דברי שאול עה"ת ומגילות קעז

במלאפו"ם דאם הי' צווי לב"ד הי' לו לנקוד בקמץ דמשמע צווי ומדנקט ומתו משמע דלא צווי הוא רק שימות בידי שמים ולפענ"ד כיון אמת היא ודו"ק

כבש תמים בן שנתו. עיין אבן עזרא שכתב דהמכחישים אמרו כי בן שנתו אין כבן שנה דשנתו היינו שעוד אין לו שנה ובן שנה היינו שיש לו שנה והנה לא קראו בחנוכת המזבח כבש אחד בן שנתו לעולה ובפ' אחרונ' כתיב כבשים בני שנה שנים עשר והנה יפה כתב לסכור פי דוברי שקר אבל מכל מקים הנה נרא' לעין שיש הבדל בין שנתו לשנה. ולפענ"ד מכאן ראי' למ"ש התוס' בערכין דף ח"י ד"ה שנתו דיש מפרשים דשנתו אינו מתחיל מיום הלידה כי אם מיום הרצא' לקרבן ולפ"ז משכחת לה שהוא בן שנה ומכל מקום אינו כשלם שנתו לעול' דהיינו הרצאה לקרבן שהוא מיום השמיני ונמצא מדוקדק הכתוב שבן שנתו לעול' היינו לענין הרצא' עוד לא נשלם השנה אבל בסוף הפרשה שמחשב סכום הכבשים שפיר קרי להו בני שנה שיש להם שנה תמימ' מהליד' ומה שהביאו ראיה מהא דאמרו שעות פוסלות בקדשים דהיינו משעת לידה לא זכיתי להבין קושייתם דיש לומר דאם נימא דמחשבינן משעת הרצאה שוב הוה השעות פוסלות בקדשים מיום הרצאה אמנם אף לשיטת התוספות דמשעת לידה מונין נראה לפענ"ד דההבדל שבין בן שנה לשנתו היא בפשיטות דשנתו דרשינן ולא שנות עולם וא"כ משכחת לה שהוא בן שנה שנת עולם ועוד לא מלא שנה להליד' וזהו דקאמר שנתו ולא של מנין עולם

ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלמה לי' קרא דשנתו ולא של עולם תיפוק לי' דהרי בקרבן ר"ח כתיב בן שנה ואם נימא דלענין עולם מנינן א"כ תיכף כשנכנס ר"ה הוא בן שני שנים ואנן בן שנה בעינן וכן הקש' בספר לחמי תודה משמא דנפשי' ע"ש בסוף הספר והניח בקושיא ולא נזכר מדברי התו' הנ"ל ולפמ"ש אתי שפיר דאם לא כתיב בן שנתו א"כ בן שנה היינו שכבר עבר שנה ולא הי' מפסל אם הוא יותר משנת עולם כל שאינו שתי שנים ולכך אצטריך למכתב בן שנתו ולכך כל שהוא יותר משנתו מפסל וז"ב מאד מאד ועיין מלמ"ל פ"ג מאיסורי מזבח ה"ח ועכ"פ דברי המקרא מדוקדקים הדק היטב

במדרש וכי ראשון הוא והלא חמשה עשר הוא אלא ראשון לחשבון עוונות ועיין בב"י סי' תקפ"א ובט"ז מ"ש בזה וגם אני כתבתי בזה וכעת נראה דהנה נדפס בשם הגאון התנא האלקי מו"ה אלי' ווילנא זצלה"ה בשנות אליהו לבאר מה שאמרו לתת דין וחשבון וביאר ההבדל שבין דין לחשבון דדין פירושו על מה שעש' עביר' וחשבון היינו על מה שהי' לו באותו העת עון ועת לעשות מצוה והאדם אין חפשי מבלי לקיים מצוה בכל רגע וא"כ זה נקרא חשבון ע"ש ודפח"ח ולפ"ז תא כל הטעם דראשון לחשבון עוונות הוא לפי שכל הימים שבין יוה"כ לסוכות הוא טרוד במצות סוכה ולולב ולכך אין מחשבן והנה קי"ל כל הטרוד במצוה ולא עשה מצוה פטור ומשום דכל דטרוד וחשב לעשות מצוה אף שלא עשה ואף שעש' המצוה בעביר' פטור ולפ"ז ל"ש ראשון לחשבון עוונות שא"א לחשוב מה שלא עשה מצוה עד הנה שהרי הי' טרוד במצות אף שלא עשה מצוה פטור ולכך אין מחשבין עד היום שהוא ראשון לחשבון וחשבון עוונות שכל שכבר קיים המצוה שוב אינו טרוד בדבר מצוה כלל ולא ניתן לדחות אצלו ולכך חייב ודו"ק

ויש להוסיף עוד נופך דהנה באמת שלוחי מצוה אינן ניזוקין ולפ"ז אם אינן ניזוקין בגופם אף כי בנפשם שאינם ניזוקים ומעתה לכך כל שאדם טרוד בדבר מצוה הקב"ה בעזרו שלא יזדמן לו דבר רע ולכך כל זמן שהם טרודי' בדבר מצוה בימי' האלו ולא יזדמן להם דבר רע ולכך פטורים מחשבון עוונות ולפ"ז זהו כשמחשב לדבר מצוה אבל אם לא חשב לשם מצוה רק לשם יהורא וגאוה שיהי' לו אתרוג נאה להתפאר בפני הבריות ובפני אנשי ביתו כי יש לו אתרוג נאה וכבר כתב השל"ה בשם האר"י ז"ל כי אתר"ג ר"ת אל תבואני רגל גאוה וא"כ שוב לא נתכוין לשם מצוה עכ"פ אינו משומר שלא יחטא ולפ"ז זהו המופת אם באמת אין אדם חוטא בימים האלו ע"כ שמתכוין לעשות מצוה והקב"ה מצילו מחטא אבל אם לא נתכוין לשם מצוה אז עלול לחטא ונמצא לפ"ז שזה גופא ראשון לחשבון עוונות שכל הימים האלו הוא טרוד בדבר מצוה ובבא יום טוב אז המופת למפרע אם נתכוין לעשות מצוה ואם חליל' לא נתכוין לדבר מצוה אז המצות האלו הן מקטריגיו וזה שאמרו ראשון לחשבון עוונות שאיך הי' מתכווין למצוה שאז לא נזדמן לידו דבר חטא ומכ"ש באם עושה המצוה גופא בעביר' עד"מ שגזל לולב או שאר המינים שלא יצא המצו' ואיך ישמרהו מהחטא וזהו שמביא במדרש משל שהמצוה גופא קטרוג שלו וזה שאמר ראשון לחשבון עוונות ודוק. אמנם לפענ"ד נרא' ענין דין וחשבון דהנ' הרי"ף פירש פ"ק דר"ה הא דאמרו מעביר ראשון ראשון וכך היא המד' דהענין הוא מי שלא חטא מעודו ונכשל בחטא אז לא נחשב אותה החטא לו והקב"ה מעבירו וכך היא עדתו של הקב"ה שלא לחשבו כדכתיב הן אל יפעל פעמים שלש עם גבר ואמר רבא דאי איכא רובא עוונות מחשב בהדיהו והביא פירוש בשם הגאון דמיירי באדם שהוא קבוע במצות ושומר חמורות ובעיתים חוטא בקלות מדתו של הקב"ה שלא לחשוב אותו החטא ותלוי ועומד עד שימות אם נמצא זכיותיו מרובין מחובותיו הרי גברו זכיותיו ואינם נחשבים לכלום ומעבירם ראשון ראשון