת' מעמיה וכל הנפש אשר תעש' כל מלאכ' בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. הלשון כי כל הנפש אשר לא תעוב' בעצם היום הזה אינו מקושר יפה ומה לשון כי משמש כאן וגם לשון בעצם היום הזה שכתוב כאן יותר משאר המועדות צריך ביאור ועיין רמב"ן מ"ש בזה. ולפענ"ד נרא' עפמ"ש בשבועות דף י"ב דאף רבי דס"ל יוה"כ מכפר אף בלא תשוב' מוד' רבי בכרת דיומא דאי לא תימא הכי כרת דיומא לרבי היאך משכחת לה ע"ש ופירש"י כרת דיומא מלאכ' ועינוי והיינו דשאר עבירות יוה"כ מכפר אבל מה שנצטוה לעשות ביום הזה א"כ זה מתנאי